רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית כו · חדר ו
ומה שכתב כ"ת וז"ל ועוד היה צריך שיגיע השטר ליד מקבל המתנה מחיים כיון שרצה שיכתב בהא נמי ודאי שפיר קאמרת לפי הנלענ"ד דלא מבעיא להרא"ש ז"ל שכתב וז"ל אבל אם מסר לו השטר מחיים לא בעי יפוי כח אם נכתב השטר בלשון צוואה כדרך ש"מ שמצוה אל ביתו דאינו עומד אלא לראיה דאיכא למימר משנמסר לו השטר היתה דעתו שתתקיים צוואתו ולא אמרינן שמא לא גמר להקנותו וכו' אלא כשלא בא לו השטר מחיים עכ"ל ואחריו נמשך ריב"ה בנו ונראה דטעמא הוא דכיון שלא מסר לו השטר נמלך ואין כאן חשש דטרוף דעת או שאמדו דעת הנותן כו' כמ"ש בראש דברי בפרשי דבריו של רגמ"ה או שכל היכא שיש שטר אין חשש דטרוף דעת שבטוח הוא שדבריו יתקיימו וכדכתב המרדכי בשם רשב"א בשלהי יש נוחלין אלא אפילו לרשב"ם וכ"ת שפי' דמאי דאמרינן בפ' מי שמת פשיטא כתב לזה וכתב לזה היינו דכי אתי רב דימי אמר דייתיקי מבטלת דייתיקי כתב וזכה לזה וכתב וזכה לזה פליגי רב ושמואל ופי' רשב"ם כתב וזכה לזה כתב כל נכסיו לראובן ומסר לו את השטר לראיה וכו' והקשו התוספות וכן המרדכי ז"ל בשם ריב"א וז"ל א"כ הא דקאמר כתב לזה וכתב לזה היינו בלא מסירה וקאמר עלה דייתיקי מבטלת דייתיקי הא תנן בפ' יש נוחלין נמצא דייתיקי קשורה לו על יריכו אינה כלום וכתב המרדכי דר"ת פי' כפי' רשב"ם והא דאמרינן דייתיקי מבטלת דייתיקי היינו היכא שלא כתב לשם שטר אלא לשם צוואה בעלמא דמשמע מדבריהם דהיכא דכתוב השטר בלשון צוואה אין צריך למוסרו בחייו ליד מי שמזכה לו אלא בלא מסירת השטר קנה אחרי מותו אפשר בנ"ד מודים שלא קנה דהא בראש דבריו כתב ואני רוצה שתהיה לזאת הצוואה תוקף וחוזק כאלו נעשית ע"י סופר מתא מומחה מבלי שיוכל שום גברה בעולם לערער עליה וכיון שכתב שיהיה תוקף וחוזק וכו' משמע שיהיה לה תוקף וחוזק להקנות המתנה למי שנתנה קאמר דאי לראיה מאי חוזק ותוקף צריכה אלא ודאי נראה שדעתו היתה להקנות המתנה ע"י שטר והוי כשאר שטרות הכתובות לשם שטר ולא לשם צוואה ואין שטר לאחר מיתה:
ואף אם נאמר שמפני שכתב בצוואה זו שרצונו הוא שתהיה לזאת הצוואה תוקף וחוזק וכו' ואגרע כוחה דאית לן למימר דלאו לגרוע כוחה בדברים הללו אתא אלא תלינן למימר דכיון שכתב הצוואה הראשונה אשר הניח בשלוניק ע"י סופר מתא כמו שכתב בצוואה זו היה סבור שאם יפחות בצוואה זו ממה שעשה בראשונה שתתבטל צוואה זו מקמי הראשונה ולהכי רצה להחזיק בה בכל מיני החוזק ולא בא בצוואה זו לומר שלא יקנה אותו המזכה להם עד לאחר מיתה ע"י שטר זה ודמי למה שכתב ריב"ה בשם הר"ם מרוטנבורק ז"ל וז"ל כתב לאחד והקנה לו וחזר וכתב גם לשני והקנה לו שהשני קונה אף בלא יפוי כח ואפילו אם לא הגיע השטר לידו מחיים דלא תלינן למימר דהאי קנין שני לגרועי אתא אלא תלינן למימר דכיון שכתב והקנה לאחד היה סבור שאם יפחות לשני ממה שעשה לא' שלא יקנה ולהכי הקנה לו ולא לאחר הקנין עד לאחר מיתה עכ"ל ונאמר דבנידון דידן נמי כדכתיבנא מ"מ אמינא דכיון דפלוגתא דרבבתא היא דלדעתו של הרא"ש וריב"ה בנו כל זמן שלא נמסרה הצוואה ביד המקבל לאו כלום הוא כדכתיבנא והוי פלוגתא דרבבתא מספק קנו היורשים דנכסים בחזקת יורשים קיימי ואין לומר דהיכא דאמרינן דאפילו בלא מסירת השטר קנה רבו על האומר דדווקא אם הגיע הצוואה ליד המקבל קנה דהרא"ש ז"ל ובנו ריב"ה סברי דבעינן שיגיע הצואה ליד המקבל המתנה:
ורשב"ם ור"ת סברי דאפילו אם לא הגיע הצואה ליד המקבל המתנה קנה כדפירשתי:
ונוסף עליהם הר"ם מרוטנבורק שכתב כתב לאחד והקנה לו וכו' ואפילו אם לא הגיע השטר לידו מחיים והוו תרי ותלתא ואחרי רבים להטות דאין לומר דר"י ז"ל שהקשה על פירוש של רשב"ם כדאיתא בתו' ובמרדכי פליג עליה דלא אשכחן ליה דפליג עליה ולא במאי דמשמע מדברי רשב"ם שאם מסר לו השטר בחייו שקנה ואינו יכול לחזור בו בחייו לא אשכחן ליה לחלוק עליו כלומר שאם לא מסר לו השטר בחייו ומת ולא חזר בו שלא קנה ואם כן הרא"ש ז"ל ובנו הוו תרי ורשב"ם ור"ת והר"ם מרוטנבורק הוו תלתא ואחרי רבים להטות דנראה דהר"ם מרוטנבורק לא קאמר לה אלא היכא דכתב לא' והקנה לו וחזר וכתב גם לשני והקנה לו דהתם אפילו לא הגיע שטר הצואה לידו קנה דהא היכא דלא כתב כלל אלא צוה בדברים בעלמא קנה והיכא שכתב שטר צואה הוא דאמרי שצריך שתגיע הצואה לידו מחיים שלא כיון זה בכתיבתו אלא שבמסירת הצואה תתקיים צואתו והכא שכבר כתב לא' וחזר וכתב לשני איכא למימר שלא כיון זה שתתקיים צואתו במסירת השטר בחייו אלא אמרינן שלא כתב לזה אלא שהיה סבור שאם יפחות לשני ממה שעשה לראשון שלא יקנה שני ולהכי כתב לו אבל לא כיון לזה שלא תתקיים צואתו אלא במסירת השטר בחייו אלא מה שכתב לשני הרי הוא כאלו אין כאן כתיבה כלל שצוה לתת לו בדברים שהם ככתובים וכמסורים וכענין שכתב הוא ז"ל דאף על פי שהקנה גם לשני השני קנה ואף בלא יפוי כח ואף ע"ג דלא הקנה אלא לראשון לא קנה בלא יפוי כח וכבר הבאתי דבריו למעלה וקל להבין:
ואם כן עלה בידינו שמהטעם הראשון לא זכו העניי' ומהטעם השני כל נכסיו בחזקת היורשים כדפירשתי אלא א"כ מסר לאפוטרופס או לשום אדם הצואה בחייו לזכות בשבילם דבהכי חשיב מסירת הצואה כאלו מסרה למזכה להם המתנה דזכין לאדם שלא בפניו:
ואם כן מסקנא דמלתא עניים לא זכו בשום צד ופנה ואפילו היכא שמסר הצואה לאפוטרופס או לשום אדם אחר בחייו והיכא שלא מסר לאחר בחייו נכסים בחזקת יורשים קיימי גם כי יש לי להאריך עוד קצרתי כי אני עסוק בלמוד למודי ואין לי פנאי הנראה לעניות דעתי כתבתי והשם יצילנו משגיאות:
כה אמר נמוך ונבוך דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל: