רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית יח · חדר י
הסמיכה הנהוגה בזמן הזה מגדולי עולם הוא משום דאי באסור והתר מאן דלא גמיר יעשה תורתינו פלסתר ויאכיל מאכלות אסורות ולטמאות יאמר טהורות בעינים עורות ופי זרות דובר שקרים ירבה ממזרים יפיל חללים צלמות ולא סדרים ולא יאבה יי' סלוח לעושים עצמם כאחד החברים והם המורים:
ואי בדיני ממונות מאן דלא גמיר פסול לדין ודינו אינו דין דהא בריש פרק' קמא דסנהדרין משמע דמן התורה בכל דיני ממונות ואפילו בהודאות והלואות בעי' סמוכין מנשיא שבארץ ישראל דאמרינן התם עלה ההיא דתנן דיני ממונות בשלשה גזלות וחבלות בשלש' ופירוש בגמרא במה הן קאמר מה הן דיני ממונות גזלות וחבלות ופריך אבל הודאות והלואות לא ולמאי וכו' עד אלא דלא בעינן מומחין ופירש ר"שי ז"ל מומחין סמוכין ונטלו רשות מנשיא לדון ומשני בדין הוא דליבעי נמי מומחין והא דלא בעי מומחין משום דר' חנינא דאמר ר' חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה ומה טעם אמרו דיני ממונות וכו' כדי שלא תנעול דלת בפני לווין הרי לפנינו דמן התורה בהודאות והלואות נמי בעינן סמוכין אלא שהחכמים הקלו בהם דלא נבעי סמוכין מנשיא כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וא"כ אמינא דוקא לענין דלא בעינן סמוכין מנשיא הוא דעקרו דבר תורה והתירו כדמשמע ממתני' דקאמר גזלות וחבלות בשלשה אבל הודאות והלואות לא וקשיא לן במאי דלא מצינן לאוקמה לה אלא לענין דלא בעינן סמוכין מנשיא אבל לענין גמור דלא אשכחן היתר אדוכתיה קאי דודאי בעינן גמור דמנא לן להקל אי ממתני' מתני' לענין סמוכין אצטריך לומר דבהודאות והלואות לא בעינן סמוכין ואף שיש לדקדק בזה לא אאריך:
ואל יקשה לך הא התם אמרינן דלא בעינן מומחים ולישנא דמומחים משמע דגמירי דהא ר"שי ז"ל פירש בהדיא דבסמוכים מהנשיא קא מיירי ההיא סוגיא וכדכתיב' ואורחא דתלמודא לקרא לסמוכין מומחין סתם ולשאינן סמוכין הדיוטות וכדאמרינן בפרקא בתרא דגיטין והא אנן הדיוטות אנן ופירש ר"שי ז"ל וז"ל שאין מומחין אלא סמוכין דמקרו אלהים דיינים וכן משמע נמי בפרק החובל דאמר רבא נזקי שור בשור ונזקי שור באדם גובין אותו בבבל ופריך מ"ש אדם באדם ואדם בשור דלא אלהים בעינן וליכא שור בשור ושור באדם נמי אלהים בעינן וליכא ומשני דשליחותייהו עבדינן במלתא דשכיחא ואית בה חסרון כיס ופירש ר"שי זכרו לברכה אלהים בעינן היינו ממומחין וסמוכין ובבבל אין סמיכה עד כאן לשונו:
הרי לפנינו דבמאי דלית' דהיינו סמיכה הוא דדחקינן ואמרינן דשלוחותיהו עבדינן הואיל ואין סמיכה בחוץ לארץ אבל במידי דאית כן כמו באותם דבארץ ישראל דהיינו מומחים אדוכתיה קאי דאלהים בעינן ובכלל אלהים הוו מומחים וכן משמע נמי בהדיא דפרקא בתרא דגיטין שכבר הזכרתי ע"ש:
ואפילו לרב אחא דסבר התם בפרקא קמא דסנהדרין דמן התורה לא בעינן סמוכין בהודאו' והלואות מ"מ מודה דבעינן גמירי וכדקאמר התם דטעמא דבעי שלשה משום יושבי קרנות ופירש"י ז"ל תגרין שאין יודעין בטיב דינין ויזכה את החיים ויחייב את הזכאי ובשלשה אי אפשר דליכא חד מינייהו דלא גמיר כדאמרינן התם וכן משמע נמי בפרק זה בורר דתנן התם זה פוסל דיינו של זה ופריך בגמרא כל כמיניה ומשני בערכאות שבסוריא שנו ופרש"י ז"ל שלא היו בקיאין בדין תורה ואפילו רבנן דפליגי עליה התם מודים דהיכא דלא נתמנו בערכאות שבסוריא וכדפירשו התוספות ז"ל בפרקא קמא דסנהדרין הרי לפנינו שכל מי שאינו בקי בדין דפסול הוא לדין ואף שיש לדחות זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם:
ואפילו אי נקיט רשות מראש הגלות אי לא גמיר לאו מידי הוא דדוקא היכא דגמירי הוא דמספקי' התם בפרקא קמא דסנהדרין אי בעי למנקט רשותא אי לא אבל אי לא גמיר אפילו אי נקיט רשותא פשיטא דלאו מידי הוא שהמקדיש בעל מום במזבח אין קדושה חלה עליו ועליו נאמר ואיש תרומות יהרסנה ועתיד הקב"ה ליפרע ממעמידין כדאיתא התם:
ואע"פ שאין הדבר צריך לראיה מ"מ לרוחא דמלתא אביא דברי הרב רבינו משה בר מיימון ז"ל שכתב בפרק רביעי דהלכות סנהדרין וזה לשונו מי שאינו ראוי לדון מפני שאינו יודע או מפני הגון שעבר ראש גלות ונתן לו רשות או שטעו ב"ד ונתנו לו רשות אין הרשות מועלת בו כלום עד שיהא ראוי שהמקדש בעל מום במזבח אין הקדושה חלה עליו עכ"ל:
וכן בפרק ששי דהלכות סנהדרין כתב וז"ל אבל מי שאינו מומחה ולא קבלו אותו בעלי דינים אע"פ שנטל רשות הרי זה בכלל בעלי זרוע ואינו בכלל הדיינים לפיכך אין דיניו דין בין טעה בין לא טעה דכל אחד מבעלי דינים אם רצה חוזר ודן בפני ב"ד ואם טעה ונשא ונתן ביד חייב לשלם וכו' עד שישלם כדין כל גורם להזיק שזה מתכוין להזיק הוא עכ"ל:
ומטעם זה נהגו הסמיכה להודיע לכל דאיניש דגמיר הוא ותלמוד שהגיע להוראה הוא וכדאי הוא למעבד שליחותייהו דקמאי דארץ ישראל וכל זה מפני שבעונותינו שרבו תלמידים שלא שמשו כל צרכן מתעטפים בטלית של רבם ונוטלין שררה לעצמן לישב על כסא ההוראות ולחכם יאמרו הלאות ויולידו כל הרעו' והרשות נתונה לכל וכן הסכימו להסמיך לאנשים הראוים להוראה לקוראם בשם הרב רבי ומזה יודע לכל דכל מי שאינו מוסמך דהיינו שיש לו רשות להורות לאו בר הכי הוא ואין לסמוך עליו אלא א"כ יהיה ידוע לכל דגברא רבה הוא ומצד ענותנותו אינו מבקש גדולות או משום דהוה קביל וקים או מטעמים אחרים וכ"ש בדורינו זה שבעונותינו שרבו יש אנשים שלא שמשו כלל אלא שעסקו בחכמות חצוניות ומכריזים ואומרים חכמים אנחנו ותורת ה' אתם ועליהם ב"ק מכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ואם יקום נגדם איזה גדול שבדור אומרים לו הכבד בביתך ושב שאין בידך לא לחם ולא שמלה ובעלי בתים נותנים להם אמנה עם היות כי ציד בפיהם ומגדילים עצמן בכח התחבולה והמרמה ונמצא שם שמים מתחלל כמו שכתבתי למעלה בודאי ראוי לגדור ולומר שלא כל הרוצה ליטול את השם יטול אלא יחידי הדור וסגוליה וזה יודע על פי הסמוכה הנהוגה:
וכל ירא י"י ראוי לו לפקוח עינים עורות ולהתקנא ולומר החרשי' שמעו והעורים הביטו ולבי נקפי שכל גיטין שינתנו בזמננו זה שלא על פי מומחה דרבים דהיינו ששמו נודע על פי חכמים דגברא רבה הוא שראוי לחוש בהם הואיל ובעונותינו כלנו חכמים כלנו נבונים וכלנו אין אנו יודעים את התורה ויש מצויין אצל הגיטין דלאו מומחין הן אלא שחכמים הם בעיניהם וחושבין שבדין הן עושין עד שראיתי אנשים שאמרו שהיו עוסקים בטיב גיטין וקדושין בארץ מולדתם ונשתבחו אשר כן עשו וכל ריח אין אתם אלא מתהללים במתת שקר ואומרים לכל נשיאים אנחנו אוי לעינים שככה רואות ולאזנים שככה שומעות שאנשים כאלו יכניסו ראשם בטיב גיטין וחליצות שיש בהם כמה דינים התלויים בשערה אשר לא ירגישו בהם כלל ואף אם לפי ערכם יש להם יראת שמים אינם שואלים לגדול מהם כי חכמים הם בעיניהם וכ"ש דמלתא דלא רמיא לאניש לאו אדעתיה וכ"ש שבסבת המים הזדונים אשר שתו יש מהם קלים במצות וחושבים הכל לאין ובדברי חכמים מזלזלים ואף כי שלום בפיהם ידברו בקרבם ישימו ארבם וכמו שכבר כתבתי:
והנה אפילו בזמן הראשונים היו ממנין אדם גדול לעסוק בטיב גיטין וקדושין כדי שלא יתעסק בהם אדם שאינו יודע כדאמרינן בפרקא קמא דגיטין בר הדיא בעא לאייתויי גיטא אתא לקמיה דרבי אחאי דהוה ממונה אגיטא ופירש רש"י ז"ל וז"ל ממונ' אגיטי דקיימא לן כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק בהן והוו ממנו גברא רבה לאורויי היכי לעביד עד כאן לשונו:
ואף שיש להאריך בזה אין כאן מקומו לבד אכתוב מה שכתב הרב רבינו נסים ז"ל בפרק מצות חליצה עלה דההיא דתנן מצות חליצה בשלשה ואפילו הדיוטות וז"ל כתבו מן המפרשי' ז"ל ולא קרי להו הדיוטות אלא משום דלא בעינן סמוכין אבל לעול' צריך שיהיו יודעי' הלכו' חליצה עד שיקראו להם כסדר כעין דיינים והיינו דקאמר שיודעים להקרות כעין דיינים ובכלל זה הלכות קריאה וחליצה שיודעים הדיינים עכ"ל:
ומפני הטעם הזה נהגו הסמיכה: