רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ג · פסוק טז
הַרְבָּה אַרְבֶּה. הַרְבָּה, מָקוֹר, וּבְבֹא הַמָּקוֹר עַל הַפֹּעַל הוּא לְהַגְדִּיל הָעִנְיָן.
עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ. מִן ״בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה״ (בראשית ג:יז) שֶׁהוּא עָמָל וִיגִיעָה. וּפֵרַשׁ הֶחָכָם רַבִּי אַבְרָהָם עִנּוּי דַּם בְּתוּלִים, וְהֵרֹנֵךְ כִּי הַהֵרָיוֹן כָּבֵד עַל הָאִשָּׁה. וַאֲדֹנִי אָבִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה פֵּרַשׁ עִצְּבוֹנֵךְ כֹּבֶד הַהֵרָיוֹן וְהֵרֹנֵךְ אֲרִיכוּת יְמֵי הַהֵרָיוֹן. בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. בְּעֵת הַלֵּדָה יֶשׁ לָהּ עֶצֶב וּכְאֵב גָּדוֹל. וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כ) תֵּלְדִי, זֶה צַעַר הַלֵּדָה, בָנִים, זֶה צַעַר גִּדּוּל בָּנִים. וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ, וְאַף עַל פִּי שֶׁתֵּלְדִי בְּצַעַר בָּנִים תְּהִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת עוֹד לִשְׁכַּב עִמּוֹ.
תְּשׁוּקָתֵךְ. תַּאֲוָתֵךְ.
וְהוּא יִמְשָׁל־בָּךְ. לְצַוּוֹת עָלַיִךְ מַה שֶּׁיִּרְצֶה כְּאָדוֹן עַל עֶבֶד. וּבְבְרֵאשִׁית רַבָּה (שם) הַרְבָּה אַרְבֶּה כָּל שֶׁהוּא הַרְבָּה אַרְבֶּה, כָּל שֶׁהוּא בְּמָאתַיִם וּשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם הוּא חַי, וְזֶהוּ נוֹלָד לְשִׁבְעָה; וְאָמְרוּ עַל נוֹלָד לְתִשְׁעָה, אֵין הָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת אֶלָּא לְמָאתַיִם שִׁבְעִים וְאַחַת אוֹ לְמָאתַיִם שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם אוֹ לְמָאתַיִם שִׁבְעִים וְשָׁלוֹשׁ. וְאָמְרוּ עַל בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁיּוֹלֶדֶת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, ״חִיָּיא בַּר אַדָּא הֲוָה יָתֵיב קַמֵּיהּ דְּרַב הֲוָה מַסְבִּיר לֵיהּ וְלָא סָבַר, מַסְבִּיר לֵיהּ וְלָא סָבַר, אָמַר לֵיהּ אַמַּאי אִי אַתְּ סָבַר? אָמַר לֵיהּ דַּחֲמַרְתִּי בָּעְיָא לְמֵילַד וַאֲנִי מִתְיָרֵא שֶׁמָּא תֵּיצוֹן וְתָמוּת. אָמַר לֵיהּ וּמַה אִכְפַּת לָךְ פְּעָמִים שֶׁהִיא מוֹסֶפֶת פְּעָמִים שֶׁהִיא פּוֹחֶתֶת כְּשֶׁפּוֹחֶתֶת אֵינָהּ פּוֹחֶתֶת מִימוֹת הַלְּבָנָה וּכְשֶׁהִיא מוֹסֶפֶת אֵינָהּ מוֹסֶפֶת עַל יְמוֹת הַחַמָּה. אָמַר לֵיהּ וְהַכְתִיב (איוב ל״ט:א) ״הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה״, אָמַר לֵיהּ לְהַלָּן בְּדַקָּה וְכָאן בְּגַסָּה״.