רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ז · פסוק כב
כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו. שְׁנֵיהֶם סְמוּכִים נִשְׁמַת וְרוּחַ, כְּאִלּוּ אָמַר נִשְׁמַת חַיִּים וְרוּחַ חַיִּים, וְכֵן סָמוּךְ עַל סָמוּךְ ״מִבְחַר וְטוֹב לְבָנוֹן״ (יחזקאל לא:טז), ״וְאֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם״ (שמואל ב כד:ט), ״נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה״ (איוב כ:יז) וְהַדּוֹמִים לָהֶם. וְאָמַר נִשְׁמַת חַיִּים עַל הָאָדָם וְרוּחַ חַיִּים עַל שְׁאָרֵי בַּעֲלֵי חַיִּים, כִּי לֹא אָמַר נְשָׁמָה אֶלָּא עַל הָאָדָם.
בֶּחָרָבָה. אֲבָל דָּגִים שֶׁבַּיָּם לֹא מֵתוּ, כִּי בַמַּיִם הוּא גִּדּוּלָם, וְעוֹד כִּי אֵינָם עִם הָאָדָם בַּיַּבָּשָׁה שֶׁיָּמוּתוּ בַּעֲבוּרוֹ. וּמַה שֶׁאָמַר בְּחֻרְבַּן הָאָרֶץ (הושע ד:ג) ״וְגַם דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ״ וְעוֹד אָמַר ״אָסֹף עוֹף הַשָּׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם״ (צפניה א:ג) שָׁם נֶאֱמַר דֶּרֶךְ גּוּזְמָא, אוֹ אֲפִלּוּ הָיָה הַדָּבָר כְּמַשְׁמָעוֹ, שָׁם מְדַבֵּר בְּאֶרֶץ פְּרָטִית וְאִם מֵתוּ הַדָּגִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַיָּם הַסָּמוּךְ לְאוֹתָהּ הָאָרֶץ לֹא מֵתוּ בְּיַמִּים אֲחֵרִים וְלֹא אָבַד הַמִּין הַהוּא, אֲבָל בַּמַּבּוּל שֶׁהָיָה חֻרְבַּן כָּל הָאָרֶץ אִם הָיוּ מֵתִים כָּל הַדָּגִים שֶׁהָיוּ בְּכָל הַיַּמִּים הִנֵּה אָבַד הַמִּין הַהוּא מִן הָעוֹלָם וְלֹא רָאָה הָאֵל יִתְבָּרַךְ לְהַשְׁחִית כָּל הָעוֹלָם וּלְהַחֲזִירוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְלֹא לִבְרֹא עוֹלָם חָדָשׁ שֶׁהֲרֵי הִשְׁאִיר מִכָּל מִין וּמִין וְאָמַר לְהַחֲיוֹתָם עִם נֹחַ בַּתֵּבָה, וְהַדָּגִים לֹא הָיָה לָהֶם דֶּרֶךְ לְהַחֲיוֹתָם וּלְהַשְׁאִיר מֵהֶם עִם נֹחַ בַּתֵּבָה כִּי לֹא יִחְיוּ כִּי אִם בַּמָּיִם. וַיִּמַח, מִבִּנְיַן הַקַּל מִן מָחָה בְּשֶׁקֶל ״וַיִּשַׁע ה׳״ (בראשית ד:ד) מִן שָׁעָה וְהוּא פֹּעַל יוֹצֵא; וּפֵרַשׁ כִּי הָאֵל מָחָה בְּמֵי הַמַּבּוּל אֶת כָּל הַיְקוּם.