רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ו · פסוק טו
וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ. הַמִּדָּה וְהַתְּכוּנָה שֶׁתַּעֲשֶׂה אוֹתָהּ זֶהוּ, וְ״זֶה״, לְשׁוֹן זָכָר אוֹמֵר עַל הַשִּׁעוּר, וְצִוָּהוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַתֵּבָה הָרֹחַב שִׁשִּׁית הָאֹרֶךְ וְהַקּוֹמָה עֲשִׂירִית הָאֹרֶךְ, וּבְשִׁעוּר זֶה תַּעֲמֹד עַל הַמַּיִם בְּמִישׁוֹר וְלֹא תֵהָפֵךְ מִצַּד אֶל צַד. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (פרשה לא) לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁאִם יַעֲשֶׂה אָדָם סְפִינָה יַעֲשֶׂה רָחְבָּהּ אֶחָד מִשִּׁשָּׁה בְּאָרְכָּהּ וְגָבְהָהּ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה.