רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ט · פסוק יד
וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן. אֲנִי אֲעַנֵּן עַל יְדֵי סִבּוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁצִּוִּיתִי.
בְּעַנְנִי. קַל הַנּוּ״ן, וְרַבִּים מֵהַדָּגוּשׁ יָבוֹאוּ קַלִּים, וְאָמַר עָנָן אַחַר בְּעַנְנִי לְחַזֵּק הַפְּעֻלָּה כְּמוֹ ״מְקַרְקֵר קִיר״ (ישעיהו כב:ה) ״וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ״ (תהלים פ:י) ״וַיָּצָם דָּוִד צוֹם״ (שמואל ב יב:טז) וְהַדּוֹמִים לָהֶם רַבִּים.
וְנִרְאֲתָה. לִבְנֵי אָדָם.