אור ברסלב
רדך בית כד › חדר א

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית כד · חדר א

בית כד

מכל הא שכתבתי בזה עלתה בידינו שהסמ"ג זכרו לברכה פוסק דאפילו באומר מעכשיו בעינן תנאי כפול כר"ת וכר"י ז"ל וכן הסכים גם כן הרא"ש וכן המרדכי וראיותיהם ברורות והרמב"ן והרשב"א הניח הדבר בצ"ע לפי מה שכתב במ"מ משמע ואם כן בנדון דידן אם אין התנאי ביניהם כתנאי בני גד ובני ראובן אין להוציא מיד הבעל כיון שהרא"ש והמרדכי ז"ל דהוו בתראי וראו כל דברי הראשוני' והכריעו כרבינו תם ור"י דודאי אית לן למיזל בתרייהו ולעשות מעשה כמותם דאפילו היכא דלית לן האי טעמא דהלכת' כבתראי אין להוציא מיד הבעל היכא דפלוגתא דרבבתא היא וכבר הארכתי בכיוצא בזה בתשובה אשר השבתי להחכם דון שמואל ן' בנשתי על ענין היבמה אשר נשאלתי עליה יעויין שם ונלאתי להעתיק מה שכבר כתבתי ומקצר אני ועולה בכל האפשר לי לאפס פנאי כמו שכבר כתבתי וכן נמי יש לומר דאף על גב דרשב"ם זכרו לברכה פירש דלא בעינן תנאי כפול בממון וכן פירש גם רבינו שמשון דלא בעינן תנאי כפול אלא בעריות וגיטין וקדושין את הכל דחה רבינו תם וכתב דאף בממון בעינן וכן הסכימו רוב הגדולים קמאי ובתראי הילכך בנדון זה דידן אין התנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן אין להוציא מיד הבעל אלא הבעל יורש כל הנדוניא:

וכן נמי אם כתוב בו שתנאי השטר יהיו כחומר כל התנאים העשוין כתקון חכמים אין להוציא מיד הבעל דאף על גב דר"י זכרו לברכם היה מסופק אם מועיל או לא שהרי כתב שיכול להיות שיועיל בלא כפילות כמו שהבאתי דבריו למעלה מכל מקום מספק אין להוציא הבעל ומוקמינן ממונא בחזקת מריה וכל זה אני אומר אם התנאי אינו מצד תקנה או מנהג הקהל שהם דרים בו שאם הוא תקנ' או מנהג על דרך שתקן ר"ת זכרו לברכה כדאמרינן בפרק נערה פשיטא דאין צריך לכתוב בשטר שום תנאי ואפילו גלוי דעת בעלמא דאנן סהדי שכל אנשי הקהל ההוא הנושאי' אשה בקהל ההו' על דרך כן נושאין אותה:

וכן מצאנו כמה דברים דאפילו גלוי דעת אינם צריכים וכבר כתבו התוספת זכרם לברכה בקדושין בפרק האומר ובפרק מי שאחזו וכן הרא"ש והמרדכי זכרם לברכה וכן נמי כתב הרשב"ם בסוף יש נוחלים גבי אחים שקנו אתרוג וכו' ומה שנהגו לברך כל הקהל באתרוג אחד דעתנו מסכמת ואף על פי שלא פירש כמו שפי' דמי עד כאן לשונו:

ואף על גב דבעי' משלכם והרוצה לצאת באתרוג הוא צריך שיתננו לו חברו על מנת להחזיר כדקאמר רבא ואפילו הכי מנהג הקהל כמו שפי' דמי וכן במציעא פרק המקבל דקאמר התם ואמר רבי יהודה וכו' ואמר רבי יהושע בן קרחה ואמר רבי יוסי שכל אחד מהם היה דורש לשון הדיוט וכתבו בעלי התוספות זכרם לברכה וזה לשונם היה דורש לשון הדיוט לשונות שלא הרגילו חכמים לכתוב רק הדיוטות הורגלו לכתוב היה דורש ואפילו לא נכתב כאלו נכתב דאי דוקא בשכתב מה היה דורש פשיטא שיש לו לקיים התנאי דהא לאו אסמכתא היא:

והשתא יש להתישב בזה קצת דמנא להו לתוספות זכרם לברכה דאפילו בלא כתוב מיירי דילמא לעולם בכתב התנאי ומאי דקשיא דפשיט' שיש לו לקיים התנאי לא קשיא דהיכא דלא נכתב התנאי בד' התנאי' כגון התנאי כפול וכיוצא בו קאמר דמועיל ולעולם בנכתב התנאי קמיירי אלא ודאי נראה דכל היכא שלא נכתב התנאי כפול וכל שאר התנאים הצריכים בו אף על פי שנכתב בשטר הרי הוא כאלו לא נכתב ונכתב בלא תנאיו ולא נכתב כלל שוין הם וזה וזה לא נכתב קרי ליה התוספות זכרם לברכה ומה שכתב שלא תקנו חכמים לכתוב אלא הדיוטות הורגלו לכתבן וכן רש"י זכרו לברכה וזה לשונו דורש לשון הדיוטות שהרגילו לכתוב שלא תתקנת חכמים היה דורש לפסוק הדין אחריו לאו לחומרא כבנדון דידן דכתב התנאי ולא כתבו בתנאים הצריכים לתנאי דבכה"ג לאו מלתא דפשיטא היא שצריך לקיים התנאי שהתנאי הכתוב בו היה כלא היה אלא אשמעינן דהיכא דהדיוטות הורגלו לכתוב בשטרותיהם תנאים שלא כתקון חכמי' ולא הצריכום בהם וכהנהו דמייתי התם והתנאים הכתובים בשטרותיהם כתנאי בני גד ובני ראובן דהיינו שיש להם כפילות ושאר דברים דבלאו הכי והיו כלא כלא היו אם אירע לאחד מהם ולא כתב התנאי ההוא כלל וכל שכן אם כתבו בשטר ולא כתבו כדינו דהיינו הכפילה ושאר תנאיו פוסקי' הדין אחרי הלשון שכבר הורגלו בו דמסתמא על דרך הרגלם עושה השטר ההוא ולפי מה שפי' אייתי שפיר טפי מה שבארו התוספות זכרם לברכה בכותב לשונות שלא תקנו חכמים אלא הדיוטות הורגלו לכותבן יותר מרש"י ז"ל שכתב שהרגילו הדיוטות לכתוב שלא כתקנת חכמים כי בעלי התוספות זכרם לברכה הוסיפו באור על דברי רש"י זכרו לברכה כדי שלא נטעה ונפרש לשונו של רש"י ז"ל באומרו שהרגילו הדיוטות לכתוב שלא כתקנת חכמים דהיינו שכותבים התנאים בלא כפילה ושאר תנאיו ומשום הכי הוסיפו וכתבו לשונות שלא תקנו חכמים וכו' וק"ל:

מכל הא דלעיל עלה בידינו שאם אין התנאי הכתוב בשטר באחד מהדברי' אשר כתבתי אין מוציאין מיד הבעל ואין מקום לשאלת כ"ת אבל אם התנאי שבשטר באחד מהדרכים אשר כתבתי יש מקום לשאלת כ"ת:

ואני אומר שבמה שנסתפק כבוד תורתך אם יהיה זה ממש כ"ש הרא"ש זכרו לברכה בשאלת תשובה מסבתא ותרתין בנתיין וכו' כבר בימים קדומים דעתי היתה נוטה בכמה שכתבתי בשאלה אחת אשר נכתב אלי מארטה וז"ל שם והממירין דת יהודת לדת עובדי הבעל אשר במלכות פוליא שנעשו לאונסם ולא ראינום אוכלים דברים שאינם ראויים לאכילה עד שנאמר להכעיס הם אוכלים וכההיא דפרקא בתרא דהוריות דתניא אכל חלב הרי זה ממיר דת יהודית ואיזהו ממיר דת יהודית זה האוכל נבילות וטרפות ושקצים ורמשים ומבעי לן התם מאי קאמר ומסיק דהכי קאמר אכל לתאבון הרי זה ממיר דת יהודית להכעיס הרי זה מין פירוש דאוכל חלב שמא לתיאבון אכלו שהוא טוב לאכול משום הכי קאמר זה האוכל נבלות וטריפות וכו' פירוש נבלה שמתה מחמת חולי וטרפה שנשברה מפרקתה שמא הולכות ואינה הולכות ואינה ראויה לאכילה ואם כן לא אכל אלא להכעיס אבל לא מיירי כשנשחטה בסכין דלא הוה קרוי בסתמא ממיר דת יהודית להכעיס דשמא אכלה לתאבון שהיתה טובה לאכול כך פירשו התוספות ז"ל בפרק אין מעמידין הרי לפנינו שאם לא נראה אותו אוכל דברים שאינם ראויים לאכילה אע"פ שאנו רואים אוכל חלב ודברים הראוים לאכילה מומרים לתאבון חשבי' ליה כהממירים דת יהודית לדת עובדי הבעל שבמלכות פוליא שהמירו דתם לאונסם ולא ראינום שאוכלים דברים שאינם ראוים לאכילה ומה שעומדים שם במלכות פוליא ואינם בורחים להנאתן הם עומדים ואם מראים שמשתחוים לבעל לאונסם הוא כדי שלא יהרגו ועוברים על מצות ונקדשתי וכו' שהיה להם ליהרג או לצאת משם והוו ממירים לאותו דבר להנאתן דהיינו לתאבון ודמו לסבתא ותרתין בנתיין דאשתביין וכו' עד כאן לשונו שם:

וכן נמי כתבתי בפסקי אחד אשר פסקתי בילדותי במעשה שאירע בקורפי ועתה חוזר אני בי ואומר דכל אותם הממירין שהמרו דת יהודית לדת עובדי הבעל לאונסם ובידם לצאת ממקומם ללכת אל מלכות אחרת ולשוב בתשובה ואינם יוצאים אלא עומדים בדת הבעל במקום אשר אנסום ומשתחוים להבעל להנאתם הרי זה כמומר אוכל נבילות להכעיס וגריעי מיניה דהא בפרק אין מעמידין אמרינן אתמר מומר פליגי רב אחא ורבינא חד אמר לתאבון מומר פירוש אוכל נבילות לתאבון מומר להכעיס מין וחד אמר אפילו להכעיס מומר אלא איזהו מין זה העובד הבעל ומדקאמר זה העובד הבעל סתם ולא קאמר מומר להבעל כלומר להשתכר על ידי עבודתו אלמא בעובד הבעל ליכא לאפלוגי בין היכא דעבדו להכעיס להיכא שעבדו להשתכר דבין כך ובין כך מין הוא אליבא דכולי עלמא משום דהבעל חמירא טובא שהמודה בה ככופר בכל התורה כולה ואפילו המחשב מחשבה בה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה כדאיתא בפרקא קמא דקדושין קל וחומר לעושה מעשה בה והנאתו בו דהקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה להכעיס ולא דמי למומר לאחד משאר עבירות שבתורה ונראה דמהאי טעמא פירש רש"י ז"ל בפרקא קמא דקדושין עלה דההיא דתניא התם או לעקר זה הנמכר לעבודת הבעל עצמה וזה הנמכר לעבודת הבעל עצמה לחטוב עצים ושאר צרכיה לא לשם אלהות כלל עד כאן לשונו ונדחק הוא ז"ל לפרש כן משום שאם נמכר לעבודת הבעל לשם אלהות אע"ג דלהנאתן עובדה כדי להשתכר אפילו הכי מורידין אותו ואין פודין:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה