רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ב · פסוק כא
וַיַּפֵּל תַּרְדֵּמָה. תַּרְדֵּמָה יוֹתֵר מִשֵּׁנָה, וְשֵׁנָה יוֹתֵר מִתְּנוּמָה, וְהִפִּיל ה׳ תַּרְדֵּמָה עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ הַכְּאֵב בְּקַחְתּוֹ אַחַת מִצַּלְעֹתָיו. וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוּכַל הָאֵל לַעֲשׂוֹת זֶה שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ הָאָדָם כְּאֵב בְּקַחַת הַצֵּלָע, דַּע שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה הָאֵל מוֹפֵת בְּמָקוֹם שֶׁאֵין צָרִיךְ מוֹפֵת, וְהַפָּלַת הַתַּרְדֵּמָה אֵינָהּ מוֹפֵת וְחִדּוּשׁ כִּי פְּעָמִים רַבִּים יֵרָדֵם הָאָדָם בִּשְׁנָתוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פֵּרְשׁוּ (בראשית רבה יז) כִּי אִם הָיָה לוֹקְחָהּ מִמֶּנּוּ מִדַּעְתּוֹ וְהוּא עֵר הָיְתָה מְאוּסָה לוֹ, עַכְשָׁו שֶׁהֱבִיאָהּ לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ הָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו, וּלְקִיחַת הַצֵּלָע וּסְגִירַת בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה וּבִנְיַן הָאִשָּׁה מִן הַצֵּלָע הַכֹּל גְּזֵרָה מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת כָּךְ, וְלֹא הָיָה בִּשְׁאָר הַיְצוּרִים, וּכְבָר כָּתַבְנוּ קְצָת טַעַם בַּדָּבָר. וּבְאָמְרוֹ וַיִּישָׁן אַחַר שֶׁאָמַר תַּרְדֵּמָה לְהוֹדִיעַ כִּי הַתַּרְדֵּמָה הָיְתָה לוֹ מִתְּחִלָּה עַד שֶׁנִּלְקְחָה מִמֶּנּוּ הַצֵּלָע וְנִסְגַּר לוֹ הַחֶסְרוֹן בְּבָשָׂר וְאַחַר כָּךְ יָשֵׁן שֵׁנַת מְנוּחָה עַד שֶׁנָּח לוֹ מִכְּאֵבוֹ. וְאֶפְשָׁר שֶׁשֵּׁנָה הַזֹּאת הָיְתָה הַשֵּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיָּשֵׁן אַחֲרֵי שֶׁנּוֹצַר, כִּי בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי הָיוּ כָּל הַסִּפּוּרִים שֶׁסִּפֵּר הַכָּתוּב בּוֹ עַד שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ הַבָּנִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה כב) כִּי הַכֹּל הָיָה בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי.
וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו. מָצָאנוּ מַחֲלֹקֶת בָּזֶה בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין יח): יֵשׁ אוֹמְרִים כִּי שְׁנֵי פַּרְצוּפִים הָיוּ מְחֻבָּרִים גַּב זֶה לְגַב זֶה, וְזֶה שֶׁאָמַר ״זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם״ (בראשית א:כז), וַיְפָרְשׁוּ צֵלָע צַד כְּמוֹ ״צֶלַע הַמִּשְׁכָּן״ (שמות כו:כ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים צֵלָע כְּמַשְׁמָעוֹ, וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס: עַלְעָא, ״וּנְסִיב חֲדָא מֵעַלְעוֹהִי״. תַּחְתֶּנָּה, כְּמוֹ תַּחְתֶּיהָ, כִּי יָבֹא נוּ״ן הֵ״א לְכִנּוּי הַנְּקֵבָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמִּנְהָג כֵּן בְּשֵׁמוֹת וְכֵן ״תַּכְרִיעַ קָמֵי תַחְתֶּנִי״ (שמואל ב כב:מ) כְּמוֹ תַּחְתַּי.