אור ברסלב
רדך בית יח › חדר א

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית יח · חדר א

בית יח

גרסינן בפרק כירה איתמר חמין שהוחמו מערב שבת אמר רב למחר רוחץ בהם כל גופו אבר אבר ושמואל אמר לא התירו לרחוץ אלא פניו ידיו ורגליו ותניא התם כוותיה דשמואל וכן פסקו כל הפוסקים הרי בהדיא שאסור לרחוץ בחמין שהוחמו מערב שבת ואין לחלק בין חי למת דהא פשיטא דהא דקאמר לא התירו לרחוץ וכו' ה"ה להרחיץ לאחר דאסורה אלא דנקט דרך בני אדם וקאמר סתמא לא התירו ולא חלקו בין חי למת א"כ אין לחלק בתקנה כלל דבכל אדם אסרו לרחוץ ולהרחיץ בין חי בין מת ותו דהא טעמא דמילתא לא הוי אלא מפני הבלנין שהיו מחמין בשבת והיו אומרים מערב שבת הוחמו כדאמרינן בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת התחילו הבלנין למיחם בשבת ואמרו מערב שבת הוחמו אסרו בחמין א"כ מה לי חי מה לי מת ואע"ג דסוגיית הגמרא משמע דהא גזירה משום מרחץ גזרוה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' כ"ב מהלכות שבת וזה לשונו מפני מה גזרו להכנס במרחץ בשבת מפני הבלנין שהיו מחמין בשבת וכו' עד וגזרו שלא ישטף כלל בחמין ואפילו בחמין שהוחמו מערב שבת אבל פניו ידיו ורגליו מודה במד"א בחמי האור גזירה משום מרחץ עד כאן לשונו ויאמר האומר כי מת דלא שייכא האי גזירה כולי האי מותר לרוחצו בחמין שהוחמו מערב שבת לא היא דאין לחלק בתקנה באיסורי שבת דהא בפרק שואל משמע דהא דתניא לא יקרא לאור הנר אפילו גבוה ב' קומות אפילו גבוה שתי מרדעות ואפילו יוד בתים זה ע"ג זה והיינו משום שלא לחלק בתקנה ואפילו למ"ד התם דיש לחלק הנ"מ היכא דלא שייך למגזר כלל כי התם אבל היכא דשייך למיגזר אלא דלא שייך למגזר כולי האי מודה הוא דאין לחלק בתקנה:

וכן מצאנו גבי קרקע רצוף באבנים דאע"ג דלא שייך למיגזר ביה משו' משוה גומות אסרו בפרק שואל לסוכו ולהדיחו דקרקע בקרקע מחלף אע"פ שזה רצוף וזה אינו רצוף ואע"ג דאיסור הרחיצה וסיכה באינו רצוף נמי אינו אלא גזירת חכמים דלא מבעיא למאן דפסק כר"ש דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אלא אפילו למאן דפסק דחייב הא ק"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין מותר אי לא פסיק רישיה ולדעת הערוך ז"ל אפילו אי פסיק רישיה אלא דלא ניחא ליה א"כ אפילו היכא דאינו רצוף נמי גזירת חכמים היא שלא ישוה גומות וברצוף לא שייכא הך גזירה כלל ואפ"ה גזרינן רצוף אטו אינו רצוף דקרקע בקרקע מיחלף וא"כ גבי מת נמי אף אי לא הוה שייכא גזירת מרחץ כלל דאדם באדם מיחלף כ"ש דשייכא ביה דפשיטא דאין לחלק דכולא חדא גזירה הוא דאם דעת החכמים לחלק הוה להו לחלק בהדיא בין חי למת דאין לדמותו לההיא דאמרינן דאין סכין ומדיחין בבית המרחץ דהוצרכו לפרש אפילו ברצוף ואם לא היו מפרשים הוה סלקא דעתך דסכין ומדיחין כדהוה סליק אדעתייהו דתלמודי ר' מאיר ברצוף אבנים לא שייך גזירה משום גומות כלל וכדפרישת ומש"ה הוצרכו לפרש דאף על גב דלא שייכי גזרו קרקע אטו קרקע אבל הכא גבי נידון דידן דטעמא דאסור שייכא במת כמו בחי אע"ג דלא שייכא בזה כולי האי אם איתא דיש חילוק בין חי למת הו"ל לפרושי בהדיא ולחלק הואיל וטעמא דאיסורא שייכא נמי במת אלא ודאי הואיל ולא פלוג אלא אמרו סתם לא ירחוץ וכו' אלמא דלא פלגינן בין חי למת ואע"ג דלא שייכא ביה גזירה כולי האי ותדע שכן הוא דהא גבי מילה תנן בפרק ר' אליעזר דמילה מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה והאי לפני המילה בחמין שהוחמו בערב שבת כדמשמע מדברי הרמב"ם בפ"ב דהלכות מילה וכן השיב בהדיא לאנשי לוניל:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה