רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק א · פסוק כב
וַיְבָרֶךְ אֹתָם, פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ. צִוּוּי בִּמְקוֹם תָּי״ו אֵיתָ״ן, כְּמוֹ תִּפְרוּ וְתִרְבּוּ וְתִמְלְאוּ, כְּלוֹמַר אֲנִי נוֹתֵן בָּכֶם כֹּחַ שֶׁתִּפְרוּ, וְהַבְּרָכָה שֶׁיִּרְבּוּ לָרֹב, וְכֵן הֵם רַבִּים מֵחַיּוֹת הַיַּבָּשָׁה.
אֶת־הַמַּיִם בַּיַּמִּים. אֶת הַמַּיִם שֶׁהֵם בַּיַּמִּים הַנִּזְכָּרִים, כִּי בַּנְּהָרוֹת אֵינָם רָבִים כָּל כָּךְ; וְהָאֲמִירָה אֵינָהּ לָהֶם מַמָּשׁ כִּי אֵינָם בְּנֵי דַעַת שֶׁיָּבוֹא אֲלֵיהֶם מַאֲמַר אֱלוֹהַּ, אֶלָּא רְצוֹן הָאֵל הָיָה בָהֶם, כְּאִלּוּ אָמַר לָהֶם הֱיוּ כָּךְ וְכָךְ.
וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ. אַף עַל פִּי שֶׁנִּבְרָא מִן הַמַּיִם גִּדּוּלוֹ וְתַרְבּוּתוֹ יִהְיֶה בָּאָרֶץ.