רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ל · חדר ב
ואם לחשך אדם לומר נהי שיש לבן לזכות האב בכל האפשר לו מכל מקום ענין קדיש נוחי נפשייהו משום שחייב הבן לכבד אביו ואמו במותם ובחייהם כדאמרינין בקודישין ואין לך כבוד גדול מזה שיזכה אותו ועדיף ממה שיאמר הריני כפרת משכבו ואם כן בנידון דידן יש לנו להקדים האבל שמת אביו יהודי לומר קדיש שהוא חייב מהאבל אחר שמת אביו מומר לבעל דלפום ריהטא יראה שאינו חייב בכבודו דהא בפרק הגוזל קמא ובפרק איזהו נשך משמע לכאורה שאין הבן חייב בכבוד אביו הרשע דתניא התם הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר המסויים חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם ומוקמינן לה בשעשה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת הרי לך שאין הבן חייב לכבד אביו הרשע ואם כן יאמר האומר דבנידון דידן קודם האבל שאביו נפטר יהודי שחייב בכבודו לומ' קדיש מהאחר הא ליתא דלא מבעיא הרמב"ם זכרו לברכה שכתב בפרק וא"ו דהלכות מומרים וזה לשונו הממזר חייב בכבוד אביו ומורא אף על פי שהוא פטור על מכתו וקללתו עד שיעשה תשובה אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו עד כאן לשונו הרי לך שהוא זכרו לברכה סובר שחייב בן בכבוד אביו הרשע ואע"פ שבא על אשת איש ולא עשה תשובה וכן אם הוא בעל עבירות אחרות ואפשר דאפילו במומר לבעל להכעיס קאמר דסתם רשע ובעל עבירות קאמר ולא חלק ואע"פ שהוא ז"ל פסק בפרק ד' דהלכות רוצח ושמירת נפש כמאן דאמר בפרק אין מעמידין דמומר לבעל להכעיס מין הוא אפילו הכי אפשר שהוא זכרו לברכה סובר שחייב הבן בכבודו דמהי תיתי לן למעוטי אי משום דכתיב ונשיא בעמך לא תאר בעושה מעשה עמך אם כן אפילו בעל עבירות נמי ואף אם נאמר שהוא זכרו לברכה לא קאמר אלא בעובר עבירה לתאבון שמעלין אותו אבל בעובר עבירות להכעיס דמין הוא ומורידין אותו לא קאמר זכרו לברכה פשיטא שהבן חייב לכבדו ולומר עליו קדיש אלא אפילו לבעל הסמ"ג שלמד מההיא דהגוזל קמא ואיזהו נשך שהבן פטור ממורא האב ומכבודו כשעובר במזיד והוכיחו אותו ולא שב מרשעו וכן לריב"ה שפסק שאין הבן חייב בכבוד אביו הרשע מההיא דהגוזל קמא ואיזהו נשך שהזכרתי בנידון דידן שהמומר נהרג על ידי לסטים מודים הם שהבן חייב לכבדו ולומר עליו קדיש נוחי נפש שהריגתו כפרתו כדמוכח מההיא סוגיא דפרק נגמר הדין שהביא בפסקיו מהה"ר בנימין יצי' דהתם משמע כרבא שהלכה כמותו לגבי אביי יהרג מתוך רשעו כאנשי עיר הנידחת שאמרו אין להם חלק לעולם הבא דעלייהו קא מיירי ואין הודוי מועיל להם שיהא להם חלק לעולם הבא כשאר המומתין וכדכתב הרמב"ם והאיך דין עיר הנדחת בזמן שתהיה ראויה להעשות עיר הנדחת בית דין הגדול שהיה בזמן ההוא בירושלים בזמן הבית כשהיו ישראל שרוים על אדמתם שולחין וחוקרין ודורשין עד שידעו בראיה ברורה שהודחה כל העיר או רובה וחז' לעבודת הבעל אחר כך שולחין להם שני תלמידי חכמים להזהירם ולהחזירם בתשובה אם חזרו ועשו תשובה מוטב ואם יעמדו באולתם וכו' עד ודנים אותם כל מי שבאו עליו שני עדים שעבד את הבעל אחר שהתרו אותו מפרישין אותו וכו' ומכין כל נפש אדם שבה לפי חרב וכו' עד כאן לשונו הרי לך שאחרי שכבר נתברר לנו שאין רצונם לחזור בתשובה הבית דין הגדול שהיו בזמן הבית וכו' היו מצוין להרוג אותם ואם כן אין הודוי מועיל להם כלום שהודוי לתשובה הוא בא ואם אינו שב הרי הוא כטובל ושרץ בידו כדאיתא בפרק סדר תעניות וכן נמי היו הורגין וכו':
ואף אם במתודין קא מיירי מאן לימא לן שחוזרין בתשובה דהא בודוי דברים דווקא אין לנו ראיה גמורה לגמרי שחוזרין בתשובה דדווקא כשבא דבר עבירה בידו באותו מקום ובאותו פרק ובאותה שעה קאמר רב יהודה בפרקא בתרא דיומא דמוכח דהוי תשובה גמורה:
ואפשר שמזה הטעם אמרו שם בפרק נגמר הדין שלא היו קוברים אותם בקברי אבותיהם שאין קוברים צדיק אצל רשע והיינו משום דאף על פי שהתוודו אפשר שדברים בעלמא הם אבל אינם חוזרים בתשובה שאם היינו יודעים בוודאי שחוזרים בתשובה מיתתן מכפרת עליהם והיו נקברים בקברי אבותיהם וגדולה תשובה כדאיתא בפרקא בתרא דיומא ומשום הכי אמרו בפרק נגמר הדין כשאין יורדין להתוודות אומרים תהא מיתתו כפרתו ודיו כאלו התודה ואל על פי שלא התודה והיינו משום דאפשר שיגמור בדעתו לחזור בתשובה ואפשר נמי שיעמוד ברשעו ולא יחזיר בכל לבו וימות מתוך רשעו ואפילו הכי סבר רבא התם דהריגתן בבית דין שהי' בזמן הבית וקבורתם אף על פי דבדין מקנו לו מכפרת עליהם כיון דלאו כאורחייהו מתים ומייתי ראי' מקרא דכתיב נתנו את נבלת עבדיך וכו' כדאית' התם דהתם כל הרעות אשר השם שנא עשו עבודת הבעל וגילוי עריות ושפיכת דמים ולא הי' שם וידוי כלל ואפילו הכי הריגתם מכפרת עליהם הכא נמי באנשי עיר הנידחת הריגתן מכפרת עליהם ואף על פי שהם מומרים לעבודת הבעל להכעיס ואפילו לאביי דסבר התם דהריגה בבית דין הגדול אינו מכפר הא דאמר בהדיא דדוקא הרוגי בית דין דבדין קטלו ליה דלא מכפר אבל הרוגי אחרים אע"פ שעשו כל תועבת אשר השם שנא ולא התודו כהנהו דכתיב בהן נתנו את נבלת עבדיך דעלייהו קאי אביי כיון דבלאו דין מקטלו הויא להו כפרה ואף על גב דאמרינן התם דמיתה וקבורה בעינן בהרוגי בית דין הגדול דהיינו סנהדרין בזמן הבית כשהיו ישראל שרוין על אדמתם דלהוי להו כפרה בהרוגי בית דין הוא דאמרינן הכי אבל בהרוגי אחרים לא בעי קבורה דהא מההיא קרא דמייתי רבא התם ראי' דכתיב נתנו את נבלת עבדיך דעלייהו קאי אביי וקאמר דהרוגי אחרים אית להו כפרה משמע הכי דהתם לא הוה קבורה כלל: