רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ד · פסוק ד
וְהֶבֶל הֵבִיא גַם־הוּא. לִפְנֵי קַיִן אוֹ לְאַחֲרָיו, וְאִם הָיָה לִפְנֵי, לְשׁוֹן גַם־הוּא עַל הַסִּפּוּר לֹא עַל הַמַּעֲשֶׂה.
מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵיהֶן. זֶה הֵבִיא דֶּרֶךְ כָּבוֹד מֵהַבְּכוֹרוֹת קֹדֶם שֶׁיֵּהָנֶה הוּא מֵהַנּוֹלָדִים מֵהֶחָלָב וּמֵהַצֶּמֶר, גַּם הֵבִיא מֵהַשְּׁמֵנִים שֶׁבָּהֶם כְּתַרְגּוּם ״וּמִשְׁמַנֵּיהוֹן״ וְיִהְיֶה מֵחֶלְבֵהֶן תֹּאַר בְּפֶלֶס מַלְכֵיהֶן. וּמֵחֶלְבֵהֶן, חָסֵר יוֹ״ד הָרַבִּים מֵהַמִּכְתָּב. וְלֹא זָכַר אִם בָּנָה מִזְבֵּחַ אִם לֹא, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּנֹחַ (בראשית ח:כ) ״וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה׳״, וְכִמְדֻמֶּה לִי שֶׁלֹּא שָׁחַט הַקָּרְבָּן אֶלָּא הִנִּיחוֹ חַי קָשׁוּר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם הַקָּבוּעַ לוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּרֵד עָלָיו אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם לְאָכְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לְקָרְבַּן אָבִיו, כִּי לֹא הָיוּ שׁוֹחֲטִים, כִּי לֹא הָיוּ אוֹכְלִים בָּשָׂר. וּבְבְּרֵאשִׁית רַבָּה (כב) הֶבֶל הִקְרִיב בְּלֹא הַפְשֵׁט וְנִתּוּחַ וּמִכָּאן וְאֵילָךְ בְּהַפְשֵׁט וְנִתּוּחַ. וְעוֹד יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בְּקָרְבַּן הֶבֶל בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים קטז) יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי עוֹלָה הִקְרִיב וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁלָמִים הִקְרִיב, וּרְאָיָה לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שְׁלָמִים, מֵחֶלְבֵהֶן, קָרְבָּן שֶׁהַחֲלָבִים קְרֵבִים מִמֶּנּוּ אֲבָל הָעוֹלָה הָיְתָה כֻּלָּהּ כָּלִיל, וּלְדִבְרָיו הַשְּׁאָר הִנִּיחַ לְחַיָּה וּלְעוֹפוֹת, כִּי הוּא לֹא אֲכָלוֹ כִּי לֹא הָיוּ אוֹכְלִים בָּשָׂר, וּרְאָיָה לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר עוֹלָה, דִּכְתִיב (ויקרא ו:ב) ״הִוא הָעֹלָה״ דָּבָר שֶׁבְּנֵי נֹחַ הָיוּ מַקְרִיבִים, וְיִהְיֶה מֵחֶלְבֵהֶן כְּתַרְגּוּמוֹ ״מִמַּשְׁמְנֵיהֶן״.
וַיִּשַׁע ה׳ אֶל־הֶבֶל וְאֶל־מִנְחָתוֹ. הָיָה רְצוֹן הָאֵל אֶל הֶבֶל כִּי רָאָה כַּוָּנָתוֹ טוֹבָה, וְכֵן הָיָה רְצוֹנוֹ אֶל מִנְחָתוֹ שֶׁהָיְתָה מְכֻבֶּדֶת וּרְאוּיָה לְהַקְרִיב.