רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית כו · חדר א
ואני בעניותי לא נהירא לי דהא מה שכתב שם המרדכי בשלהי יש נוחלין בשם ר"ג הוא לומר שמה שהקילו בש"מ הוא דבבריא בעינן קנין ובש"מ לא בעינן קנין שמא תטרף דעתו ולא חשו להכי אלא היכא שהוא גומר ונותן בחייו ואינו מניח שום יפוי כח אחרי מותו אלא הוא אומר בלשון דבבריא וכיוצא באותו הלשון המתנה קיימת היכא דקנו מידו ובש"מ מהני אפילו היכא שלא קנו מידו משום חששא דשמא תטרף דעתו אבל מ"מ בעינן שהדבר יהיה נגמר בחייו ולא ישאר שום יפוי כח אחרי מותו וכיוצא בזה החילוק תמצא כתוב בפ"ק דגיטין בדבור שבתוספות על משנה האומר תנו גט וכו' אבל האפוטרופוס לאחר מיתה שבבריא לא מהני אפילו ע"י קנין דהא לאחר מיתה יצאו נכסים ובאו לרשות יורשים ה"נ בש"מ:
ואין לומר שנלמוד ממה שיפו כחו במה שדבריו קיימין אפילו בלא שום קנין משום חששא דטירוף דעתו ה"נ בכל מילי כגון באפוטרופס לאחר מיתה שלא יפוי כחו טפי מכח הבריא אלא לגבי קנין דכל היכא דבריא בעינן קנין איהי לא בעי קנין אבל במילי אחרינא כגון לומר דאע"ג דאפוטרופס לאחר מיתה לא מהני בבריא מהני בש"מ לא יפוי כחו דאמדו דעת הש"מ דאין לחוש שמא תטרף דעתו אלא היכא שנגמר הדבר בחייו שאז חשו שאם תצריכנו קנין שמא תטרף דעתו אבל בגונא אחריני כגון אפוטרופס לאחר מיתה דלא אשכחן שהקלו בש"מ טפי מבריא במילי דכה"ג ולזה הביא ראי' מההיא מתניתן דתנן נמצא דייתיקי כתוב' על יריכו הרי זו אינה כלום ואע"ג דדייתיקי כשלוחו דמי והמקבל מתנה ידע בחיי הנותן מה כתוב בתוכה דסתמא קתני לה והיינו משום שש"מ הנותן על ידי הדייתיקי שכתב גלה דעתו שהוא רוצה שתמסר הדייתיקי ביד המקבל המתנה וכיון שלא נמסרה בידו בחייו לא נגמר הדבר בחייו ולא קנה המקבל המתנה וכההיא דאמרינן גבי ש"מ שאמר כתבו ותנו ואפי' תנו וכתבו הרי אלו לא יכתבו ויתנו שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואפילו למ"ד כותבים ונותנים דוקא במיפה כוחו קאמר כגון שאמר תנו שהוא גומר הדבר בחייו בדברי פיו ואמר או כתבו שלא אמר כן אלא ליפות כחו אבל בגוונא אחרינא לא:
והוא הוא דעתו של הרא"ש שכתב דכל הני מילי דמהני בש"מ כ"ש דמהני בבריא שכל מתנותיו ע"י קנין ולדעתו כל הלשונות דשייכי בבריא ולא מהני ביה אע"ג דאית בהו קנין כ"ש בש"מ ואפ"ה כתב בתשובתו דלשון הנחה מהני בש"מ ואע"ג דלא מהני בבריא והיינו משום לשון הנחה לא שייך בבריא כלל אלא בש"מ דעיקר לשון צואת ש"מ לפום ריהטא דעלמא הוא בלשון הנחה ולשון הנחה בש"מ הויא ביה כלשון השייך בבריא ובש"מ דכי היכא דבלשון השייך בתרוייהו דבבריא בעי קנין ובש"מ מועיל אפילו בלא קנין ה"נ בלשון השייך בש"מ לבדו אע"ג דלא שייך בבריא מהני ביה בש"מ כיון שלשון זה דהיינו לשון הנחה וכיוצא בו לא שייך כלל בבריא דבשלמא אי הוה שייך בבריא ואפ"ה הוה אמרינן דלא מהני ביה הוה לן למימר דכ"ש דלא מהני בש"מ דלא בעי קנין אבל השתא דחזינא דלא שייך בבריא כלל והיא עיקר לשון הש"מ לפום ריהטא דעלמא פשיטא דמהני בש"מ דכי היכא דבבריא מועיל קנין בדבר שהוא נותן בלשון השייך בבריא ה"נ מועיל דבור בדבר הנתן בלשון השייך בש"מ: