אור ברסלב
רדך בית כח › חדר ד

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית כח · חדר ד

חדר ג

עוד ראיה אחרת דאשכחן תקנת הגאונים בכתובת אשה שתהיה נגבית ממטלטלי ואף על גב דלא היתה התקנה אלא בכתובה לבד הכי נמי במזונות וכתובות ב"ד מכ"ש הא לך ראיה דאע"ג דהתקנה לא היתה אלא בענין אחר נכניס ונוסיף מאומד הדעת ענין אחר ואם ידחה זאת הראייה דאינו אלא מטעמא דתנאי כתובה ככתובה אביא לו ראיה אחרת ברורה דאשכחן דוכתא בנודר אפי' שפירש בפיו ענין מייחד וידע לא מיבעי דיכול להכניס ולהוסיף בתוך הנדר עצמו דבר שלא פירש אלא אפי' לשנות הענין ככל מכל שרי כשהוא דבר מצוה ולא מיקרי עובר על הנדר במה שאינו מקיים מה שלא פירש בפיו וזה במרדכי ז"ל בהגהותיו וז"ל במסכת כתובות ראובן נדר בעת צרה מעות ובגדים לעניים וכאשר נתרפא חלק המעות מיד ועל הבגדים שאל איזו יתקיים או יחלק הבגדים ולא יספיקו כי אם למעט או יש למכור הבגדים ויספיקו לרוב עניי' דמיהם והשיב דיכול לשנות הוא מהבגדים למעות והרבה בראיות והוכיח דגדולה מצות פרנסת עניים יותר מהלבישם שהרי כתב הסמ"ק בסימן רמ"ז בשם הגאונים דפרנסת עניים קודמת לכסותם והשתא אם ממצוה קלה למצוה שהיא כמעט יותר חמורה נוכל להעתיק משמעות מכל וכל במקום שאין אנו משנים ולא מחליפים פירוש שום דבר אלא שאנו מוסיפים עוד לא כל שכן ובפרט היות המצוה כל כך גדולה כמו שנראה להעמיד המוחזק על חזקתו כמה שדר בבית זה כמה שנים נוסף לזה אם לא נעמוד ונתיר לאחר להתיר חזקתו היותנו כמעט עוברים אלפני עור וכו' באסורא דרבנן דהא קיימא לן דעני המהפך אחר החררה ובא אחר וכו' דלרבינו תם ז"ל משתמע בכל שרוצה חברו להחזיק ובשכירות נמי ואף לדברי היותר מקל שהוא ר"מ זכרו לברכה שכתב דאם ישראל מחזר אחר החררה ובא חברו וכו' לא מיקרי רשע אם לא שכבר גמר הפסוק אלא שחסר כתיבת השטר לבד עד כאן עם כל זה בהאי מלתא הא איכא מכירה גמורה כמו שאמרנו ומה לנו לכל זה אחר שיש לנו ראיה ברורה אין לנטות ימין ושמאל שהרי מצינו בתקנה עצמה שתקן ר"ת הוספה גמור' על תקנתו וזה נוסח' ר"ת החרים בחרם גמור על צרפת ולומברדיא' והסכימו בה חכמי לומברדיא' על נושא אשה ומתה תוך שנת' בלא ולד של קיימא שתחזור כל הנדוניא ותכשיטי' לנותני לה או ליורשיה כו' וכתב תלמידו של הר"ם ז"ל וז"ל נ"ל דבמה שתקן ר"ת להחזיר על הנדוניא לאב לא על הבת לבדה תקן אלא אף על מיתת הבן ומה שלא הזכיר ג"כ נדוניית החתן לפי שבצרפת נוהגת הבנות ליתן הנדוניא ולא החתן אבל אם הבן נותן הנדוניא ומת בתוך השנה הנדוניא חוזרת גם לאביו וכן דנתי לפני הר"ם הרי לך מכאן דאע"ג דהתקנה היא בבנו' הוסיפו מאומד הדעת נדוניית הבנים:

עוד כתב שם וז"ל בנדון דידן אין להכניס משכנתא בכלל השכירות משום אומדנא כיון שבלשון שכירות לא שייך משכונתא כלל כ"ש שהאומדנא הוא בהפך בשכירו' דשכיחא במשכנתא דלא שכיחא לא גזרו ולא תקנו כדאמר' בכולי תלמוד' מילתא דשכיחא גזרי בה רבנן מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ובמחילה לעד"נ שאין הנדון דומה לראיה שהרי כל היכא דאמרינן מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן לא משתמע אלא בדבר חומרא וגדר שהחמירו וגזרו וגדרו על התורה כש"א ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי כו' ולפי' אמרינן כשגזרו והחרימו לא גזרו אלא על מלתא דשכיחא ודי לנו להחמיר ולגדור בזה דשכיח אבל במלתא דלא שכיח לא העמידו חומרתם כדאמרינן בי"ט פ"ק אמר רבה בתרנגולת העומדת לאכילה וב"ט שחל להיות אחר השבת עסקינן ומשום הכנה וקסבר רבה כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ורבה לטעמיה דאמר רבה מ"ד והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת וחול מכין לי"ט ואין י"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה לי"ט אלא מעתה י"ט בעלמא תשתרי גזרה משום י"ט אחר השבת שבת דעלמא תשתרי גזרה משום שבת אחר י"ט:

ומי גזרינן והתניא השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותר לאכלן בי"ט ואם איתא לגזור משום הנך דמתילדו ביומייהו א"ל בצים גמורות במעי אמן מלתא דלא שכיחא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן הא לא ראיה שמן התורה דוקא הכנה מי"ט לשבת ומשבת לי"ט אסור ובאו חז"ל לגדור ולהחמיר עוד ואסרו אפילו בי"ט שאין אחר השבת אטו י"ט אחר שבת וכ"נ בשבת כו' והיינו משום דשכיחא אבל בבצים גמורת הנמצאות בתוך התרנגולת דמלתא דלא שכיחא לא החמירו לגדור עליהם ואוקמוה אדין תורה והכל כה"ג נראה מיהא דלא אמרינן מלתא דלא שכיחא לא גזרו כו' אלא דוקא במילי דחומרא וטעמא דדי לנו במה שהחמירו וגזרו היינו במילתא דשכיחא אבל במילתא דלא שכיחא לא גזרו ולא החמירו דליכא למיטעי משום אקראי בעלמא:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה