רד"ק על בראשית· רבנו דוד קמחי [הרד"ק]
פרק א · פסוק יז
וַיִּתֵּן. אָמַר וַיִּתֵּן אַחַר שֶׁאָמַר וַיַּעַשׂ, כִּי פֵּרוּשׁ וַיַּעַשׂ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ, אֲבָל וַיִּתֵּן פֵּרוּשׁ שֶׁנְּתָנָם בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם עַד יוֹם הָרְבִיעִי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ.
לְהָאִיר, פֵּרַשְׁנוּהוּ, וּלְמַעְלָה שֶׁאָמַר ״לְהָאִיר״ לְבַדּוֹ וּ״מֶמְשֶׁלֶת״ לְבַדּוֹ וְלֹא סְמָכָם, יִהְיֶה הַפֵּרוּשׁ כָּל אֶחָד מֵהֶם עַל הָאוֹרָה וְעַל הַפְּעֻלָּה, וְכָאן שֶׁסְּמָכָם וְאָמַר ״וְלִמְשֹׁל״ אַחַר לְהָאִיר, יִהְיֶה הַפֵּרוּשׁ ״לְהָאִיר״ עַל הָאוֹרָה וְ״לִמְשֹׁל״ עַל הַפְּעֻלָּה.