רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק טו · פסוק טז
כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה. עֹנֶשׁ עֲוֹן הָאֱמֹרִי לֹא הִגִּיעַ עֲדַיִן זְמַנּוֹ שֶׁיְּקַבְּלוּ עָנְשָׁם, כִּי הָאֵל יִתְבָּרַךְ יַאֲרִיךְ אַפּוֹ לָרְשָׁעִים, וּלְכֹל יֵשׁ זְמַן קָצוּב, יֵשׁ שֶׁמַּעֲנִישׁוֹ מִיָּד וְיֵשׁ שֶׁמַּאֲרִיךְ לוֹ זְמַן רַב, וְהַכֹּל לְפִי חָכְמָתוֹ. וְאוֹמֵר כִּי הָאֱמֹרִי לֹא נִגְמַר עֲדַיִן זְמַן עָנְשָׁם, וְעֹנֶשׁ הֶעָוֹן יִקָּרֵא עָוֹן, וְכֵן ״גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא״ (בראשית ד:יג), וְעֹנֶשׁ הַחַטָּאת חַטָּאת, כְּמוֹ ״זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת מִצְרָיִם״ (זכריה יד:יט). וְזָכַר הָאֱמֹרִי לְפִי שֶׁהָיָה הֶחָזָק שֶׁבְּשִׁבְעָה גוֹיִם, וְכֵן אָמַר ״וְאָנֹכִי הִשְׁמַדְתִּי אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵיכֶם אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ״ (עמוס ב:ט).