רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ב · פסוק כג
וַיֹּאמֶר זֹאת הַפַּעַם. כִּי בְפַעַם רִאשׁוֹנָה כְּשֶׁהֵבִיא הָאֵל לְפָנָיו הַבְּהֵמוֹת הַחַיּוֹת וְהָעוֹפוֹת לֹא רָאָה בָּהֶם בַּת זוּג, כִּי לֹא הָיָה בָּהֶם בְּתַכּוּנָתוֹ וּבִדְמוּתוֹ וּבְקוֹמָה זְקוּפָה, אֲבָל זֹאת הַפַּעַם שֶׁהֱבִיאָהּ אֵלָיו רָאָה וְהִכִּירָהּ כִּי מֵעַצְמוֹ וּמִבְּשָׂרוֹ הָיְתָה, כִּי רָאָה אוֹתָהּ בְּתַכּוּנָתוֹ וּבִדְמוּתוֹ. וְגַם יִתָּכֵן שֶׁהִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ עַל הַצֵּלָע שֶׁלֻּקְּחָה מִמֶּנּוּ וּמִשֵּׁשׁ בִּמְקוֹמָהּ וְלֹא מְצָאָהּ וּמָצָא בִּמְקוֹמָהּ בָּשָׂר.
לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה־זֹּאת. וְלֹא אָמַר ״לְזֹאת יִקָּרֵא אֲדָמָה כִּי מֵאָדָם לֻקְחָה״, לְפִי שֶׁהִיא לֹא הָיְתָה מֵאֲדָמָה כְּמוֹ שֶׁהָיָה אָדָם, אֶלָּא מִצַּלְעוֹתָיו, לְפִיכָךְ נִקְרָא לָהּ שֵׁם לָקוּחַ מִשְּׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁלֻּקְחָה מֵעַצְמוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַנּוֹלָדִים מֵאָדָם וּמִזַּרְעוֹ נִקְרָאוּ אָדָם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לֻקְּחוּ מֵאֲדָמָה, עַל שְׁמוֹ נִקְרְאוּ אָדָם כְּמוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ״יִשְׂרָאֵל״ עַל שֵׁם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם.
וְאִישׁ. שֵׁם כְּלָל לְאָדָם וּפַעַם פְּרָט, וּמִמֶּנּוּ הוּשְׁאַל הַשֵּׁם לִשְׁאָר פִּרְטֵי הַיְצוּרִים כְּמוֹ ״אִישׁ לֹא נֶעְדָּר״ (ישעיהו מ:כו), ״אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ״ (בראשית ז:ב). וּלְפִי שֶׁהָאִישׁ הוּא אָדוֹן וּבַעַל לְאִשָּׁה כִּי הִיא אֶחָד מֵאֵבָרָיו, לְפִיכָךְ קָרְאוּ הָאָדוֹן אִישׁ כְּמוֹ ״גִּדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ אִישׁ יִשְׂרָאֵל״ (שופטים ז:יד), וְכֵן ״אִישׁ מִלְחָמָה״ (שמות טו:ג) כְּתַרְגּוּמוֹ. וְיוֹ״ד אִישׁ נִבְלַעַת בְּדָגֵשׁ שִׁי״ן אִשָּׁה, וְלֹא אָמַר אִישָׁה בְּיוֹ״ד כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּף עִם אִישָׁהּ שֶׁתְּהֵא בְּמַפִּיק שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בַּעְלָהּ, כִּי פְעָמִים יִפֹּל הַמַּפִּיק אֲשֶׁר בְּהֵ״א הַפְּעֻלָּה שֶׁהִיא כִּנּוּי לְהָקֵל כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בְּסֵפֶר מִכְלֹל.
וְלֻקְחָה־זֹאת. הַלָּמֶ״ד בְּמַאֲרִיךְ וְהַקּוּ״ף רָפָה בְּקָמָץ חָטֵף. וּבְאָמְרוֹ לְזֹאת אֵינוֹ אוֹמֵר לָהּ לְבַדָּהּ, כִּי גַּם לְכָל הַנְּקֵבוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִמֶּנָּה וּמִזַּרְעָהּ, וְאִשָּׁה אֵינוֹ שֵׁם מְיֻחָד לָהּ אֶלָּא חַוָּה הוּא הַשֵּׁם מְיֻחָד לָהּ.