רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית כ · חדר א
וכן כתב רבנו יעקב וז"ל בריבית אדם שהמיר דתו לדת עובדי כוכבים ומזלות מותר להלוותו בריבית ואסור ללוות ממנו שאף על פי שחטא ישראל הוא והנותנו לו עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול עד כאן לשונו:
וגם המושיט לו דבר איסור עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול כמו שכתב ר"ם מקוצ"י וגם אע"פ שדם עכו"מז טהור מדאורייתא דמה של משומדת טמא כדתנן בנדה פרק דם הנדה ומביאה בבבא קמא בפרק שור שנגח ובפרק קמא דיבמות וז"ל כל הכתמים הבאים מרק"ם טהורים רבי יודא מטמא מפני שהם גרים וטועים ופירש רש"י מרק"ם טהורים עיר שרובה עובדי כוכבים ומזלות הוא ודם עובדי כוכבים ומזלות טהור מדאורייתא דכתיב דבר אל בני ישראל וגו' עד רבי יודא מטמא מפני שהם רובם גרים ודמן טמא וכישראל הם אלא שהם טועים וכחוקו' העובדי כוכבים ומזלות נוהגין והרי הם כישראל משומד עד כאן לשונו:
וביבמות פירשו וטועים שנשתמדו וגזרו על כתמיהן אף על פי שחטאו ישראל הם עד כאן לשונו הרי משמע שישראל משומד כתמו טמא דאף על פי שחטא ישראל הוא ומטעם זה אמרינן דמשומד יורש את אביו מן התורה דמתיחס הוא אחר אביו דגם הוא ישראל מיקרי כמו שכתב הרמב"ם בפרק ששי דהלכות גדולות:
וגם הר"ם מקוצ"י וז"ל ישראל שנשתמד יורש את קרוביו הישראלים כשהיה:
וכן כתב רבינו יעקב בחושן המשפט וחולק על ה"ר יודא וזה לשונו ונראה לי דקרא אסמכתא בעלמא הוא דאף על פי שחטא ישראל הוא ובנו הוא כלל דבר:
וכן כתב ראבי"ה וזה לשונו ישראל משומד כמו שמוריש את בניו כך יורש את אביו דאף על פי שחטא ישראל הוא וכן משמע בפרקא קמא דקדושין דקאמר התם אמר רבי יוחנן עובדי כוכבים ומזלות יורש את אביו דבר תורה דכתיב כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר ופרכינן התם ודילמא ישראל משומד שאני אלמא דישראל משומד לא חשבינן ליה כעובדי כוכבים ומזלות דאף על פי שחטא ישראל הוא ומדקדק בלשון הגמרא שקראו ישראל דקאמר ודילמא ישראל משומד שאני ואף על גב דרב גאון צדק ור"ח כתבו דמשומד אינו יורש את אביו והביאו המרדכי וזה לשונו ודלמא ישראל משומד שאני פסק רב גאון צדק דמשומד אינו יורש את אביו והא דפרכינן בקדושין לרבי יוחנן ודילמא ישראל משומד שאני הכי פירושה ודילמא ישראל משומד מוריש לבניו דעשו משומד היה והוריש לבניו את הר שעיר שנאמר כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר עד כאן לשונו:
ואין לומר דהיינו טעמייהו משום קנס שקנסו חכמים והפקירו את ממונו והפקר ב"ד הפקר וכדאמרינן בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה גבי שור של ישראל שנגח שור של כותי דקסבר ר' מאיר דפטור ושל כותי שנגח שור של ישראל בין תם ובין מועד משלם נזק שלם ופריך התם למימרא דקסבר ר' מאיר הכותיים גרי עריות הן ורמינהו כל הכתמין כו' עד אלמא קסבר רבי מאיר דכותיים גרי אריות הן ומשני קנס הוא שקנס ר' מאיר בממונם שלא יטמעו בהן א"כ הכא נמי אית לן למימר דקנס הוא שקנסו חכמים וכדכתב ראבי"ה עיין שם וכדאמרינן בפרקא קמא דכתובות יהבינן לה קנס דאזלא ואכלה בגיותא ובירושלמי פרקא קמא דע"ז הני כותאי דקיסרי מותר להלוותן ברבית מפני שקלקלו את מעשיהם נר' דסבירא ליה דגירי אמת הן ומפני קלקולם הוא דקנסום עכ"ל:
וכן כתב רבינו יעקב בחושן המשפט בסוף אותו לשון שהזכרתי למעלה וז"ל אבל קנס הוא שקנסו חכמים ואסמכוהו אקרא עכ"ל וגם הרמב"ם ור"ם מקוצי כתבו כן ע"ש:
ואם כן אית לן למימר דרב גאון צדק נמי טעמיה משום קנס שקנסו חכמים זה אינו דא"כ אפילו אם נפרש מאי דפריך התם בקדושין לר' יוחנן ודילמא ישראל משומד שאני ודילמא ישראל משומד יורש את אביו אפילו הכי לא קשיא לרב גאון צדק ולא מידי דהתם דבר תורה קאמר ומאי דקאמר רב גאון צדק הוא קנס חכמים ומאי האי דרשו ליה לרב גאון צדק דקאמר והא דפרכינן בקידושין לרבי יוחנן וכו' כמו שהזכיר למעלה אלא ודאי נראה לומר דמן התורה קאמר דאינו יורש את אביו:
נראה לע"ד דקסבר כה"ר יודא שכתב בספר הדינין שלו תשובה לרבינו משולם שמשומד אינו יורש את אביו והביאו ר' יעקב וז"ל הנה כתב ה"ר יודא בספר הדינין שלו תשובה אחת לרבינו משולם שמשומד אינו יורש את אביו והביא ראיה מן הפסוק עכ"ל וא"כ אית לן למימר דרב גאון צדק ורבינו חננאל נמי סברי כהרב רבינו יודא ומפני שגילה הפסוק בירושלמי אמרינן דאינו יורש את אביו אבל לעולם היכא דלא גילה הפסוק בנו הוא לכל דבר כישראל והוא שאינו אוכל בקרבן פסח מפני שגלתה תורה וכתבה כל בן נכר לא יאכל בו ואמרינן בפסחים בפרק האשה זהו משומד שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואפילו מי שמתו אחיו ממילה ומניח למול מפני הסכנה דלבו לשמים והוי ישראל גמור אפילו הכי אינו אוכל בקרבן פסח משום שגלתה התורה וכתבה כל ערל לא יאכל בו וגם לענין יבום וחליצה אפילו שיש לו בן עובד ע"ז פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום דבנו הוא חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה ומן הנכרית דאף אם נתגייר אינו נקרא בנו אלא הוא כשאר גרים ואינו פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום כדאיתא ביבמות: