רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק טז · פסוק יב
וְהוּא יִהְיֶה. הוּא וְזַרְעוֹ.
פֶּרֶא אָדָם. אָדָם מִדְבָּר כְּפֶרֶא, כִּי רֻבָּם שׁוֹכְנִים בָּאֳהָלִים בַּמִּדְבָּרוֹת; וְכֵן אָמַר ״כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר״ (ירמיה ג:ב), וְהָעַרְבִיִּים הֵם יִשְׁמְעֵאלִים.
יָדוֹ בַכֹּל. לְפִי שֶׁהָיָה מִדְבָּרִי יִהְיֶה שְׁלוּחַ יָד בְּכָל שְׁכֵנָיו וְגַם שְׁכֵנָיו בּוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִבְרַח מִפְּנֵיהֶם אֶלָּא יִשְׁכּוֹן עַל פְּנֵיהֶם, וְכֵן אָמַר (בראשית כה:יח) ״עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל״, וּשְׁכֵנָיו הֵם אֶחָיו.