רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ד · פסוק טו
וַיֹּאמֶר ה׳ לָכֵן כָּל־הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם. כֵּן גָּזַרְתִּי: כָּל מִי שֶׁיַּהַרְגֵנוּ אֶקַּח נִקְמָתוֹ מִמֶּנּוּ פְּעָמִים רַבִּים, תִּהְיֶה חַיָּה רָעָה אוֹ אָדָם. וְחֶשְׁבּוֹן שֶׁבַע נוֹפֵל עַל רִבּוּי הַדָּבָר, כְּמוֹ ״שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם״ (ויקרא כו:כא), ״שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם״ (משלי כד:טז). וּכְשֶׁהוּא כָּפוּל כְּמוֹ שִׁבְעָתַיִם יִהְיוּ הָרִבּוּי כִּפְלַיִם, וְהַנְּקָמוֹת הָרַבּוֹת הֵם חֳלָיִים שׁוֹנִים זֶה אַחַר זֶה וְאַחַר כֵּן הַמִּיתָה. וּבְבֵרֵאשִׁית רַבָּה (שם): ״לָכֵן שֶׁיָּרֵאתָ מִמֶּנִּי אֲנִי מַאֲרִיךְ לְךָ עוֹד שִׁבְעָה דוֹרוֹת״. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם: ״לְשִׁבְעָה דָּרִין אִתְפְּרַע מִנֵּיהּ״, רוֹצֶה לוֹמַר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ שֶׁיִּתְלֶה לוֹ הֶעָוֹן עַד שִׁבְעָה דוֹרוֹת, וַהֲרָגוֹ לֶמֶךְ שֶׁהָיָה דּוֹר שִׁשִּׁי לוֹ וּשְׁבִיעִי לְאָדָם.
וַיָּשֶׂם ה׳ לְקַיִן אוֹת. שָׂם לוֹ אוֹת בְּלִבּוֹ, כְּלוֹמַר חִזֵּק לְבָבוֹ שֶׁלֹּא יִפְחַד שֶׁיַּכֶּה אוֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ, וְשָׂם מוֹרָאוֹ בְּלֵב הַחַיּוֹת וּבְנֵי אָדָם הַבָּאִים אַחֲרָיו שֶׁלֹּא יַכּוּהוּ, וְעוֹד נִכְתֹּב הַדְּרָשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ בָּזֶה.