רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית יח · חדר ח
כלל העולה מדברי דבנדון שלפנינו ע"י עובדי כוכבים ומזלות מותר ואין לומר דמ"מ משום כבודו אית לן למיסר ע"י עובדי כוכבים ומזלות לכל הנהו דמפרשים ההוא דפרק השואל דמשני בגמרא בעומד בסרטא דמשום כבודו קאמר דלא יספד בחלילין או לא יקבר בו עולמית משום דגנאי הוא לו שיקבר בקב' שנתחלל בו שבת וכן בחלילין אי פרהסייא נינהו וכן נמי אסרו לקבור את המת בשבת ולדעת התוספות טעמא הוי משום דגנאי הוא לו כדאי' בפ' מרובה וכבר כתבתיו לעיל דלא מיבעיא לפי רש"י שלא פי' כן ההוא דשואל עיין שם:
וכן לר"אם שהתיר איסורא דאורייתא ע"י עובדי כוכבים ומזלות כמו שכתב אלא אפילו לאות' המפרשים ההיא דשואל כמו שכתבתי וכן לדעת התוס' נראה דדוקא דאיסורא דאורייתא אית לן למימר הכי דההוא דחלילין נמי כשהובאו דרך ר"ה מפרשי לה אבל באיסור דרבנן וכ"ש באיסורא כהאי דאינו אלא גזרה וכדפרי' לית לן למימר הכי ובאיסורא דאורייתא נמי לית לן למימר הכי אלא גבי שבת דאיסור סקילה הוא תדע דבי"ט התירו ע"י עממין כדאיתא בפרקא קמא דביצה ובפ' שני ובפ' תולין ואל יקשה לך ממה שכתב ר"אם כמו שהביא מהר"ר דוד בפסקו שנמצא במרדכי שלפניו וכבר כתבתיו למעלה דהא דשרא רב נחמן לאפוקי לכרמלית על ידי ישראל ולא קאמר ע"י עובדי כוכבים ומזלות דקיל טפי משום דכיון דמשום כבוד הבריות התירו הנה כבודו בהוצאת ישראל ולא בהוצאת עובדי כוכבים ומזלות ויאמר האומר דמכאן משמע דאין כבודו לעסוק בו עובדי כוכבים ומזלות הא לא תקשי לך דמאי דקאמר דכבודו הוי בהוצאת ישראל ולא בהוצאת עובדי כוכבים ומזלות לאו למימרא דהאי טעמא דמהאי טעמא יש לנו לאסור ע"י עובדי כוכבים ומזלות דהאי טעמא קלישא הוא לאסור מחמתה לעסוק בו עובדי כוכבים ומזלות ותדע דהא הוא ז"ל התיר ע"י עובדי כוכבים ומזלות ואף על גב דלא היה מוטל אלא בבזיון קצת ולא חשש לאסור להוציאו מטעם דאין כבודו ע"י עובדי כוכבים ומזלות דטפי היה כבודו להתעסק בו ישראל מעממין אבל איננו טעם מספיק לאסור לעסוק בו עובדי כוכבים ומזלות בשבילו והתם בעובדא דהמצניע הכי קאמר הואיל והתיר שבות דרבנן משום כבודו ובלאו טעמא דכבודו אין צד להקל בו לא על ידי ישראל ולא על ידי עובדי כוכבים ומזלות יש לנו להתיר הדבר באופן שיהיה כבודו גמורה דהואיל ומטעמא דכבודו אנו מתירין או על ידי עובד כוכבים ומזלות או על ידי ישראל אנו מתירין ע"י ישראל נמי והוא הדין על ידי עובדי כוכבים ומזלות:
ואל יקשה לך ממה שכתב הר"ן בפרקא קמא דביצה וז"ל ודאמרי' יתעסקו בו עממין איכא מאן דאמר דדוקא בקברתו אבל בטלטולו מותר ע"י ככר או תנוק וכו' עד ואיכא מאן דאסור ולישנא דיתעסקו בו עממין הכי משמע דכל עסקיו ע"י עממין דוקא עכ"ל ויאמר האומר הרי שתלה הטעם כיון שסופו להתעסק בו עממין ומשום הכי אין כאן כבודו ועושין ע"י עממין הא לאו הכי לא:
לא היא אלא הכי דייק מינה דהואיל ואין כאן כבודו אין אנו מתירין אלא על ידי עובדי כוכבים ומזלות אבל לא ע"י ישראל אפילו ע"י ככר או תנוק אבל אם היה כבודו היינו מתירין אפילו ע"י ישראל ולעולם ע"י עובדי כוכבים ומזלות מותר ותדע דהא דקדק וקאמר שאין כאן כבודו שנתיר ע"י ישראל וכו' ולא קאמר ונאסור ע"י עובדי כוכבים ומזלות וכן קאמר נמי המתי' וז"ל אבל טלטלו מותר ע"י ככר או תנוק אלמא דמטעם כבודו יש לנו להתיר על ידי ישראל אבל לא לאסור על ידי עכומ"ז ואין לומר דמ"מ משום כבודו אנו מתירין אפילו ע"י ישראל אף על גב דמן הדין אסור א"כ טעמא רבה הוא:
לא היא דהתם ה"ט הואיל ומשום כבודו אנו מתירין לקוברו יש לעשות הדבר באופן שיהי' כבודו גמורה דהיינו בדב' שאפשר לעשותו ע"י ישראל לעשותו ע"י ישראל הואיל ומשום כבודו התירו לקוברו וכדפי' בדברי ר"אם ולעולם אמינא לך דטעמא דאין כבודו ע"י עכומ"ז אינו טעם מספיק לא לאסור לעסוק בו עכומ"ז ולא להתיר אסור אלא היכא שאנו מתירין הדבר משום כבודו אנו מתירין על ידי ישראל והוא הדין ע"י עכומ"ז וא"כ יצא לנו מכל זה דנדון דידן מותר ע"י עכומ"ז ולא משום כבודו אנו מתירין ע"י עכומ"ז אבל ע"י ישראל אסור הנראה לע"ד כתבתי והשם יצילנו משגיאות:
ולענין הנדוי אני אומר שאם הדברים כפשוטן וכחזקתם הדין עם הרב הנזכר ונדויו נדוי מכמה אנפי חדא שהפסיק דרושו של הרב הנזכר וכי האי גונא מנדון דגדולה מזו מצאנו בפרקא קמא דקדושין סבי דגונזייא לא אתו לפרקי' דרב חסדא אמר ליה לרב המנונא זיל צנעינהו ופי' רש"י ז"ל זיל צנעינהו אמור אליהם להתכבד ולישב בבית וזהו לשון נדוי של תלמודי חכמים עכ"ל כל שכן בנידון דידן שהפסיק את דרושו של הרב הנזכר דפשיטא דבר נדוי הוא צא וראה כמה היו הראשונים נזהרים לשמוע דרושו של גדול מהם דאמרינן בפרק הבא על יבמתו רבי אבא בר זבדא איעקר מפרקיא דרב הונא רב גידל איעקר מפרקיה דרב הונא ר' חלבו איעקר מפרקיה דרב הונא רב ששת איעקר מפרקי' דרב הונא רב אחא בר יעקב אחדתיה סוסכינתא תליוה בארזא דבי רב ונפק מיניה כהוצא ירקא אמר רב אחא שיתין סבי הוינן וכלהו איעקר מפרקיה דרב הונא לבר מאנא דקיימי בנפשאי והחכמה תחיה בעליה וא"כ זה שהפסיק דרושו של חכם שהוא גדול הימנו לא טוב עשה בעמיו ובר נדוי הוא כדכתיבנא:
וכן נמי מצאנו בפרקא קמא דשבת ההוא תלמודא דאורי בחרתי דארגיז כרבי שמעון שמתיה רב המנונא ופריך והא כרבי שמעון סבירא ליה ומשני באתריה דרב הוה לא איבעי ליה למעבד הכי עכ"ל הגמרא ופירש ר"שי ז"ל והא כרבי שמעון סבירא ליה השתא ואמאי שמתיה עכ"ל הרי לפנינו דאע"פ שהורה כהלכה שמתיה רב המנונא הואיל ובאתריה דרב הוה דלא סבירא ליה הכי והיינו משום דהואיל ובאתריה הוא איננו כבודו להורות שלא כדעתו ואפילו אליבא דהלכתא כ"ש וק"ו להפסיק הדרוש דמלתא דפשיטא הוא דיותר זילזול הוא לו מההיא עובדא וא"כ בר נדוי הוא:
ופשיטא דהאי אתרא אבלונא אתריה דמהר"ר דוד קרינן לה הואיל והוא דר שם וקלא דלא פסיק הוא דיחיד בעירו הוא ומרה דההיא ארעא הוא: