רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית יט · חדר א
וגם כי ידעת כי כל רז לא אניס לך ומה ידעתי ולא תדע אבין ולא עמך הוא אמנם לקיים גזרת אדוני קחתי קחת הסופר במתני ואתחיל ואומר דלעד"נ דאע"ג דתניא בתוספתא והביאה הרא"ש בפסקיו בשם ר"ת וכן ב"ה וכן בסמ"ג כתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לה פסול עד שיאמר לסופר כו' אפ"ה בנדון דידן כותבין ונותנין דהא תנן בפרק מי שאחזו נשתתק וא"ל נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו וכו' עד הרי אלו יכתבו ויתנו ואם בהרכנה דהוי רמיזה בעלמא אמרו שיכתבו ויתנו ק"ו בכתב ידו דהא בגמרא דידן משמע דמילתא דפשיטא היא דעדיף כתב ידו מהרכנה דגרסינן התם אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו מאי קמ"ל תנינא נשתתק וא"ל נכתוב גט לאשתך וכו' בודקין אותו ג"פ אם אמר על לאו לאו ועל הן הן הרי אלו יכתבו ויתנו א"ל ר' זירא אלם קאמרת שאני אלם דתניא מדבר ואינו שומע וכו' וזה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם ופרש"י יכול לדבר מתוך הכתב דיודע לכתוב על הקלף כתבו ותנו גט לאשתי אתה פלוני ומסר להם פקח גמור הוא וכותבין ונותנין אלם קאמרת שאני אלם דכיון דשומע הוא הרי הוא כפקח לכל דבריו אבל חרש שאינו שומע ואינו מדבר אי לאו דיכול לדבר מתוך הכתב ברמיזה לא מפיק ואי לאו דאשמועינן רב לא הוה ידענא עד כאן לשונו:
הרי בהדיא דכתב ידו עדיף מהרכנה ומדהרכנה סגיא באלם ק"ו כת' ידו ואע"ג דבמסקנא אמרינן קולו לאפוקי מדרב כהנא הטעם לומר דאפילו כתב ידו לא יועיל בחרש משום דדעת משובש הוא אבל בהא דאמרינן דכתב ידו עדיף מהרכנה והיכא דהרכנה מועלת כתב ידו נמי מועיל לא אשכחן דפליג עלה ואדרבה מהתם משמע דהיכא דלאו דעת משובש הוא כחרש שמועיל כת"י מדלא ממעטין אלא חרש דדעת משובש הוא:
ואין לומר דדוקא כת"י שבפני הסופר והעדים הוא דסבר רש"י ז"ל דעדיף מהרכנה דדמי להרכנה אבל שלא בפניהם לא דאי הכי כי היכי דנחית רש"י ז"ל לפרושי דבמסיר' הדבר תלוי וכתב ומסר להם וכו' ה"נ הוה ליה לפרש ולומר וכתב בפניהם אלא ודאי רש"י סבר דאין חלוק בין כתב בפניהם בין כתב שלא בפניהם דאין הדבר תלוי אלא בכתיבה ובמסיר' וכל היכא דכתב בידו בין בפני הסופר והעדים ובין שלא בפניהם ומסרו להם הוא או שלוחו דין אחד להם ועדיף מהרכנה דהרכנה הויא רמיזא בעלמא וכן נראה גם כן דעת כל הפוסקים שלא חלקו כלל בין זה לזה ואם יאמר או' דבעל הסמ"ג ובעל התרומה והנגררים אחריהם שכתבו שאין אדם יכול לשלוח כתב ידו לבית דין שבמקו' אחר כמו שאכתוב לקמן בסיעתא דשמיא דעתם לו' דוקא במקו' אחר הוא דאין יכולין מפני שהוא שלא בפניהם אבל בפניהם יכולין:
אני אומר דלא היא דאי הכי הוה ליה למימר שאין אדם יכול לשלוח כתב ידו לבית דין סתם דסתם שליחות משמע שלא בפניהם או לפרש בהדיא ולומר אין אדם יכול לשלוח כתב ידו לבית דין בשכתב שלא בפניהם שכתב במקום אחר משמע במקום אחר הוא דלא אבל במקומו אפילו שלא בפניהם שפיר דמי אלא ודאי אין חלוק לדעתם ז"ל ומה שכתב במקום אחר אף על פי שהוא במקום אחד ובית דין במקום אחר קאמר וכאשר אפרש בסיעתא דשמיא ולעולם כתב ידו עדיף מהרכנה ואין חלוק בין כתב בפניהם ובין כתב שלא בפניהם דאין סברא לחלק כלל כנראה לעניות דעתי וכן נמי נראה דעת בעל התוספות ז"ל דכתב ידו עדיף מהרכנה לפי שפירשו הסוגיא הזו אשר הזכרתי ואם כן כל היכא דהרכנה מועלת כתב ידו נמי מועיל וכת' זה לפי שיש לפרש הסוגיא בדרך אחרת כאשר אכתוב בעזרת האל:
וכן נראה נמי ממה שכתבו עלה דההיא דאמרי' התם קולו לאפוקי מדרב כהנא וזה לשונם ואם תאמר ואמאי נקט וכו' עד וי"ל וכו' עד כיון דקים לן שמתרצה לא בעינן שמיעת הקול ובבריתא דקתני עד שישמעו קולו ל"ש אלא למעוטי חרש דרב כהנא דמסתבר למעוטי עד כאן לשונם הרי שתלו הטעם הואיל וקים לן שמתרצה ולא תלו הדבר בבריאת גופו וכן כתבו ובברית' דנקט עד שישמעו קולו ל"ש ולא למעוטי חרש דרב כהנא דמסתבר למעוטי דמשמע דוקא חרש הוא דממעטי' דדעת משובש הוא אבל מידי אחרינא לא ואע"ג דמההיא תוספתא שהזכיר לעיל משמע דבפקח נמי כתב ידו פסול אפשר דדוקא בנשתתק מהני הרכנה וכתב ידו משום דלא אפשר בקולו ולא החמירו בו משום עגונא אבל בפקח דאפשר בקולו החמירו בו ובנדון דידן שהמשומד הוא בארץ מרחקי' ולא שכיחי שיירת' ולא ציית לבא לן וא"א לאשתו העניה לקבל גט בדרך זה ר"ל ע"י כתב ידו מודי' הם שכת' ידו מועיל לכתוב לה הגט משום טעמא דעגונא ואפשר נמי דאינהו ז"ל רש"י ובעל התוספות ז"ל סברי דההיא תוספתא משבשתא היא הואיל ואשכאן בנשתתק שמועלת בו הרכנה ק"ו כתב ידו לדידהו דסברי דכתב ידו עדיף מהכרנה וק"ו בפקח דדוקא אומר אמרו אשכחן בגמרא דפסול או משום דמילי דלא ממסרן לשליח או משום דחתם סופר ועד אבל כתב ידו דלא שייכי ביה הני טעמי לא דאינהו ז"ל סברי דמשום מילי ליכא הואיל ומוסר להם או לשלוחו כתב ידו בו אין לגזור משום חתם סופר ועד הואיל וקים לן שמתרצה וכן אין לפוסלו משום דלא לפליג בתקנתא ולומר דהואיל וגזרו באומר אמרו משום חתם סופר ועד גזרו נמי בכתב ידו דאי הכי הוה ליה לסתמא תלמודא להביא ההיא תוספתא דהואיל ולא שייכי ביה טעמי דשייכי באומר אמרו והתלמוד לא הזכירו לפוסלו משמע שסברת התלמוד שכותבין ונותנין דדוקא היכא דשייכי הני טעמי דאמרינן הוא דפסול התלמוד אבל היכא דלא שייכי לא:
וכן נראה נמי סברת הרי"ף ז"ל שכותבים ונותנין בכתב ידו לכתוב גט לאשתו דהא השמיט ההיא תוספתא מפסקיו ולא הביא אלא ההיא סוגיא דמי שאחזו דאמרינן התם קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו אלמא משמע דדוקא חרש דדעת משובש הוא הוא דממעטי' הא פקח לא וכדפרישית: