אור ברסלב
רדך בית יז › חדר יד

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית יז · חדר יד

חדר יג

ומענין האשה שנטבע בעלה בנהר אכתוב בקוצר הנלענ"ד וזה דמילתא דפשיטא היא דהנהר חשוב מים שאין להם סוף שהרי הוא מים חים והוא מושך ומשפיל הנטבע למקום רחוק ובכה"ג מים שאין להם סוף הוא דעדיף מאגמא דסומקא דאשה בתרא ואם נודע שנטבע שם אין מוציאין האשה הזאת מתחת בעלה דמים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא אלא שמנדין למי שמתירה לינשא בתחילה כדמשמע התם אבל אם היה נטבע בעלה במים שיש להם סוף כל היכא שלא עמד הרואה כשעור שיצא נפש הנטבע ויראה שלא עלה אף אם נשאת תצא דשמא עלה והויא ספקא דאורייתא דספק עדות הוא לחומרא ואף על גב שהעובד כוכבים ומזלות אמר אני מצאתיו מת:

וכתבו התוספות וכן הרא"ש דנהגו להתיר נשי אנשים על פי האומר שראה בעלה מת ואפילו על פי עובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו שראהו שלום שלא היה חסר מגופו דבר והכירו בטביעת עין נראה דהכא לאו מסיח לפי תומו הוא אפילו לדעתו של מהרר"י טיטצק דהא על אשתו של המת היו מדברים כאשר בא בשאלתכם שעובד כוכבים ומזלות א' התחיל ואמר למה אינכם משיאין לאלמנה הזאת ובתוך הדברים הללו אמר להם העובד כוכבים ומזלות הא' כדי לענות על דבריהם שמצאו מת ובודאי כל שמזכירים לו אשה מתכוין להעיד הוא ולא הוי מסיח לפי תומו אפילו אם הוא אומר דברים אחרים כמסיח לפי תומו כדמשמע וכן מבואר ממה שכתוב בפסקי זה ואף שיש להאריך בזה לא אאריך כי אל אלקים יודע כמה קשה בטול התלמידים והכתיבה וכ"ש שהיה לנו להחמיר לכמה גדולים שסוברים דבעינן שיראה הרואה את הנטבע תכף שפלטו הים וכל שלא ראהו בשעה שנפלט מן הים חיישינן שמא נתפח והרואה סובר שהוא פלוני ואינו הוא אלא אחר ומביאים ראיה ממה שאמר בפרקא בתרא דיבמות גבי מיא דכי אסקוה חזיוה בשעתיה דמשמע דוקא חזיוה בשעתיה הא לאו הכי חיישינין:

ויש לדקדק בדבר זה אם יש לתלות שתכף שפלטו הים ראהו וכמו שכתבו התוספות זכרם לברכה בההיא דתנן ואין מעידין אלא עד ג' ימים וז"ל ויכול להיות דהיכא דאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך ג' ימים או דוקא התם הוא שאמרו התוספות ז"ל כן אבל בנפלט מן הים שאין כאן שיעור אלא בענין שתכף שנפלט באותה שעה יראה אותו הרואה אין לתלות בכך דתוך ג' ימים שכיח טפי ובתוך שעה לא שכיח טפי ולזה הדעת נוטה יותר גם כי איני מסכים הסכמה גמורה בדבר אלא שמים שאין להם סוף הוא לזכותה של אשה זו שלא תצא הנלענ"ד כתבתי נאום נמוך ונבוך דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל:

גם כי אני טרוד בטרדי תהפוכות הזמן לא יתנוני השב רוחי וכשל בעוני כחי וילדי הזמן הכוני פצעוני בעץ הרדפני סבוני גם סבבוני תולדות הזמן אבירי ביש"ן אהלי כושן וארכובותי דא לדא נקשן ושמעתתא צריכה צלותא כיומא דאסתנא כדאיתא בפרק הדר מ"מ בהיותי נדרש אל עם קורא בשמי ק"ק אבלונא ובראשם החכם הכולל גברא רבא בוצינא דנהורא אשר נודע בשערים שמו ידו בכל במקרא במשנה ובגמרא הן כי עיני לא ראתהו בידיעתו וגדולתו שמעה אזני ותבן לה הוא החכם הכולל כמהר"ר דוד בן הגאון החסיד ריש מתיבתא וריש גלוותא כמוהר"ר יהודה ז"ל ואיהו צווח כי כרוכיא מדוע שולם רעה תחת טובה זו תורה וזו שכרה שמעשה שהיה כך היה שמתה אשה אחת בערב שבת וטלטלוה ורחצוה בשבת כמנהגם בחול בלי שנוי בחמין שהוחמו מערב שבת וכראות החכם הנזכר זלזול זה בדברי חכמים עלה עשן באפו ואורייתיה הוא דקא רתח ליה לאפרושי מאיסורא וקם ודרש ברבים שדבר זה אסור לבל יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות וכ"ש שיצא הקול בעיר שהחכם הנזכר התיר דבר זה והיה תימה אפילו בפי אנשים כי לא כן הורגלו ולא היה מועיל לו התנצלותו לומר כי לא מלבו כי הקול היה הולך וגדל כנזכר בכתב החכם הנזכר ולפ"ז אני אומר שראוי היה לחכם הנזכר לעשות מה שעשה להודיע לעם כי לא מלבו שהרי החכמים הראשונים ז"ל לא היו מחזיקים דבריהם נגד העם אפילו בדבר היתר ואף אם ידוע אל החכמים כי כדין עשה כדאשכחן בפ' מקום שנהגו מעשה ביהודה והלל בניו של ר"ג שרחצו ביחד בכבול ולעזה עליהם המדינה ואמרו מימינו לא ראינו כן נשמט הלל וישב בבית החיצון ולא רצה לומר להם מותרין אתם וכן אמרינן התם יוצאין בקורדאסין בשבת ואין יוצאין בקורדאסין בשבת ביבנה ומעשה ביהודה וכו' ועוד אמרינן התם על ר"ג שישב ע"ג ספסלים של עובדי כוכבים ומזלות בשבת בעכו כדאיתא התם והיינו טעמא משום דסרכי וכן נמי בפרקא קמא דסנהדרין לא רצה ר' לתת רשות לרב להתיר בכורות לפי תרוץ השני לפי שהיה בקי במומין טפי ואתי במומין דלא ידעי אינשי ואמרו כה"ג שרא רב ואתי למישרי מום עובר ק"ו בדבר אסור שהעולם חושבים שהחכם התיר שלא כדין שיש לו להודיע בעת קיבוץ העם כמה וכמה פעמים כי לא מלבו עשו כי הדבר אסור וקם עליו אחד העם והפסיק דרושו וחרפו וגדפו על לא חמס בכפיו ותורתו סבה והרב הנזכר נדה לההוא גברא דאיתפקר ביה בהסכמת כל הק"ק קהל פויזי ולא רצה לקבל עליו דין הנדוי ויש נותנים יד לפושעים ומחזיקים בידו לבל יחוש בנדוי החכם הנזכר שמעתי ותרגז בטני המו מעי לי לקול צללי שפתי כי לא יראו את דוד מלכם ואמרתי מי יראה זה ולא יצא להודיע למזלזל פשעו ולהגיד לו עונו אם הדברים כפשוטן אולי יתרצה זה אל אדוניו בראשי המעשים וישוב בתשובה ויתחרט על עונו ויבקש כפרה מאשר חטא על הנפש והיו הדברים בליבי כאש בוערת על אודות פליטת בית הנשארה שמכבודו הארץ האירה וחשתי ולא התמהמתי ולכבוד התורה חסתי ואף כי אין בביתי לא לחם ולא שמלה ולא אהיה חובש לי מהלכים בין העומדים על האמת נסמכתי ומאת ה' דרשתי ואליו דברתי ואמרתי לדוד אליך ה' נפשי אשא אלקי בך בטחתי לעזרתי חושה ואל אבושה:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה