רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ד · פסוק ג
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים. מֵעֵת שֶׁהֵחֵל לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה, לְאַחַר יָמִים הֵבִיאוּ מִנְחָה לַה׳, וְלֹא זָכַר כַּמָּה יָמִים, וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ יָמִים שָׁנָה, כְּמוֹ ״יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ״ (ויקרא כה:כט) כְּלוֹמַר אַחַר שָׁנָה מִשֶּׁעָבַד אֶת הָאֲדָמָה הֵבִיא לוֹ מִמַּה שֶּׁהוֹצִיאָה לוֹ הָאֲדָמָה מִנְחָה בְּמָקוֹם שֶׁקָּבַע לוֹ אָדָם לִתְפִלָּה וּלְקָרְבָּן וְכֵן בָּנָיו עִמּוֹ, כִּי מִן הַדּוֹמֶה הִקְרִיב אָדָם קָרְבָּן לַה׳, מִפְּרִי הָאֲדָמָה וּמִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר, וְזֶה דֶּרֶךְ הַהוֹדָאָה לָאֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכָּתוּב לֹא זָכַר מִזֶּה. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חלין ס) שׁוֹר שֶׁהִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן קֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״מַקְרִן מַפְרִיס״ (תהלים סט:לב) וּבָנָיו לָמְדוּ מִמֶּנּוּ וְהֵבִיאוּ כָּל אֶחָד מֵהַמְּלָאכָה שֶׁבָּהּ הָיָה מִתְעַסֵּק וּלְהוֹדוֹת לָאֵל עַל הַטּוֹבָה שֶׁנָּתַן לוֹ בַּעֲבוֹדָתוֹ. וְאָמַר מִפְּרִי, וְלֹא זָכַר מֵאֵיזֶה פְּרִי, וְיִדָּמֶה כִּי מִן הַפָּחוּת הָיָה, אוֹ אַחַר שֶׁאָכַל הוּא הֵבִיא מִן הַנּוֹתָר לְפָנָיו וְכָל זֶה הוּא בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן, לְפִיכָךְ לֹא נִרְצָה קָרְבָּנוֹ, גַּם לֹא הֵבִיא מִן הַבִּכּוּרִים, כִּי אִם הֵבִיא הָיָה אוֹמֵר כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּהֶבֶל, לְפִיכָךְ לֹא נִתְקַבֵּל קָרְבָּנוֹ. וּבַמִּדְרָשׁ (פרקי דרבי אליעזר כא) ״זֶרַע פִּשְׁתָּן הֵבִיא לְפִיכָךְ נֶאֶסְרוּ כִּלְאֵי בְגָדִים שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב מַה שֶּׁהוּא מִמִּנְחַת קַיִן עִם מַה שֶּׁהוּא מִמִּנְחַת הֶבֶל״.