רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ל · חדר ג
וכן כתב הרמב"ם זכרו לברכה בפרק א' דהלכות אבל וזה לשונו כל הרוגי מלכות אף על פי שנהרגו בדין המלך והתורה נתנה לו רשות להרגו הרי אלו מתאבלים עליהם ואין מונעים מהם כל דבר וממונם למלך ונקברים בקברי אבותיהם עד שיתאכל הבשר:
ובפרק י"ד דהלכות סנהדרין כתב וז"ל כל הרוגי ב"ד אין קוברין אותם בקברי אבותיהם בכלל ישראל וכו' עד נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמו' וקוברים אותם בקברי אבותיהם עכ"ל הרי לך דהרוגי ב"ד אינם מתכפר' ואינם בכלל ישראל עד אחר אכול הבשר אבל הרוגי מלכות דלאו בב"ד מקטלו אע"ג שנהרגו בדין המלך עונותיהם מתכפרים והוו בכלל ישראל הכשרי' ונקברים בקברי אבותיהם והיינו כרבא וכדכתי' וכן כתב הר"ן ז"ל וא"כ כ"ש ק"ו בנדון דידן שנהרג בדרך ע"י ליסטים דלא נספד וניתן בשרו לחיות רעות ולעוף השמים וגשמים עברו על מטתו דפשיטא דאית ליה כפרה וישראל כשר מקרי ובנו חייב בכבודו וכדאמרינן נמי התם רבי נתן אומר סימן יפה למת שנפרעים ממנו לאחר מיתה לא נספד ולא נקבר או שחיה גוררתו או שהיו גשמי' מזלפים על מטתו זהו סימן יפה למת ואע"ג דקאי רבי נתן בחייב מיתת ב"ד ומת כאורחיה או נהרג בב"ד קא מיירי דבעינן מיתה ואכול בשר י"ל דמיירי כשנקבר אחרי שגררתו חיה או שהגשמים זלפו על מטתו ועל דרך שכתבו התוספות דלא נקבר לא נקבר לפי כבודו אבל נקבר אח"כ מ"מ בהרוגי ליסטים דלא בעינן קבורה כדהוכחתי יש להוכיח מכאן שכל אחד שארעו לו דברים אלו הויא כפרה טפי וכן נמי נראה קצת להוכיח ממה שאמר בפרק חלק על יהויקים שהיה ראש הרשעים והכעיס עצמו בגמה מיני הכעסו' וחטא והחטיא את הרבים שלא נקבר ואע"פ שיש לדחות ולומר דשאני יהויקים שהיה מלך והוה ביה זלזול טפי וכדאיתא התם מ"מ יש להוכיח שכל עוד שיהיה זלזול במת מועיל לו לכפרתו וכן נמי יש להוכיח מחזקיה שגרר עצמו' אביו וכדכתיבנא לעיל ואם כן בנדון דידן שנהרג ע"י ליסטים ולא נספד ונתן נבלתו לחיות רעות ולעוף השמים וגשמים זלפו על מטתו פשיטא שנפרעו ממנו והריגתו כפרתו ובנו חייב לכבדו ולומר עליו קדיש כנ"לעד וגם כי יש להאריך עוד ולישא וליתן בכל אשר כתבתי הזמן קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים וכל מעיין ידינני לזכות כי בחפזון גדול כתבתי מה שכתבתי: