רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ו · פסוק טז
צֹהַר. מִגִּזְרַת צָהֳרַיִם, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיַּעֲשֶׂה עָלֶיהָ חַלּוֹן שֶׁיִּכָּנֵס מִמֶּנּוּ הָאוֹרָה לְאַחַר כְּלוֹת הַגֶּשֶׁם וְחֶסְרוֹן הַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה״ (בראשית ח:ו). וְיֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ כִּי אֶבֶן טוֹבָה הָיְתָה לוֹ שֶׁהָיְתָה מְאִירָה כַּצָּהֳרַיִם, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר צֹהַר תַּעֲשֶׂה, וּלְשׁוֹן תַּעֲשֶׂה הוּא כְּנֶגֶד זֶה הַפֵּרוּשׁ. וּבֶאֱמֶת הֵכִין נֹחַ שֶׁמֶן לַנֵּר בְּהָכִינוֹ כָּל צְרָכָיו, וְזֶה הַחַלּוֹן הָיָה לְמַעְלָה.
וְאֶל־אַמָּה תְּכַלֶּנָּה. שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת וְעוֹלָה עַד שֶׁלֹּא הָיָה לְמַעְלָה, בָּאֹרֶךְ וּבָרֹחַב, אֶלָּא אַמָּה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַגְּשָׁמִים שֶׁיּוֹרְדִים עַל הַתֵּבָה יוֹרְדִים מְהֵרָה בְּלֹא עִכּוּב.
וּפֶתַח הַתֵּבָה. שֶׁנִּכְנְסוּ בּוֹ וְיָצְאוּ, וְסָתְמוּ אוֹתוֹ הַפֶּתַח אַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ וּפָתְחוּהוּ כְּשֶׁיָּצְאוּ.
תַּחְתִּיִּם. הַיּוֹ״ד הַכְּתוּבָה הִיא יוֹ״ד הַיַּחַס וְיוֹ״ד הָרַבִּים נָפְלָה מֵהַמִּכְתָּב כְּמוֹ ״עֲבָדִים נָכְרִים״, וְהַדּוֹמִים לָהֶם. וּבְבֵאשִׁית רַבָּה (לא): תַּחְתִּיִּים לִזְבָלִים, שְׁנִיִּים לוֹ וּלְבָנָיו וְלִטְהוֹרִים, וְהָעֶלְיוֹנִים לִטְמֵאִים. וְיֵשׁ מְחַלְּקִים: תַּחְתִּיִּים לִטְמֵאִים, שְׁנִיִּים לוֹ וּלְבָנָיו וְלִטְהוֹרִים, וְהָעֶלְיוֹנִים לִזְבָלִים. כֵּיצַד הָיָה עוֹשֶׂה? אֶלָּא כְּמִין קַטְרַקְטִין הָיָה לוֹ, וְהָיָה פּוֹתְחָן מִן הַצַּד.