רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק ב · פסוק כ
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת... וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. רָאָה כָּל הַיְצוּרִים לְפָנָיו זָכָר וּנְקֵבָה וּלְעַצְמוֹ לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, וְכָמוֹהוּ ״וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה׳״ (שמות כד:א), ״נְשֵׁי לֶמֶךְ״ (בראשית ד:כג), ״וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל״ (שמואל א יב:יא) וְהַדּוֹמִים לָהֶם. וְהַשֵּׁמוֹת שֶׁקָּרָא אָדָם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ קָרָא אוֹתָם, כִּי הַלָּשׁוֹן הַזֶּה הָיָה דִּבּוּרוֹ וְכֵן דִּבּוּר כָּל בְּנֵי אָדָם עַד דּוֹר הַפַּלָּגָה. וּבְאוֹתוֹ לָשׁוֹן דִּבֵּר הָאֵל עִמּוֹ וְצִוָּהוּ עַל הָעֵץ, וְהָרְאָיָה שֶׁהָאֵל קְרָאָם אָדָם שֶׁהוּא נִגְזָר מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִבְרָא מִמֶּנָּה, וְכֵן קָרָא ״שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי״ (בראשית ג:כ), וְכֵן בְּכָל הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁנִּפְלְגוּ שֵׁם אָדָם וְחַוָּה לֹא נִשְׁתַּנּוּ בְּפִי בַּעֲלֵי הַלְּשׁוֹנוֹת, וְכֵן קָרְאָה חַוָּה שֵׁם בְּנָהּ קַיִן וַתֹּאמֶר ״קָנִיתִי אִישׁ אֶת ה׳״ (בראשית ד:א), וְכֵן נֹחַ מִן ״יְנַחֲמֵנוּ״ (בראשית ה:כט).