רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ד · פסוק טז
וַיֵּצֵא קַיִן מִלִּפְנֵי ה׳. מֵהַמָּקוֹם שֶׁהָיָה מִלִּפְנֵי ה׳ וְהוּא הַגָּן וְהָאֲדָמָה הַקְּרוֹבָה לוֹ שֶׁהָיְתָה מְקוֹם קְדֻשַּׁת הַשְּׁכִינָה וּמְקוֹם הַנְּבוּאָה, כִּי בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם הָיָה מְדַבֵּר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עִם אָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְעִם בְּנֵיהֶם. וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד. נָד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם עַד שֶׁיָּשַׁב לוֹ בְּמִזְרַח עֵדֶן רָחוֹק מֵהַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגַם שָׁם לֹא מָצָא מָנוֹחַ לוֹ, כִּי כְּבָר נִגְזַר עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה נָע וָנָד כָּל יָמָיו, אֶלָּא שֶׁרֹב יְשִׁיבָתוֹ הָיָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהִיא קִדְמַת עֵדֶן, וְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו יָשְׁבוּ שָׁם תָּמִיד וְהוּא הָיָה נָד, וְקָרְאוּ אוֹתוֹ מָקוֹם אֶרֶץ נוֹד מִפְּנֵי שֶׁנָּד לְשָׁם לִמְקוֹם אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּמִשָּׁם הוֹלֵךְ וָשָׁב.