רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק טז · פסוק טז
וְאַבְרָם. זָכַר שְׁנוֹתָיו לְהוֹדִיעַ כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁנָה שֶׁנָּתְנָה שָׂרַי הָגָר לְאַבְרָם הָרְתָה וְיָלְדָה, כִּי לֹא שָׁהֲתָה לְהִתְעַבֵּר וְלָלֶדֶת כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ לֵב אַבְרָם מְהֵרָה בַּבֵּן הַזֶּה, כִּי אַבְרָם הָיָה בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ כְּשֶׁיָּצָא מֵחָרָן וְעֶשֶׂר שָׁנִים שֶׁיָּשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הֲרֵי שְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ, וּבְסוֹף שָׁנָה עֲשִׂירִית נָתְנָה אוֹתָהּ לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״מִקֵּץ״, כְּמוֹ ״מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה״ (דברים טו:א) וְהַשְּׁבִיעִית מַשְׁמֶטֶת בְּסוֹפָהּ, הִנֵּה כִּי בִּתְחִלַּת שְׁנַת שְׁמוֹנִים וָשֵׁשׁ לְאַבְרָם נָתְנָה אוֹתָהּ לוֹ וְהָרְתָה וְיָלְדָה בְּאוֹתָהּ שָׁנָה.