אור ברסלב
רדך בית יז

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית יז

בית טז

אל האצילים היקרים מזהב ומפנינם דת אל בשלש עשרה נפה משמרים דברים נטועים כדרבונות וכמסמרים מבררים מפיהם או מפי כתבים ראש דברי אליכם האדונים גדולים נכבדי קהל קדוש ארטא שלום:

הנה הובא אלי כתבכם וגם העתק ההשגה אשר השיגו על דברי החכם השלם מוהר"ר יוסף טיטסק וגם כי כל מה שהקשה כבוד תורתו על דברי מפרק כל הגט לא הוסיף על מה שכתבתי אני בפסקי ששם נדחקתי ממה שיש להקשות עלי מפרק כל הגט וישבתיו וכבוד תורתו עשה עצמו כאלו לא ראה וחזר והקשה על דברי מה שכבר הקשיתי אני מכל מקום לכבוד החכם השלם שכנגדו ולמלאות רצון כבוד תורתכם אשיב ואבאר הדברים יותר באורך כי בכותבי הפסק ההוא לא עמדתי עליו אלא כמו ארבע שעות בליל ו' כי ביום איני פנוי כי העתי ששלח אלי רבי בנימין ב"ה פ"ה ביום חמישי בין הערבים וכתב על כתבו שהעתי יעמוד עד אשוב לו ומהרתי להשיב לו ולקצר בכל האפשר לי והכ"ר יעקב יודע כל זה וכתב שם דברים מעטי הכמות ורבי האיכות ובראותי עתה שהשעה צריכה לכך לבאר הדברים באורך אכתוב כימסת ידי הקצרה וזה החולי:

חדר א

תנן בפרקא בתרא דיבמות אפילו שמע מן הנשים אומרת מת איש פלוני דיו וכו' עד ובלא בר ישראל אם היה מתכוין אין עדותו עדות ואמרינן בגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא נתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות וכן נמי קאמר ריש לקיש התם ורבי יוחנן פליג עלייהו ואמר אפילו נתכוין להעיד אין עדותו עדות ואמרינן התם היכי ידעינן מי הוא מתכוין להתיר או מי היא מתכוין להעיד אמר רב יוסף בא לבית דין ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר מת סתם זהו נתכוין להעיד ונראה דהא דקאמר מת סתם זהו נתכוין להעיד לאו בבא לבית דין דקאמר רב יוסף דוקא קאי דמסתברא כל שאמר פלוני מת מתכוין להעיד הוא וכן נמי רישא דמילתא דרב יוסף דקאמר השיאו את אשתו זהו מתכוין להתיר לא בבא לבית דין דוקא קאמר אלא כל שאמר השיאו את אשתו אפילו לא בא לבית דין הוי שפיר מתכוין להתיר כיון שאמר להם להתיר את אשתו להנשא ובא לבית דין דנקט רב יוסף בלישניה אורחא דמילתא נקט שמי שאומר השיאו את אשתו אומר לבית דין הוא שאין משיאין את אשתו אלא בית דין ולא נתכוין הוא לומר כן אלא לב"ד שבידם להשיא את אשתו אי נמי בית דין דנקט רב יוסף במילתיה כל אדם דעלמא נקרא בית דין לענין עדות אשה דבעדות אשה לא בעינן שיעיד העד בבית דין המיוחד לכל שאר העדיות אלא לכל מי שיאמר דברים הללו בית דין הוא לענין זה שעדותו מקובלת כאלו העיד בבית דין ואף שאין עדות משאר העדיות אלא בבית דין כגון ג' וכיוצא בהם אלא שרב יוסף אתא לאשמועינן שאם לא אמר בפני יחיד בעלמא שהוא בית דין לענין זה כיון שעדותו מקובלת כאלו העיד בבית דין הגדול כדפירשתי אלא איש פלוני מת לבד מתכוין להעיד הוא וזה עיקר לע"ד ואם תמצא איזה מפרש אומר בא לבית דין ואמר איש פלוני מת זהו מתכוין להעיד דבר פשוט הוא שזה דעתו שכל האומר אפילו ליחיד דעלמא פלוני מת מתכוין להעיד בב"ד היא דיחיד דעלמא לענין זה ב"ד היא כדפי' א"נ נקט רב יוסף במילתיה בא לבית דין משום דסבר דמתניתן דתנן ובלא בר ישראל אם היה מתכוין להעיד אין עדותו עדות רבותא אתא לאשמועינן דסבר דאי לא תימא הכי אמאי שני תנא בלישנא דברישא קא עסיק במי שעדותו עדות דקאמר אפילו שמע מן הנשים אומרים מת איש פלוני דיו וכו' ובסיפא גבי לא בר ישראל קא עסיק באיזה גוי אין עדותו עדות דקתני ובלא בר ישראל אם היה מתכוין אין עדותו עדות ופתח התנא לפרש מי הוא שעדותו עדות וסיים במי שאין עדותו עדות רישא וסיפא הוי ליה למתניתין למיתנינהו בגוונא חדא ולקצר בסיפא וליתני ובלא בר ישראל בלא מתכוין עדותו עדות והוה שמעינן שפיר דבלא בר ישראל בלא מתכוין עדותו עדות דהא בעדותו עדות עסיק התנא אבל במתכוין אין עדותו עדות אלא ודאי סיפא גבי לא בר ישראל רבותא אתא לאשמועינן דאף על גב שאין כאן פסול אחר להיות כעד אחד אלא משום שהוא לא בר ישראל אפ"ה אין עדותו עדות ולא משכחנא אלא היכא שבא הלא בר ישראל בעצמו לב"ד שאם לא בא הלא בר ישראל בעצמו לבית דין אלא אמר לאחר והעיד בבית דין יש כאן פסול עד מפי עד נמי ולהכי הוצרך רב יוסף למנקט במלתיה בא לב"ד דלפרושי מתניתין קאתי דמסתברא כדפירשתי דכל שאומר לאיזי יהודי איש פלוני מת לבד ואין הספור מורה עליו דמסיח לפי תומו היא מתכוין היא להעיד שמת פלוני וכבר כתבתי דלעניות דעתי נראה הפירוש השני עיקר ואפשר דהא והא איתא דיחיד שנאמרו לפניו דברים הללו ובית דין הגדול שוים ואין לומר דלפירש זה מאי דקא בעי נמי בתר הכי ואלא מתניתן דבלא בר ישראל שהיא מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה וקאמר כי ההיא דהוה קאמר ואזיל מאן איכא בי חואי שפורש חואי בבא לבית דין דוקא הוא דקאמר דבעינן למימר בכי האי גוונא אבל שלא בבית דין אפילו לא אמר אלא פלוני מת שפיר דמי ולא הוצרך בעל הגמרא לפרש ולומר דבבא לבית דין דוקא הוא דבעינן למימר הכי כיון דאמאי דקאמר רב יוסף בעי ופשיט ומשני ורב יוסף בבא לבית דין קאמר דהא אין סברא כלל לומר שמי שאומר ליהודי לבד מת פלוני שאין דעתו להודיע שפי' מת דודאי להודיעני קמ"ל כדפירשתי:

ותו דמאי דבעינן התם אלא מתניתין דקתני וכו' היכי משכחת לה דעדותו עדות וכדפי' התם היכי משכחת לה דלא נתכוין להעיד ולא להתיר והוה לתלמודא לפרושי ולומר דדוקא בבא לבית דין הוא דבעינן למימר הכי אבל שלא בבית דין אפילו לא אמר אלא פלוני מת בלבד דהא רב יוסף דנקט במילתיה בא לבית דין מתניתין דאתא לאשמועינן רבותא דאפילו אין כאן פסול אחר אלא שהוא לא בר ישראל אין עדותו עדות אתא לפרושי וכדפרישנא ומאי דאיבעיא לן התם לאו לפרושי מתני' איבעא לן דמתני' אין עדותו עדות קאמר ואנן איבעא לן דהיכי משכחת דלא בר ישראל עדותו עדות ואם כן הוה ליה לתלמודא לפרושי כדפי' ולפי מאי דפרישנא דבית דין דקאמר רב יוסף בין בית דין הגדול בין יחיד דעלמא קאמר אתא שפיר טפי:

ואחזור במה שהייתי בו ואומר דאי הכי בשאר עובדי דמייתי התם דלא מייתי להו כי היכי לשוניי מאי דבעי התם דהיכי משכחת לה דלא בר ישראל עדותו עדות דלאו אמילתיה דרב יוסף קא מייתי להו לא הוה ליה לתלמודא למסתם למילתיה דמשמע דאפילו באומר שלא בפני ב"ד בעינן למימר כהאי גוונא אלא הוה ליה לפרושי דדוקא בב"ד קאמר דאמורא היא והוה ליה לפרש אלא ודאי מאי דקאמר במסיח לפי תומו כי ההיא דהוה אזיל וקאמר מאן איכא בי חואי וכו' וכן בשאר עובדי בין בבא לב"ד ובין בלא בא לב"ד דוקא בכי האי גוונא וכיוצא בזה שאינו מכוין להודיע מיתתו אלא כמספר דברים דהוי מסיח לפי תומו אבל בגוונא אחרינא לא ותדע לך דרב יוסף דנקט במלתיה בא לבית דין לאו בדוקא קאמר לה אלא אפילו לא בא לבית דין נמי דינו שוה כמו שבא לבית דין או לגבי עדות אשה אפילו יחיד בעלמא נקרא בית דין וכדפירשתי דאי לא תימא הכי אלא תאמר דוקא בבית דין המיוחד הוא דקאמר רב יוסף בין רישא דמלתיה ובין סיפא דמלתיה דכל היכא שלא בא לבית דין אפילו אמר השיאו את אשתו לא קרינן ביה מתכוין להתיר אלא מתכוין להעיד ליפלוג באומר השיאו את אשתו בין בא לבית דין ללא בא דאין לומר דכולא בבית דין אתא לאפלוגי ולאשמועינן דאפילו בא לבית דין ואמר מת סתם מתכוין להעיד חשבינן ליה ולא להתיר דאי הכי מאי בעי בתר הכי אלא מתניתין דקתני ובלא בר ישראל אם היה מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת לה והאי ממאי דקאמר רב יוסף לא משמע דנקרא מתכוין להעיד אלא בבא לבית דין ואומר מת אבל היכא שאמר מת שלא בבית דין לא דהא מדפריך אלא מתני' וכו' משמע דהוה סלקא דעתין דמקשה דמאי דקתני במתניתין ובלא בר ישראל אם היה מתכוין אין עדותו עדות במתכוין להתיר קתני לה כגון שאמר השיאו את אשתו אבל מתכוין להעיד כגון שבא ואמר מת פלוני ותו לא עדותו עדות והשתא דאמר רב יוסף דבבא ואמר מת פלוני אין עדותו עדות קא בעי אלא מתניתין דקתני וכו' פירוש דכיון שאתה אומר דמכוין להעיד נמי שבא ואמר מת פלוני ותו לא אין עדותו עדות דהא רבי יוחנן שהלכה כמותו קאמר דאפילו מתכוין להעיד נמי אין עדותו עדות אם כן היכא משכחת דאינו בר ישראל עדותו עדות ואי סלקא דעתך דדוקא בבא לבית דין המיוחד ואמר מת פלוני קאמר רב יוסף דהוי מתכוין להעיד אבל בבא לבית דין לא מאי קשיא ליה דהיכי משכחת ליה שאין מתכוין להעיד ולא להתיר ועדותו עדות הא מלתא דפשיטא הוא שיש חלוק בין בא לבית דין ללא בא לבית דין וכיון דרב יוסף בבא לבית דין המיוחד קאמר דהוי מתכוין להעיד ואין עדותו עדות דבר פשוט הוא דהיכא דלא בא לבית דין עדותו עדות ומאי קשיא ליה אלא ודאי באומר מת פלוני ותו לא כל שאומר בין לבית דין או לאיזה יהודי שוים דודאי מתכוין להודיעו שמת והכי מסתברא וכדפי':

חדר ב

וכן נמי נראה אמאי דמשני במל"ת כי ההוא דהוה אזיל וקאמר מאן איכא בו חואי דלא הוה ליה למימר אלא באומר מת שלא בפני בית דין ואף אם נאמר דהיינו מאי דקאמר במל"ת שכל האומר מת שלא בפני בית דין אינו אלא כמספר דברים ומל"ת קרי ליה אכתי קשיא דלמה ליה לאתויי ההוא דחואי ולמימר כי ההוא דהוה אזיל וקאמר מאן איכא בי חואי וכו' כיון דלא נפיק מינה מידי דאין לומר דלרבותא נקטיה לומר דאע"ג דקאמר מאן איכא בי חואי לא חיישינן למימר דכיון שמבקש מבני ביתו מתכוין להעיד הוא וכדכתב מהר"ר יוסף טיטצק בהשיבו על דברי דהא ווי ליה לפרש' זריזא לא שייך למימר הכי שהרי לא היה מבקש בני ביתו ותו אמינא דאי לרבותא נקטיה מה שאין סברא לומר כן לעד"נ מ"מ לרוחא דמלתא אמינא דאי הכי הוה ליה לתלמודא לסדר ההיא עובדא דחואי בפני עצמה ולומר ההוא דהוה אזיל וקאמר מאן איכא בו חואי וכו' כי היכי דקאמר בשאר עובדי דמייתי התם והוה שמעינן שפיר דכל היכא שלא בא לבית דין לומר מת סתם אף אם יוסיף דברים אחרים כיוצא באלו אין כאן בית מיחוש ואמאי קאמר כי ההיא דהוה קאמר ואזיל וכו' ומהאי טעמא נמי נראה דלא מצינו למימר דאיצטרכא ליה לתלמודא למימר כי ההוא דהוה אזיל וכו' להודיענו דהיכא דמכריז והולך לא בעי למימר וקברתיו וכדכתב הרשב"א והריטב"א לבאר דבריו של הרי"ף והרמב"ם ז"ל דבעי במל"ת למימר וקברתיו דאי הכי הוה ליה לתלמודא לאייתויי ההוא עובדא מלתא באנפיה נפשיה בשאר עובדי וכדכתיב' אלא ודאי נראה דכל היכי דלא קאמר כי ההוא עובדא דמשמע דלא כיון להודיע הדבר ההוא אלא במתאונן וכן כל כיוצא בזה דמשמע דכמספר דברים מכוין אלא מת סתם אפילו שלא בב"ד מכוין להעיד היא שהרי מתכוין להודיע אותו דבר ולא זולתו ולא מהימן ומת סתם דקאמר רב יוסף דזהו מתכוין להעיד דלאו בב"ד דוקא הוא דאמרינן הכי אלא כל היכי דאמר סתם ואפילו שלא בב"ד וכדפי' והיינו מה שכתבתי בכתבי הראשון בקוצר דכלהו עובדי דמייתי התם הכי מוכחי משום שהדבר היה פשוט בעיני שבמה שכתבתי מבואר הדבר ובראותי שבארזים נפלה אש הוצרכתי לבאר יותר ויותר וכתבתי כל מה שכתבתי ואמינא כולי האי ואולי ועל דא קא בכינא:

חדר ג

ואחזור במה שהייתי בו ואומר דמדברי הרי"ף ז"ל נראה כדכתבתי שכתב וז"ל ובלא בר ישראל אם היה מתכוין אין עדותו עדות אלא בלא בר ישראל דעדותו עדות היכי משכחת ליה במל"ת כי ההוא דהוה אזיל וקאמר וכו' והשמיט הרב ז"ל מהלכותיו מימריה דרב יוסף דאדכר במימריה בא לפני ב"ד וכו' ולא קאמר אלא דבלא בר ישראל משכחת ליה דעדותו עדות במל"ת ומייתי הנך עובדי אלמא דאין הפרש בין בא לפני ב"ד ובין לא בא לפני בית דין דתרוייהו כחדא דדוקא בכה"ג הוא דעדותו עדות וכל כיוצא בזה שהדבר מוכיח שהוא לא חשב להודיע לנו מיתתו אלא הרי היא כמספר דברים אבל בגוונא אחרינא כגון שאמר הלא בר ישראל איש פלוני מת שאין הספור מורה שלא נתכוין זה אלא להודיע לנו מיתתו לפני בית דין ושלא לפני בית דין שוים דאין עדותו עדות וכן נראה נמי מכמה דוכתי בתלמוד דכל מי שמודיע אותו דבר לבדו לא מקרי מסיח לפי תומו דהא בפרק הגוזל בתרא אמרינן אמר רב אשי אין מ"לת כשר אלא לעדות אשה בלבד ופירש"י ז"ל לעדות אשה שמע מן התנוקות שהיו אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור איש פלוני בפרק בתרא דיבמות ופריך והאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר זכור אני כשאני תנוק ומורכב על כתפו של אבא והוציאני מבית הספר והטבילני לאכול בתרומה לערב והא מייתי לה לה נמי בפרק שני דכתובות וכן נמי פריך התם ממעשה שבא לפני ריב"ל ואמרי לה לפני רבי בתנוק אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואמי נשבינו לבין עובדי כוכבים ומזלות יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי ללקט עצים דעתי על אמי וכו' והא נמי מייתי לה בפרק שני דכתובות הרי לך במעשים הללו דנראים הדברים דלאו בפני בית דין אמרו כן דאי סלקא דעתיך בפני בית דין אמר כן מאי פריך ארב אשי דקאמר אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה ופירש"י ז"ל בההוא דתינוקות דפרקא בתרא דיבמות והא התם בפרקא בתרא דיבמות לאו בבאו התינוקות בפני בית דין קתני לה אלא אחר שמע מפיהם שהיו אומרים כך ואשמועונין דאפילו שמע אחר מפיהם יכול להעיד בפני בית דין ואם כן דלמא דגבי אשה אפי' שמע אחר מפי מסיח לפי תומו מעיד בפני בית דין ומשיאין אשתו וגבי כהונה ושביה בעינן שישמעו בית דין מפי מסיח לפי תומו אבל אחר ששמע מפיהם אינו יכול להעיד בבית דין מפיהם של אלו אלא ודאי קים ליה לתלמוד' דאלו לא באו לבית דין אלא חוץ לבית דין היו מסיחים ומ"ה פריך שפיר אף על גב לדחות אדחויי לא נסמוך כיון שהדעת נוטה שמי שמודיע אותו דבר לבדו אין זה מסיח לפי תומו וכן נמי מוכח ממה שכתב:

ואחזור לומר שמעתה זכינו לדין דהא התם חוץ לבית דין היו מסיחין ואפילו הכי אצטריכא ליה לתלמודא לפרושי ולומר דמסיחין לפי תומם היו וקאמר בכל חדא מהנהו עובדא מעשה באחד שהיה מסיח לפי תומו ואי סלקא דעתך דכל האומר אותו דבר לבדו חוץ לבית דין מסיח לפי תומו הוא ובכל דוכתא דנאמן מסיח לפי תומו נאמן באומר באותו דבר חוץ לבית דין מאי נפקא ליה לתלמודא למימר בכל חדא מהנהו עובדי דמסיח לפי תומו הוה לא הוה ליה למימר אלא המעשה שהאמינם רבי אבל לומר דמסיח לפי תומו היה לא אצטריכא ליה לתלמודא למימר להו אלא ודאי נראה דלהכי קאמר בכל חדא מהנהו עובדי מעשה באחד שהיה מסיח לפי תומו לומר שכשנאמר דברים הללו ספור הדברים אשר היה מספר היה מורה שמסיח לפי תומו היא ותלמודא לאו אצטריכא ליה לאשמועינין באיזה אופן היה הספור ההוא שהיה מורה שהוא מסיח לפי תומו דדרכים הרבה למסיח לפי תומו והדבר מורה ולא הוצרך להודיענו אלא מה שאמר האיש ההיא מענינו כשהיה מל"ת ואין לומר דלהכי קאמר תלמודא מעשה באחד שהיה מל"ת כי היכי דלא נימא בפני בית דין קאמר לה ולהכי האמינו רבי אבל אי אמר לה שלא בפני בית דין ובא אחר ואמר בפני בית דין שכך אמר פלוני לא להכי קאמר תלמודא מעשה באדם אחד שהיה מל"ת לומר דשלא בפני בית דין קאמר לה דבפני בית דין לא מקרי מל"ת ובאף שבאו אחרים ואמרו לרבי שכך היה מסיח פלוני העלהו רבי לכהונה דסוף סוף אמינא דלא הוה ליה לתלמודא למימר אלא מעשה באחד שאמר זכורני וכו' וכן מעשה באחד שאמר אני ואמי וכו' ומסתמא היה מיבן דבין בבית דין ובין לא בא לבית דין הוא נאמן דאי דווקא בבית דין קאמר לא הוה ליה לתלמודא למסתם למלתיה אלא לומר מעשה באחד שבא לבית דין ואמר וכו' דאמורא הוה ליה לפרש ואין נראה נמי לומר דלהכי קאמר מעשה באחד שהיה מסל"ת לומר דדווקא באומר לאחרים דהוי מסל"ת היא שהאמנהו רבי אבל אם בא לבית דין לא הוה מסל"ת דאין מסיחין לפי ב"ד דא"ה לא הוה ליה לומר מס"לת אלא מעשה באחד שהיה מסיח ואומר מבעי ליה לפי תומו למה לי אלא וודאי כדפרישת לענ"דנ ומההיא דפרק הגוזל בתרא נמי היה נראה נמי להביא ראיה דתנן התם נאמנת אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה ופריך בגמרא אשה וקטן בני עדות נינהו ומשני אמר רב יהודה אמר שמואל הב"ע כגון שהיו הבעלים מרדפים אחריהם ואשה וקטן מסיחין ל"ת מכאן יצא נחיל זה ופירש"י מרדפים אחריהם קודם דבר הקטן דרגלים לדבר דשלו הם והשתא אי סלקא דעתך דכל האומר אותו דבר הוי מסיח לפי תומו בלי שיורה עליו הספור למה ליה לתלמודא למימר ואשה וקטן מסיחין לפי תומם וכו' ואשה וקטן אמרו מכאן יצא נחיל זה מבעי להו וכו' אלא וודאי נראה שאין מסיח לפי תומו מי שאומר אותו דבר בלבד אם לא שהספור יורה עליו אלא שיש לדחות ולומר דמשום הכי אצטריכא ליה לתלמודא למימר ואשה וקטן מסיחים לפי תומם משום דכיון דמוקי לה למתניתין כגון שהיה בעלים מרדפים והיה עולה בדעתינו לומר שלא אמרו כן מפני שהיו רואים אותם מרדפים והם משיבים להם על מה שהם מרדפים והוי כתשובות שאלה ולא הוה מסיחים לפי תומם להכי קאמר תלמודא דמסיחים ל"ת הוי שלא היו יודעים שהבעלים מרדפים אחריהם ולא השיבו על רדיפתם וכן נמי לא היו מסיחים זה על זה בראותם האנשים המרדפים שהם לא ידעו שהיו מרדפים אלא מסיחים לפי תומם אמרו כן:

ואחזור לומר שכן נראה נמי מדתנן בפרקא קמא דיבמות אפילו שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור איש פלוני וההיא פשיטא דווקא קתני לה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא וז"ל כבר אמרנו שעד מפי עד כשר לעדות אשה וכו' עד אבל אם שמע מפי שוטה או מפי קטן אינו מעיד ואין סומכין על דבריהם שמע מן התינוקות שהם אומרים עכשיו באנו מהספד פלוני כך וכך וכו' עד הרי זה מעיד מפיהם על פי הדברים האלה וכיוצא בהן עד כאן לשונו:

וכן פירש"י ז"ל בההיא דהגוזל בתרא שפירש עלה דההיא דקאמר רב אשי התם אין מל"ת כשר אלא לעדות אשה וז"ל לעדות אשה שמע מן התינוקות שאמרו הרי אנו הולכים לספוד ולקבור איש פלוני הרי לך שפירש הרב שמסיח לפי תומו הוא שהספור מורה שלא להודיע שמת מתכווין אלא להודיע דבר כי הכא שהיו מודיעים התינוקות היכן היו הולכין:

ואם לחשך אדם לומר שממה שפירש"י בפרק פסולי המוקדשין בבכורות זה הכלל כל שהוא לדעת אסור וכו' ואמרינן בגמרא זה הכלל לאתויי מאי לאתויי גרמא שלא לדעת לאתויי מל"ת ופירש"י וז"ל שאלום שלא קסדור מה טיבו אלא הם עצמם מל"ת ואומר ראה לא ישחט זה לעולם אלא ע"י מום ולא נתכוונו לכך שיטיל בו מום עד כאן לשונו ויאמר האומר הרי פי' שמשום שלא שאלום קסדור מה טבו ולא הוו משיבין על שאלתו נקראים מל"ת אני אומר דאדרבה ממקום שבאת דמדהוצרך הוא ז"ל לפרש ולומר אלא הם עצמם מסיחים לפי תומם ואומרים וכו' עד לא נתכוונו לכך שיטיל בו מום ולא קצר לומר מל"ת שלא שאלם קסדור מה טבו אלא הם אמרו ראה וכו' משמע שדעתו של הרב היא שבשביל שלא שאלם קסדור מה טובו לא יקרא מל"ת אלא שהספור שלהם מורה שהם עצמם מסיחים לפי תומם ולא נתכוונו לכך שיטיל בו מום ומה שכתב שלא שאלם קסדור מה טובו היינו לומר שאם שאלם קסדור מה טובו הם השיבו לו שלא ישחט אלא ע"י מום אע"פ שידענו שלא נתכוונו לכך שיטיל בו מום אין אלו נקראים מל"ת וכן משמע ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות בפרק פסולי המוקדשין וז"ל ושלא לדעתו מותר ואפילו אמר בתוך ספור דבריו אלו נפל מום בבכור זה הייתי אוכלו ושמע שאינו בר ישראל ועשה בו מום והוא לא ידע הרי זה מותר עד כאן לשונו הרי לך שפירש בהדיא ואפילו אמר בתוך ספור דבריו אלו נפל וכו' דמשמע דמשום שהיה מספר דברים אחרים ובתוך הספור אמר דברים אלו הוא נקרא מסיח לפי תומו הא לאו הכי לא ואל יקשה לך ממה שכתב בפרק שני מהלכות בכורות וז"ל אמר לו נפל בבכור זה מום הייתי שוחטו ושמע העובד כוכבים ומזלות ועשה בו מום הרי זה שוחט עליו ולא קאמר שיאמר דברים אלו בתוך ספור דברים דהא כיון שנראה מספור דבריו שתכלית כוונתו לא היתה אלא לומר שהיה שוחטו אם כן נפילת המום דקאמר דרך אגב קאמר לה כדי לבא לתכלית השחיטה ולגבי נפילת מום הוי במספר דברים בעלמא אלא שבפירוש המשניות שבא לבאר המשנה לפי סוגיות הגמרא באר הדבר יותר בביאור ואפשר נמי דבילדותו סבר הרב שגם כי אמר אלו נפל מום בבכור זה הייתי אוכלו ונפילת מום דרך אגב קאמר לה כדי שיבא לתכלית האכילה אפילו הכי בעינן שיהא בתוך ספור דברם אחרים ובזקנותו סבר דאף על גב דלא אמר דברים אלו בתוך ספור דברים אלא אמר דברים אלו בפני עצמן כיון שתכלית כוונתו לא היתה אלא לומר שהיה שוחטו לגבי נפילת מום הוי כמספר דברי' בעלמא מכל הא דלעיל עלה בידינו שמי שבא ואמר לשום יהודי איש פלוני מת בלבד ואין הספור ההוא מוכיח שלא נתכוין להעיד לא חשיב מסיח לפי תומו וכן הדעת והסברא נוטה ואחרי שכתבתי הפסק ההוא שבא לידכם שכתבתיו בחפזה גדולה כאשר כתבתי ולא היה לי עת וזמן לחפש בתשובת הר"ן ז"ל אשר בידי עם היות שאין להם מפתחות והזמן כלה לחפש בהם וראיתי החכם השלם מהרר"י טיטצק שכתב מה שכתב הוצרכתי לחפש בתשובת הר"ן ז"ל עלה עלה גם כי הדברים פשוטים לע"ד ויגעתי ומצאתי בתשובת הר"ן ז"ל שכתב כדברי וחי נפשי ששמחתי שמחה גדולה להוציא מלבי של כנגדי החולק עלי וז"ל ולענין מה שאמרת אם עובדי כוכבים ומזלות שבא לפנינו ואמר מל"ת איש פלוני מת בלבד אם נאמר שהוא מכוין להעיד כל זמן שלא הקדים דברים דומין דמאן איכא בי חסא או חבל על פלוני ודומיהם אין ספק בזה שכל מי שמתכוין להעיד אומר אותו דבר לבדו לפי שאין כונתו בדרך ספור דברים ומי שהוא מל"ת אינו אומר אותו דבר בפני עצמו אלא בקשר דברים לפניו או לאחריו וכל שלא אמר כן אינו אומר כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן וכלהו עובדי דגמ' הכי אתנהו והכי מוכחי עכ"ל:

הרי לך שהר"ן ז"ל כתב בפשיטות שאין ספק בדבר וכתב ראיותיו ברמז מהנהו עובדא דגמרא ולא באר:

ואני הקטן בארתי דברי בביאר רחב יותר ממה שכתב הר"ן ז"ל וגם כי השעה היתה צריכה לקצר כמו שכתבתי ואפילו הכי החכם השלום כמהרר"י טיטצק כתב מה שכתב באלו הדברים פשוטי' ואני אומר דלאו כל כמיניה:

ואחזור במה שהייתי בו ואני אומר שתמהתי ונפלאתי על החכם השלם הנזכר שאחרי ראותו שכתב מה שכתבתי למה לא חפש בטור אבן העזר בדבר זה ואל יאמר האומר ולדידך מי ניחא שלא הבאת סעד לדבריך מדברי הטור דלדידי ודאי ניחא שאני הייתי הקודם בהוראה זה והייתי חושב שאין חולק על דברי שהדברים היו פשוטים בעיני והייתי ממהר לכתוב לבל יבא תקלה ח"ו כמו שכבר כתבתי ולא הוצרכתי לכך אבל כבוד תורתו אחרי ראותו מה שכתבתי היה לו לחוש ולבדוק ולחפש כאשר עשיתי אני עתה וז"ל הטור עובד כוכבים ומזלות שמסיח ל"ת שמת ואינו מכוון לשום עדות משיאין את אשתו וכן השומע ממנו ובא והעיד בפני ב"ד משיאין את אשתו כיצד מ"לת כגון שאמר אני ראיתי לפלוני שמת כמה היה נאה או כמה טובה עשה עמי וכיוצא בזה שמוכיח שאינו מכוין לשום עדות:

הרי לך שכתב בהדיא דבעינן שיהא מוכח מדבריו שאינו מכוים לשום עדות אבל אם לא מוכח מדבריו שאינו מכוין לשום עדות לא:

וכן נראה נמי לדקדק קצת ממה שכתוב בנימוקי יוסף בשלהי פרק בתרא דיבמות שהקשו אמאי דמקשה התם לרבי יהודה דאמר הרגתיו לא תינשא מההיא עובדא דההוא ליסטים דאמרו אמרו לאשת פלוני שאני הרגתי את בעלה והשיאו את אשתו להריף ז"ל דסבור שפסול לעדות מן התורה כשר לעדו' אשה במיל"ת דאי הכי מאי קושיא דילמא ההוא ליסטים מיל"ת הוה ותצו דכיון דאמר אמרו לאשת פלוני מתכוין להעיד הוא:

והשתא אמינא דאס"ד דכל היכא דאמר איש פלוני מת או נהרג לבד בלי שיאמר דברים אחרים מ"לת הוא הכי ה"ל להקשות מאי קושיא והא התם מסית לפי תומו הוה כיון שאמר איש פ' נהרג ולא נתכוון לומר דברים הללו בפני ב"ד דהא לפי קושיא עלה על דעתם דמה שאמר אמרו לאשת פלוני לא מעל' ולא מוריד והוי איש פ' נהרג בלבד דהוה מל"ת לדעת כ"ת ולמה הקשו בלשון דלמא דהויא לשנא דספיקא אלא וודאי כדאמרן שהאומר איש פלוני מת או נהרג בלבד לאו מל"ת הוא ומקשינן דאע"ג דהתם לאו קתני אלא איש פלוני נהרג דבכי האי גונא לאו מסיח לפי תומו הוא מ"מ דלמא מל"ת הוה שאמר דברים אחרים גם כן שלא הזכרו בבריתא ותרצו דאי אפשר לומר דהתם מל"ת הוה ואף אם הרבה לדבר דברים אחרים מ"לת דבין שאמר אמרו לאשת פלוני וכו' גם כי הרבה לדבר דברים אחרים מתכוין להעיד הוא הרי לך שהר"ן ור"יבה ז"ל ובעל נמוקי יוסף והגדולים שהקשו על הרי"ף כולהו כחדא סברי דבעינן שיהא מוכח מדבריו שאינו מכוין לשם אבל באומר לאזה יהודי איש פלוני מת בלבד שאנו מוכיח מדבריו שאינו מתכוין להודיע מיתתו אלא אדרבה באומר דברים הללו לבדם לאיזה יהודי נראה שמתכוין להודיע מיתתו פשיטא דלית דין צריך בשש דאינו נאמן לע"ד:

חדר ד

ולפי שאחרי כותבי פסקי זה כתב אלי החכם השלום מהרר"י טיטצק שמצא ראיה לדבריו מתשובה אחת של הר"שבא ז"ל רציתי אני בעניותי לכתוב כאן התשובה ההוא ולבארה שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק וגם כי כבר ראיתיה ולא חששת לבארה כיון דכל הנהו גברי רברבי דלעיל סברתם כדכתיבנא שאפילו אם היתה דעתו של הרשב"א נגד דעתם מה שלא יעלה על הדעת לע"ד בטלה דעתו אצל דעתם:

וזה לשונו תשובות הרשב"א עוד אתה צריך לדעת שאינו נאמן אלא במ"לת לגמרי אבל במתכוין כלל לא בין שמתכוין להעיד כגון שבא לב"ד ואמר איש פלוני מת וכ"ש במתכוין להתיר כגון שאמר איש פלוני מת והשיאו את אשתו וכיוצא בדברים אלו אינו נאמן כלל כדתנן בפרקא בתרא דיבמות ובעובדי כוכבים ומזלות אם היה מתכוין אין עדותו עדות ואסיקנא בגמרא בין במתכוין להעיד בין במתכוין להתיר כמו שאמרנו ולא עוד אלא אפילו שאלוהו היכן פלוני או אתה יודע מה נעש' בפלוני וכיוצא בזה והשיב מת אינו נאמן דשתא מתכוין הוא לשקר והלכך אינו נאמן עד שיתחיל הוא מעצמו ויאמר פלוני מת או כיוצא בזה שנכר מדבריו או ממעשיו שמת וכדאיתא התם בגמרא עכ"ל התשובה כאשר מצאתיה כתובה בכתיבת יד כי בדפוס התשובה הזאת כתובה בטעות מבואר:

ומעתה אני אומר שצריכין אנו להתיישב במה שכתב הרשב"א ראשונה דהא בראש דבריו כתב שכל שבא לב"ד ואמר איש פלוני מת אינו נאמן ובמסקנת דבריו כתב והלכך אינו נאמן עד שיתחיל הוא מעצמו ויאמר איש פלוני מת או נטבע או שבכה בראות מכירו דמשמע שאם התחיל הוא מעצמו וכו' אין חלוק בין בא לב"ד ללא בא דבין כך ובין כך נאמן שהרי לא חלק בסוף דבריו לומר שכשלא בא לב"ד הוא דנאמן כמו שחזר וחלק בין שיתחיל הוא מעצמו לאינו מתחיל מעצמו שדברים אלו הודענו שמי ששאלוהו שאינו נאמן אלא נראה שהוא ז"ל כל שבא לומר לאיזה יהודי איש פלוני מת בא לב"ד קרי ליה לענין זה כיון דאפילו יחיד הדיוט מקבל עדותו כדכתי' והיינו שבא לפני מי שהוא מתכוין להודיע לו מיתתו לבדה ולא בא אליו לדבר אחר דהוי ב"ד דאפילו יחיד הדיוט הוי כיחיד מומחה לדבר זה והבא אליו לומר פלוני מת מתכון להעד הוא שהוא מתכוין להודיע מיתתו ואינו נאמן כלל:

וקאמר ולא עוד אלא אפילו שאלוהו דהשתא מצינן למימר שאין זה מתכוין להעיד על מיתתו דכיון ששאלוהו אינו מתכוין אלא להשיב על שאלתם וקאמר דאפילו הכי אינו נאמן דשמא משקר הוא בהשיבו על דבריהם לומר מת וכתב והלכך אינו נאמן עד שיתחיל הוא מעצמו ויאמר פלוני מת דכיון שהוא בעצמו אומר פלוני מת ואינו מתכוין לאומרו ליהודי בלבד אלא אומר כן למי שימצא ממכירו תחלה ודבריו מורים בזה שמי שאינו מתכוין לומר הדבר ליהודי בלבד אלא הוא בעצמו אומר הדבר אומרו כאדם הדואג מלבו ומוציאו בשפתיו בפני מי שימצא הן יהודי הן עכומ"ז דומיא ראו ממעשיו שכתב דהיינו כשראה חבריו או מכירו בכה יש לנו לומר שזה ודאי לא להודיע מיתתו בא אלא הרי הוא כמתאונן ואין לחוש דלמא משקר דכיון שאינו מתכוין להודיע מיתתו אלא דואג הוא עליו והיינו כהנהו עובדא דגמרא והיינו מה שכתב הוא ז"ל עד שיתחיל לומר פלוני מת סתם ולא כתב שיאמר לפנינו או לנו פלוני מת וכתב נמי וכדאיתא התם בגמרא ולא כתב כדאיתא התם בגמרא כדכתב בתר הכי כדאמר בסוף יבמות אלא הוסיף לתוספות באור בקוצר וה"ק עד שיתחיל הוא מעצמו ויאמר פלוני מת והיינו שיאמר כהנהו עובדי דגמרא וקל להבין:

ובר מן דין אמינא דתשובת הרשב"א ז"ל היתה כפי השאלה שנשאל עליה וז"ל השאלה יהודי שנטבע במים שאין להה סוף וכו' עד ולזמן ועדן בא ישמעאל מ"לת ואמר שראהו לשפת הים מת והכירו שלשון זה מורה שהישמעאל היה מסיח ומדבר דברים אחרים ובכלל דבריו אמר שראהו על שפת הים מת ולזה השיב הרב ז"ל שאינו נאמן אלא במסיח לפי תומו לגמרי אבל במתכוין כלל לא שאע"פ שהיה מספר דברים אחרים ובכלל דבריו אמר שראהו מת והוי מ"לת אי לא הוי מל"ת לגמרי כגון שבא לב"ד ואמר דברים הללו אינו נאמן ולא עוד אלא שאלוהו על פלוני כשהיה מספר והוא השיב מת אינו נאמן וכתב והלכך ואין נאמן זה המ"לת עד שיתחיל הוא מעצמו וכו' וכאשר כתבתי ואכתו' עוד בע"ה מכל זה עלה בידינו דהרשב"א נמי סובר דהאומ' איש פלוני מת לבד אינו נאמן ונראים הדברים שסברתו של הרשב"א בכך דבהכי הויא כדעתו של הרמב"ם ז"ל דבלאו הכי היה כותב שהרמב"ם ז"ל אין דעתו בכך שהדבר פשוט היא בעיני כביעתא בכותחא שהרמב"ם ז"ל סובר שמי שאומר ליהודי איש פלוני מת לבד אין נאמן:

ומעתה אני אומר שאפילו לדעת החולק במה שהדבר פשוט לע"ד שאין דעתו של הרמב"ם ז"ל כסברתו עד שחשב עלי אפילו להרהר בו מ"מ אני אומר שאם כדעתו היה לו להרשב"א ז"ל להביא דבריו של הרמב"ם ולפרשם אלא ודאי כדכתיבנא ולרוחא דמלתא אמינא דאפילו אם היתה דעתו של הרמ"בם זכר לברכה כדעתו של מהר"רי טיטצק בטלה דעתו אצל דעתם של שאר הגדולים שכתב ונוסף עליהם הר"שבא זכר לברכה וכדכתיבנא:

ומעתה אשיב על השגות כבוד תורתו החכם השלם כמהר"רי טיטצק וז"ל ראיתי פסק פלוני והיה רוצה בפלפול חכמתו לומר שהעדיות שהעדו להתיר האשה הזאת לא היו מסיחים לפי תומם וכלל דברי חכמנו שכל שלא הקדים דברים לפניו שהדברים מורים שהוא כמספר וכו' עד אינו נקרא מיל"ת ועל קוטב זה סובבים כל דברי כ"ת עכ"ל:

ואני הקטן תמהתי ונפלאתי על הדברים הללו דהא כל דברי אינם סובבים על קוטב זה למעיין בהם שהרי כתב שם וז"ל ואף אם היינו אומרים שכל עובדי כוכבים ומזלות האומר דברים בלי שאלה שישאלוהו מתחלה נקרא מל"ת דדווקא היכא ששאלוה מחתחלה והשיב על דבריהם הוא דלא חשיב מיל"ת וכעובדא דפונדקית עכ"ל שם:

וכן נמי ממה שהקשה כ"ת ממה שאמר בפרק כל הגט דתניא התם שמע מבית דין וכו' וכתב כ"ת וז"ל ואס"ד דכל היכא דאמרינן מת סתם או נהרג סתם לאו מלתא היא מאי מקשה אמאי לא ישיאו את אשתו ואמאי בעי לאוקמה ביוצא למות ויוצא להרג לוקמה כפשטה כשאמר מת ותו לא כשאמר נהרג ותו לא וכן נמי כי מסיק משום דעבידא לאחזוקי שקרייהו מנ"ל דילמא לא היא אלא משום דאמר מת סתם נהרג סתם עכ"ל:

ואני אומר שגם כי בלשון מת או נהרג יצדק לפרש פשט הלשון באומר יוצא למות ויוצא להרג שמת ונהרג דקתני לשון הווה הוא שפירוש הנה הוא יוצא למות ויוצא ליהרג אבל אינו אומר שמת כבר ונהרג כבר לא נחוש לזה דאעפ"כ לדעת כ"ת יק' קושייתו מ"מ אני אומר דכי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתתא דהא בפסקי הראשון נדחקתי בכל זה ויישבתי בכותבי החלוק' השנית והבאתי ראיה לדברי מההיא דפ' כל הגט וז"ל שם ואף על גב דמל"ת דהתם משמע דלא הקדים דברים לפניו ואם כן הוי הפך החלוקה האחד אשר כתב שאני התם דלישנא דמשמע מקומטרסין משמע עובדי כוכבים ומזלות היו מספרים זה עם זה ולא אמרו הדבר ליהודי אלא ששמע אותם היהודי מספרים זה עם זה דבכה"ג אפילו בלא הקדימת דברים הוי שפיר מיל"ת דליכא למימר דמתכוין להעיד הוא הואיל ולא אמר הדברים ליהודי עכ"ל שם:

הרי לך שמה שהקשה ה"ה הנז' על דברי מתורץ בפסקי דהתם מפשטא דבריתא קא פריך:

ולפי שאין מדרש בלא חדוש אוסיף ואומר דלידידיה מי ניחא דהא פשיטא דהיכא ששאל לעובדי כוכבים ומזלות או לקומטרסי' מאיש פלוני והם השיבוהו נהרג או מת לאו מל"ת הם ואם כן אדמוקי לה ביוצא למות ויוצא ליהרג לוקי לה בששאלם והם השיבו על שאלתו דבכי האי גונא לאו מסיחים לפי תומם הם וכדמוקי התם בהאשה שלום מאי דתנן התם אפילו שמע מן התנוקת אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור איש פלוני כדקאמרי רבנן הוי התם וכן ספדנים הוי התם ואף על גב דלא תנן לה במתני' וכדמוקי נמי במתני' ההיא דפונדקית דחזי לה דבכיא ואף על גב דלא תנן לה במתני':

וכן נמי קשיא דמנ"ל דמשום דשייכי בה עבידי לשקר דלמא מתני' איירי בהשיבו על שאלתו כדפירשתי אלא מאי אית לך למימר דהוא הדין נמי דהוה משני הכא אלא משום דסברת התלמוד היא דהאמת כן דביוצא למות ויוצא ליהרג אינו נאמן אף על גב דמל"ת הוא וכן נמי סברת התלמוד דכל היכא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקרייהו והאמת מתרץ אם כן לדידי נמי לא קשיא ולא מידי דהאמת קא מתרץ:

אי נמי דתלמודא משמע ליה דעכ"ל דשמע מקומטרסין של עובדי כוכבים ומזלות במל"ת מיירי שכל עכומ"ז נאמן בכך דומיא דשמע מבית דין של ישראל דמיירי שהיהודים נאמנים ואפילו הכי קתני דכיון דקומטרסין הן ולאו עובדי כוכבים ומזלות בעלמא נינהו אל ישיאו את אשתו והיינו היכא שמיל"ת:

ועוד נראה לומר דסברת התלמוד היא דאס"ד דלאו במיל"ת מיירי מתנית' אמאי נקט קומטרסין והלא כל עובדי כוכבים ומזלות שוים ומה חדוש אתא ואשמועינן בקומטרסין טפי מבשאר עובדי כוכבים ומזלות אלא ודאי אפילו במיל"ת קא מיירי וקאמר דאל ישיאו וה"ק ואף על גב דאם שמע מב"ד של ישראל ישיאו את אשתו ולא חיישינן דלהטיל אימה אמר כן כיון דלאו בבית דין מעידין אפילו מקומטרסין של עובדי כוכבים ומזלות אל ישיאו ועוד אני אומר דנראה דסברת התלמוד היא דבקומטרסין אפילו אמר איש פלוני מת או נהרג בלבד חשיבי מסיח לפי תומו דאין נראין הדברים שאין דעתם להודיע הריגתו אלא להודיע שעושין דין וכיון שאין תכלית דעתם להודיע מיתתו של פלוני אלא שעושין דין ולהטיל אימה על האנשים שפיר מקרי מיל"ת וכמו שכבר פירשתי:

ולפי זה איני צריך למה שכבר כתבתי בפסקי הראשון וז"ל שם ואף על גב שכתב בסוף אותה בבא במה דברים אמורים שלא היה שם אמתלא אבל אם היה שם אמתלא וכו' עד כמו שאמר עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כמו שהרגתי את פלוני אין זה מיל"ת שכוונתו להטיל אימה וכו' וכן אם שמע מערכאות וכו' לאו למימרא דדוקא להטיל אימה הוא שאינו נאמן וכו' עד אלא לומר דכל היכא דלהטיל אימה אפילו אמר בכיוצא בדברים שכתב שאמר עשה לו עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי את פלוני שהיה נאה וטוב ועשה לי טובה אינו נאמן עכ"ל שם:

ומעתה אני אומר דאיני צריך למה שכתבתי דכיון שאמר שלא אהרוג אותך כמו שהרגתי את פלוני נראה שאין דעתו להודיע מיתתו של פלוני אלא לגזם לזה ובעלמא הוי שפיר מסיח לפי תומו כיון שאין דעתו להודיע מיתתו של פלוני אפילו הכי אמרינן כיון שדעתו להטיל אימה אף על גב דאין דעתו להודיע מיתתו של פלוני אינן נאמנין דעבידי לשקר בהכי ודקדק הרב בלשונו וכתב וכן אם שמע מערכאות שאמרו הרגנו את פלוני ולא כתב וכן אם אמרו ערכאות איש פלוני נהרג לומר דאף על גב דלא אמרו לו אלא שמע אותם מספרים זה עם זה וכן אפילו אמרו הרגנו דמשמע שאין דעתם להודיע אלא שהם עושין דין ולא להודיע מיתתו של זה והדברים מראים שהם מיל"ת במיתתו של זה אפילו הכי אינם נאמנים דעבידי לשקר להטיל אימה:

ואם לחשך אדם לומר דהכא נמי בעדות עובדי כוכבים ומזלות הקדימו דברים לפניהם וכן גם כן יאמר שהדברים מורים שלא להודיע מיתתו של זה באו שהרי עובדת כוכבים ומזלות אמרה על אברהם רזון שנהרג שלא עשו בטוב ההורגים אותו שלא עשו כמו שעשו למשה סוסי א"כ לא היתה דעתם להודיע מיתתו של זה אלא לומר שההורגים לאברהם רזון לא עשו הדבר כראוי וכן התוגר לא כיון אלא להליץ רע על התוגר יחיא וכן גם כן עובדת כוכבים ומזלות כוונה לזה תשיבהו ותאמר דתשובתו בצידו כי פשיטא שבעדות התוגר אין כאן הקדמת דברים המורים שהוא כמספר דברים דמשום שאמר לו לעשות לו מלאכה לא יקרא מספר דברים ועובדת כוכבים ומזלות נמי אינה בכלל מספרת דברים וגם לא בכלל שאין דעתה להודיע מיתתו של משה סוסי שמשום זה תקרא מסיחה לפי תומה עד שתהיה נאמנת דאדרבה יש לנו לומר דעבידא לשקר וכן גם כן התוגר כמבואר בפסקי הראשון בחלוקה השנית אשר כתבתי שם דהיינו בחלוקה שכתבתי דאף אם נאמר דכל היכא שלא שאלו העובדי כוכבים ומזלות מתחלה על מיתתו של פלוני היה מל"ת יעויין שם ועוד אכתוב לפנים יותר בע"ה:

עוד כתב כ"ת ותימהני מכבוד חכמתו איך לא ראה תשובת הר"ם בתשובת השייכות לסדר נשים וז"ל חזרנו על כל צדדים וצדי צדדים וכו' דאין לך עדות מסיח לפי תומו גדולה מזו כי למה לא יחשוב מל"ת ולמה יגרע אי משום דקאמר למה אינכם קוברים אותו יהודי שנהרג שם כי הוא שם באותו מקום והדר אמר ואני הייתי לוקח ליטרא מכם ומביאו בעגלה שלי לעיר פלוני וקא חיישיתו משום שהזכיר ממון בעדותו דשמא להוציא ממון מן הקרובים נתכוון ולא חשיב מל"ת אדרבה כ"ש דאלים סהדותיה טפי משאר מל"ת האומר מת פלוני או נהרג סתמא דלא עבידי לאגלויי כולי האי ואינו בהכחשה ובהזמה כקל אם הוא משקר ואפילו הכי מהימן כ"ש בנדון זה כו' עכ"ל:

וגם כי כ"ת תמה עלי אין התימה עלי אלא על כ"ת שגם כי התשובה ההיא היתה נגד דברי אין לתמוה עלי עם היות שלא היתה בידי בכותבי פסקי הראשון כי גם עתה אלא הובאה לידי אל על ידו של הכ"ר יצחק תלמידי וחתני שהובאה לידו עתה מחדש אחרי כותבי פסקי הראשון:

אבל על כ"ת איכא למיתמ' טובא שכתב כי התשובה ההיא מבוארת שאין הדברים כאשר כתבתי ואנכי לא ידעתי מנ"ל דאי משום שכתב כ"ש דאלים סהדותיה משאר מל"ת שאמר פלוני מת או נהרג בתתמא משאר מל"ת לא קשיא ולא מידי בדברי דהא הוא זכרו לברכה דקדק בדבריו ולא כתב דאלים סהדותיה ולא כתב מהאומר פלוני מת או נהרג לבד שאם היה כותב כן הוה משמע שפיר כדקאמר כ"ת מת פלוני או נהרג משיאין את אשתו אבל הוא זכרו לברכה דקדק וכתב דאלים סהדותיה טפי משאר מל"ת האומר פלוני מת וכו' והיינו לומר שמי שאומר מת או נהרג אינו נאמן אלא א"כ הוא מל"ת והיינו כדכתיבנא לעיל שהדברים מוכיחים שלא להודיע מיתתו של זה בא וכההוא עובדא שנשאל עליו שאמר למה אינכם מביאים אותו יהודי וכו' לעיר שהדברים מורים שלא כיון זה להודיע מיתתו של אותו יהודי אלא לומר להם שילכו לקברו וכתב הוא זכרו לברכה דלמה יגרע זה ממסיח לפי תומו או משום שאמר ואני הייתי לוקח ליטרא מכם וכו' והם חוששין דשמא להוציא ממון מן הקרובים נתכוון ומשום זה לא יהיה נאמן אע"פ שהדברים מורים שלא להודיע מיתתו אמר כן אדרבה כ"ש דאלים סהדותיה באמרו דברים הללו וכו' כדכתב הוא ז"ל יעויין שם:

עוד כתב כ"ת וז"ל עוד כתב בתוך השאלה וז"ל ועוד יש להתירה בעדות עובדי כוכבים ומזלות הרוצח כמו שראיתי כתב כ"ר יעקב ב"ר מרדכי והיה חתום ה"ר אליעזר שאותו עובדי כוכבים ומזלות שהרגו הסיח לפי תומו אנכי המתתי את פלוני א"כ יש להתירה גם מאותו עדות:

ועוד כתב וליכא למפסליה משום דאיכא למימר דמשקר ומאי דקאמר שהוא הרגו למירמי אימתא על היהודים הוא דקאמר כדאשכחו בההוא דאמר לישראל טול אספסתא וכו' דשאני התם דמוכחא מל"ת מתוך דבריו דלמירמי אימתא הוא דעביד דאמר ליה לישראל ואי לא קטילנא לך כדקטלנא וכו' אבל הכא דלא מוכחים מתוך דבריו ולא מקמי הכי ולא לבתר הכי דלמרמא אימתא קא עביד לא תלינן להחמיר ומהימן שאם באנו לכך להחמיר היכי סמכינן על שום עדות עובדי כוכבים ומזלות מל"ת נימא דדלמא לא מת ולקלקל האשה חפץ או למצוא חן כדי שיטבו לו האשה וקרוביה לאחר זמן אלא ודאי לא חיישינין בכל מל"ת היכא דלא מוכחא מתוך דבריו דמשקר הוא ועוד דאמרינן בפרק כל הגט שמע מקומטרסין איש פלוני נהרג אל ישיאו את אשתו עד משום דעבידי לאחזוקי שקרייהו משמע דוקא הני דרגילי לאחזוקי שקרייהו אבל שאר עובדי כוכבים ומזלות דלא רגילי לא אלמא לא תלינן להחמיר אלא במל"ת דמוכחא טובא עד כאן הנה מזאת התשובה מבואר בתכלית הבאור בלי פקפוק כי כשאמר מת סתם או נהרג סתם או הרגתי את פלוני היינו מל"ת עכ"ל כ"ת:

חדר ו

ואנכי הקטן אמינא דדמי האי מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתתא דאטו מי שכותב עכומ"ז שהסיח לפי תומו שפלוני מת נאמר שלא אמר אלא איש פלוני מת הא ודאי לא היא אלא שהכותב לא הוצרך לפרש מה הם הדברים שאמר שמורים שמ"ל הוא שלהכיר האדם אם האיש ההוא מל"ת לענין זה שלא כיון לדבר זה אלא לדבר אחר נתכוין או לא אפילו תינוקות של בית רבן מכירין בו ולזה אין צריך להודיע הכותב מה הם הדברים שאמר שמל"ת הוא אלא שכותב סתם שמל"ת אמר דברים הללו שפלוני מת והר"ם ז"ל רצה להוכיח שכל היכא שעכומ"ז מסיח לפי תומו אמר על פלוני שמת או שהרגו והיינו שלא הודיע מיתתו של פלוני לבד אין לנו לומר דלקלקלה מתכוין או למצוא חן ובערמה דבר שאין לנו לומר כן אלא א"כ מוכיח הדבר שכן הוא כההיא דקומטרסין שרגילין לשקר להטיל אימה אבל שאר עכומ"ז שאין רגילין בכך לא:

ותדע לך שכן הוא דהא הוא ז"ל כתב אחרי זה וזה לשונו ועוד דמסתמא בחנם לא נקט בגמרא ההוא עובדי כוכבים ומזלות דאמר ליה שקול אספסתא וכו' עד ואי לא קטלינא לך דלא הוה ליה למנקט אלא ההוא עובדי כוכבים ומזלות דאמר ליה לישראל אנא קטלינא לפלוני אלא שמע מינה דוקא בכי האי גוונא לא מהימן דמוכחא כדפירשתי ולא מסתבר כלל למימר דליכא לפלוגי בין מוכחא ללא מוכחא ומעשה שהיה משתעי תלמודא כמו שהיה עכ"ל הרי לך בהדיא שהוא ז"ל סבר שאין לומר במעשים שנזכרו בגמרא דלאו דוקא ומעשה שהיה כך היה:

ולא כמו שכתב החכם השלם מהר"ר טיטצק דלאו דוקא וא"כ איך יעלה על הדעת לומר שהוא ז"ל סובר דמי שאמר איש פלוני מת בלבד שהוא מסיח לפי תומו מאחר שבגמרא אמר כמל"ת כי ההוא דהוה אזיל וקאמר וכו' אלא ודאי כדכתיבנא דודאי מי שלא אמר אלא איש פלוני מת בלבד הדברים מוכיחים דלהודיע מיתתו נתכוון ומתכוין לעדות הוא וכל היכא שלא אמר זה הדבר לבדו אם דבריו מוכיחים שבערמה דבר ונתכוין לשקר כדי למצוא חן או לדבר אחר כיוצא בו אינו נאמן ואם אינם מוכיחים בכך נאמן:

וכן נראה ממה שכתב כמהר"ריק ז"ל בתשובה שהביא תשובתו של מהר"ם הנז' וז"ל ועוד שהרי כלל גדול כלל לנו רבינו מאיר באותה תשובה שהבאת ששם כתב וזה לשונו שאם באנו כך להחמיר היכי סמכינן על שום עדות עובדי כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו נימא דלמא לא מת ולקלקל האשה הוא חפץ או מתכוין למצוא חן וכו' אלא ודאי לא חיישינן למידי היכא דלא מוכחא מסיח לפי תומו דמשקר עד כאן לשונו:

ואחר כך באותה תשובה עצמה כתב אמנם לעניות דעתי שכל מקום שהדבר מוכיח שאין עובדי כוכבים ומזלות מתכוין לא להתיר ולא להעיד דודאי מקרי מסיח לפי תומו ושריא אתתא עד אבל היכא דפשיטא לן שאינו מתכוין להעיד כי הכא דאנן סהדי וכו':

הרי לך שהוא ז"ל כתב דבעינן שיהא הדבר מוכיח שאין עובדי כוכבים ומזלות מתכוין לא להתיר ולא להעיד אבל היכא דלא מוכח לא וכל היכא שמוכיח הדבר שאינו מכוין אפילו להעיד לומר שבערמה דבר וכיון לדבר אחר אין לומר כן אלא אם כן דבריו מוכיחים:

ומעתה אני אומר שיש לתמוה על כבוד תורתו דלפי דרכו היה לו להביא ראיה ממה שפירש רש"י ז"ל בההיא מתני' דתנן בפרקא בתרא דיבמות אפילו שמע מן הנשים אומרת איש פלוני מת דיו ופרש"י ז"ל אפילו שמע מן הנשים שהיו היו מתוכחות להעיד ומל"ת דיו ויכול לילך ולהעיד להשיא את אשתו עכ"ל הרי דבמתני' לא תנן אלא שהנשים אומרות איש פלוני מת ואפילו הכי פירש רש"י שהיו מסיחות לפי תומם אלא שאני אומר דאפשר שכ"ת לא רצה להביא ראיה מהמשנה שהמשניות דרכן לקצר:

ולע"ד שכתבתי אני בהשיבי על מה שהשיג עלי כ"ת מההיא דפרק כל הגט ולא אצטרך להאריך בזה כי אינו מן המכוון שלי כל זה שכתבתי כדי להודיע לכל שאין דעתי חס ושלום לאסור את המותר וגם לא להתיר את האסור מתוך חסידות' כאשר כתב כ"ת ואני חושב שכבר ידע כ"ת שאני השבתי על שאלה שנשאלתי עתה כמה זמן משלוניקי על אשה שנפלה לפני יבם משומד והקלתי בה יותר משאר החכמים כי כך הורוני מן השמים האמת כתבתי שאיני רוצה שיסמכו עלי לעשות מעשה אלא אם יסכימו לדברי שלמים וכן רבים:

גם יודע כ"ת שבשאלה שנשאלתי עתה מחדש שהיה נוגע לב"ה לעניים ואני הקלתי בדבר שגם כי מיראי הוראה אני מ"מ אינו כותב אלא מה שיורוני מן השמים כ"ש היכא דאיכא עגונא דאתתא שלא הייתי מחמיר אם לבי אומר היה אומר לי להקל

חדר ז

ומעתה אומר אין להקשות עלי שבחלוקה ראשונה מחלוקה השנית שכתבתי שם בפסקי הראשון אשר כ"ת שאל החכם השלם מהר"רי טיטצק כי לא השגיח עליה מרוב חפצו להשיב על דברי וטובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת וז"ל שם ואף אם היינו אומרים שכל האומר פלוני מת לבד בלי שישאלוהו נקרא מסיח לפי תומו והיינו כדעתו של החכם השלם הנז' וכתבתי עליו כמה חלוקים להודיע דאפילו הכי אשה זו אסורה ובכללם חלוק אחד וז"ל שם מ"מ בנדון דידן פשיטא דלא חשיב מסיח לפי תומו דהואיל ושאל לא שמעת ממשה סוסי כלום נראים הדברים כתשובת שאלה ואף על גב שלא שאלוהו מ"מ נראה שידע שאבד זכרו והם לא ידעו מה נעשה ממנו ולכך שאל הוא עדין לא שמעת ממנו כלום ולא אמר לא ידעתם על שאלתם ובקשתם דכי היכי דפונדקית חשבינן בכיתה כאלו התחילה היא להודיע להם קודם שישאלנה איה חברנו הכא נמי יש לומר שמה שהיו מבקשים לדעת מה נעשה ממנו שאבד וידע התוגר ואמר להם לא שמעתם כלומר ממה שאתם חוקרים ודורשים לא שמעתם כלום ועדין מבקשים אתם לדעת והיהודי השיב לו לא ועדין אנו מבקשים לדעת ממנו וא"כ הרי הוא משיב על שאלתם ואומר להם שהרגו תוגר פלוני דבכ"הג לא הוי מל"ת שמשיב על שאלתם כדמשמע מעובדא דפונדקית דפרכינן התם והא קאמרינן איה חברנו עכ"ל שם:

ועתה אני אומר שאין להקשות עלי ממה שכתב הר"ם זכר לברכה באותה תשובה וז"ל ושנסתפקת מאחר שהקריבים הוציאו קול בכל העיירות שמסכים לדמי קצת לאיה חברנו לא דמי דהתם קא שיילי ליה בהדיא אבל הכא דלא שיילי להך גופיה מקרי שפיר מל"ת אף על גב דידע שמחפשין אותו דא"כ היכי מהימנינן לשום עובדי כוכבים ומזלות מל"ת בעדות אשה שהלך בעלה למדינת הים נימא דלמא משקר ולפי שיודע שהלך בעלה למדינת הים ואי אפשר לה להנשא עד שיעידו לה שמת אמר כן כדי לקלקלה אלא ודאי לא פלוג רבנן בין עובדי כוכבים ומזלות והמכיר בדת יהודים ויודע שישיאוה על פיו ובין עכומ"ז שאינו מכיר אלא סמכינן אכל עדות עכומ"ז שבשע' שבא לפנינו הוא מל"ת מאיליו עכ"ל דנראה דלא שמעתם מן משה סוסי דבר שאמר התוגר שאני דודאי אם התוגר לא היה שואל ליהודי לא שמעתם מן משה סוסי כלום אלא היה אומר משה סוסי הרגו פלוני הנזכר וכמו שהביא הוא ז"ל ראיה ממאי דמהימנינן עובדי כוכבים ומזלות מל"ת בעדות אשה שהלך בעלה למדינת הים אם אמר מת פ' אבל היכא שהוסיף ואמר לא שמעתם ממשה סוסי כלום גרע טפי דהוי כמפרש ואומר להם אני אשיב על שאלתכם ועל זה אמרו כל המוסיף גורע דבכ"הג הוה ליה כאלו שאלו בהדיא וכדפרשתי דמהי תיתי להאמינו אי ממה שאנו מאמיני' עכומ"ז מל"ת בעדות אשה שהלך בעלה למ"ה וכמו שהביא מהר"ם ז"ל לדבריו מהא אין ראיה בנדון דידן דדלמא דוקא היכא שלא אמר הוא כדברים האלו דמשמע שהוא אומר להם להשיב על שאלתם אלא שאמר פ' מת הוא דמהימן אבל היכא שאמר כדברים האלו לא מהימן דהוה ליה כאלו שאלו אותו בהדיא וכמו שבשאלו אותו בהדיא אין מתירין הכא נמי באומר כדברים הללו דלא דמי לאומר מת אלא כתשובת שאלה וכההיא דפונדקת דקא בכיא וכדפירשתי:

חדר ה

וכן נמי י"ל אפילו אליביה דמהר"ריק זכר לברכה שהביא ראיה מההיא דנחיל דבורים דהגוזל בתרא להחזיק דבריו של הר"ם זכר לברכה דאפי' היכא שידע עובד כוכבים ומזלות דאף על גב דידע עכו"מ שהקרובים מחפשים אותו חשוב מל"ת דבנדון דידן מודה וכדכתיבנא דנראה דהבו דלא להוסיף עלה והדעת והסברא נוטים בכך שבנדון דידן הדברים מורים שהתוגר אמר ליהודי הנה אנכי משיב על שאלתכם וכל היכא שהעכו"מז הוציא מפיו דברים שיובן מהם שהאומר להם שמשיב על שאלתם אין זה מל"ת וכדפרישית והואיל ובאו לידי דבריו של הגאון מהר"ריק זכר לברכה אימא בהו מלתא כדי שלא יתמה המעיין על מהר"ם למה לא הביא גם הוא ראיה לדבריו מההיא דנחיל של דבורים כמו שהביא כבוד מהר"ריק זכר לברכה ראיה לזה:

ואני אומר כת' כמהר"ריק באותה תשובה דמההוא דנחיל של דבורים דמוקי לה כגון שהיו הבעלים מרדפים משמע לכאורה דאף על גב שהבעלים מרדפים ומתוך כך נתעוררה האשה ואמרה מכאן יצא נחיל זה אפילו הכי חשיב מל"ת וכו' עד דדוחק הוא להעמידה דוקא בלא שמעו הרדפת הבעלים מדלא פירש התלמוד ואדרבה מדקאמר כגון שהיו הבעלים מרדפים ואשה וקטן מל"ת משמע דעל ידי הרדפת הבעלים הכרת' ואני בעניותי שמעתי ולא אבין חדא דמה שכתב הוא ז"ל דדוחק להעמידה דוקא בדלא שמעו הרדפת הבעלים מדלא פירש התלמוד הא מפורש ועומד הוא לפי ע"ד:

דאי לא תימה הכי ואשה ותנוק אמרו מכאן יצא וכו' מבעי ליה מל"ת למאי הלכתא נקטיה אלא ודאי כדפרישית:

ותו אמינא דהיכי תיסק אדעתיה למימר דבששמעו הרדפת הבעלים או אפילו לא שמעו הרדפת הבעלים ואמרו איש פ' מת בלבד או מכאן יצא נחיל לבד נאמנים והא בפרקא בתרא דיבמות משמע בהדיא שאם אמרו הקטנים איש פ' מת לבד אונס נאמנים וכדכתב הר"מבם זכר לברכה בהדיא ולפנים אכתוב יותר בע"ה בזה:

ועוד קשיא לי במה שכתב ואדרבה מדקאמר כגון שהיו הבעלים מרדפים ואשה ותנוק מל"ת משמע דע"י הרדפת הבעלים הכרת' דאי הכי עדות זו גריעא טובא מכל שאר העדיות ואפילו מהכשרים להעיד דאפי' אי הוה חזינן להו אנן שהן מרדפים לא הוה לן להדחיק לומר ששלהם הוא היכא שיש מערערים כל שכן בקטן ואשה שמעידין מצד ראותם בהם שמרדפין אחריהם שאין לנו להאמין להם:

ותו דאי הכי אשה וקטן אמרו או הסיחו מכאן יצא נחיל זה מבעי ליה למימר וכמו שפרש"י בפרשת וארא מדכתיב והוא ישב דרשינן שבקש לעמוד:

ותו דלפירוש סוגית הגמרא משמע דמאי דקאמר הב"ע כגון שהיו הבעלים מרדפים תלמודא דחיק נפשיה ומהדר לאשכוחי גונא דיש לנו להאמין להם גם כי דלאו בני עדות נינהו ולא אשכח לה בגונא אחרינא אלא בכה"ג דקא מתמה ואשה וקטן בני עידות נינהו ומשני הכא במאי עסקינן וכו' ובעלים מרדפים דקאמר לאלומי סהדותייהו דאשה וקטן קאמר לה וקאמר דבעינן תרוייהו שיהו הבעלים מרדפים ושיהיו מסיחים לפי תומם שרגלים לדבר דשלו הם ואם לא היו הבעלים מרדפים דהוי רגלים לדבר לא היה סברא להאמינם ואיך יעלה על דעתינו לומר שהבעלים מרדפים מגרעו סהדותייהו דאשה וקטן דפשיטא דטפי עדיף עדות מל"ת כשאין הבעלים מרדפים מהיכן שהבעלים מרדפים וידעו שהבעלים מרדפים ומאי דוחקיה דתלמודא לאקומה למתני' כשהבעלים מרדפים לוקי כולה כפשטא ולומר דמתני' דוקא קאמר דעדות אשה וקטן דוקא נאמנים במסיחים לפי תומם בלי רגלים לדבר:

ותו דאי הכי אדפריך רבינא לרב אשי דקאמר התם אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות לאשה מנחיל של דבורים וקאמר והרי נחיל של דבורים מל"ת הוא ליפרוך ליה פירכא דעדיפא מינה דהא אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה דקאמר רב אשי פירש"י התם שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור איש פלוני ופשיטא דלא שייך התם למימר שהקרובים היו חוקרים ודורשים ובנחיל של דבורים נאמנים אפילו היכא שהבעלים מרדפים וידעו האשה והתינוק שהבעלים מרדפים וליפרוך ליה דאת אמרת דאין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה והרי נחיל של דבורים דמיקלי' ביה טפי מעדות אשה ואין לומר דהיינו מאי דפריך ליה דהא לישנא דתלמודא דקאמר והרי נחיל של דבורים מסל"ת הוא לא משמע הכי אלא משמועתא דהכא פריך והרי נחיל של דבורים דאף על גב דאוקימתא כשהבעלים מרדפין נהי דאנן ידעינן שהבעלים מרדפים הוי רגלים לדבר דשלו הם מ"מ מסל"ת הוא שעקר העדות אינו אלא מסל"ת ועליהם אנו סומכין דבעלים מרדפין אינה אלא אמתלא בעלמא שמחמתם אנו מאמינים לאשה ותינוק המסל"ת והיינו היכא דלא ידעי אינהו שהבעלים מרדפין דאז הוו מסל"ת ואין לומר דעל ידי הבעלים הכרתן ואף על גב דבשאר עדיות בכה"ג לא מהימני קילא הוא שהקילו חכמים בנחיל של דבורים כמו שהקילו ז"ל בעדות אשה והיינו דתנן במתני' נאמנים אשה ותינוק וכו' שהם הם המעידים והם עיקר העדות:

ותו דאי נמי נימא דתלמודא פריך מנחיל של דבורים דמקלינין בי' טובא וכדכתיבנא ומשני דמאי דמקילינין בנחיל של דבורים משום דקנין דרבנן הוא סוף סוף זכינו לדין דאין לנו ללמוד מנחיל של דבורים באשה שמת בעלה דהתם יש לנו להקל טפי מאשה שמת בעלה הואיל וקנין דרבנן הוא כדאיתא התם ואם כן בקנין דרבנן דקיל יש לנו להקל כולי האי דאפילו היכא שהבעלים מחפשים והאשה והתנוק' יודעים קרינן להו שפיר מל"ת ונאמן ואף על גב דלאו מסיחים לפי תומם גמורים נינהו אבל בערוה דחמירו לא ואיני רואה מקום שיסמוך המורה על כיוצא בזה לעשות מעשה אלא שאני אומר שהגאון כמהרר"יק זכר לברכה סמך על שאר ראיותיו וכההיא דשור שנגח ארבעה וחמשה משל לצייד השולה דגים מן הים משכח זוטרי שקיל משכח רברבי שקיל:

ואחזור לומר דאין לפרש דהתם פריך משום דמסתברא ליה לתלמודא דמאי דהבעלים מרדפין כיון דהוי רגלים לדבר דשלו הם משוי לאשה ותינוק שמסל"ת גמורי' הם ואע"פ שידעו שהבעלי' מרדפים כאלו לא ידעו בהם חשבינן להו ומחל"ת גמורים הם שמה שמגרע עדותו מה שידע שהבעלים מרדפין הרי כנגדו שמחמת זה יש לנו לדון ולומר דרגלים לדבר דשלו הם ומה שמחסר זה מוסיף זה דתלמודא סברא דשקולים הם ולפי זה בעלים מרדפין וגם כי ידעו האשה והתינוק שהם מרדפים לא מוסיפים ולא גורעים דאי הכי כל שכן דקשיא טפי מה שכבר הקשיתי דמאי דוחקא דתלמודא לאוקמי למתניתין כשהבעלים מרדפין לוקמה כפשטא באשה ותינוק מסל"ת גמורים וכדפירישית:

ומעתה אני אומר דנראין הדברים דבמה שנשאל עליו הגאון כבוד מהרר"י קולון ז"ל באינו בר ישראל מסל"ת שדבריו של אינו בר ישראל ההוא היו מוכיחים דמסל"ת היה חוץ ממה שאמר שהוא הרגו דמאחר שאמר כן יש לנו להחשיבו מסל"ת כדכתב הוא בתשובתו יעויין שם ר"ל שחוץ ממה שאמר שהרגו היו דברים מוכיחים שלומר דבר אחר בא וכההיא עובדא שהשיב עליה מהר"ם ז"ל ולא באומר מת או נהרג לבדו ושאל עליו כמו שכתב החכם השלם כבוד מהרר"י טיטצק דאלת"ה דבריו סותרים זא"ז דהא באותה תשובה כתב דבעינין שיהו דבריו מוכיחים שאין מכוין להעיד וכדכתיבנא וכיון שהבעלים מחפשים לכל הפחו' להעיד אין כאן הוכחת דברים שאין מכוין להעיד אלא ודאי כדאמרן:

ובר מן כל הני דכתיבנא אמינא שהיה נראה שיש לתמוה על דברי הגאון ז"ל במאי דמייתי ראיה ממסיח לפי תומו דאשה אמסיח לפי תומו דאינו בר ישראל ורצה להורות הלכה למעשה לומר דאפילו היכא שהקרובים מחפשים וידע האינו בר ישראל שהקריבים מחפשים חשיב מסיח לפי תומו דהא י"ל לדון בדבר ולומר דממסל"ת דפסולי עדות אין להביא ראי' למסל"ת דאינו בר ישראל דדלמא דווקא במסל"ת דפסולי עדות דלא חיישינן בהו דמשקרי אלא שגזירת הכתוב הוא שבשאר עדיות פסולין וכדאמרן אטו משה ואהרן משום דלא מהימני הוא אבל אינו בר ישראל דמחמת האי טעמא נמי לא מהימני כדכתיב אשר פיהם וכו':

ואין לנו ללמוד מאשה אלא בעינן שיהא מסיל"ת לגמרי כדי שנדע דלא משקרי:

ועל דרך זה חלק הרשב"א ז"ל בתשובה שרצה לדון ולומר שאין לנו להאמין באינו בר ישראל מל"ת להחמיר וחלק בין שאר פסולי עדות לאינו בר ישראל כדכתיבנא יעויין בתשובתו אלא שאני רואה שכמה גדולים לומדים משאר פסולי עדות לאינו בר ישראל מסל"ת וכן כתוב הוא זכר לברכה בסוף אותה תשובה וז"ל אלא שראיתי הסכמת כל רבותי שלא חלקו בין אינו בר ישראל לשאר הפסולים ולולי ששלוחך נחוץ הייתי מתבודד להתבונן בדבר ואנו מסכימים דעתנו לדעתם אחר שכולם מורים כן עכ"ל:

וגם כי יש לדון עוד ולומר דאי מהא אין ראי' דדווקא לחומרא שיש לדון מפסולי עדות ולהאמין לאינו בר ישראל מסל"ת להחמיר ומשום הכי הוא ז"ל הסכים לדעתם ולא התבונן יותר בדבר אבל להקל בכענין שכתב הגאון כבוד מהר' רי"ק זכר לברכה לא מכל מקום הא חזינן מהר"ם ז"ל באותה תשובה שהביא החכם השלם מהרר"י טיטצק דאפילו להקל למד מיהודי פסול לעדות לאינו בר ישראל מסיח לפי תומו ויש לחלק ולדקדק בדבר ולהאריך וכעת עת לקצר וכ"ש שאין זה הנידון שלפנינו אלא שהארכתי קצת משום דנפקי מינה קצת לנידון שלפנינו דלפי מ"ש ניחא טפי למה לא הביא מהר"ם מההיא דנחיל של דבורים וכדכתיבנא:

חדר ט

וכן אני אומר שאין להקשות על דברי מתשובתו של מהר"ם במה שכתבתי בפסקי הראשון דכיון דיצא קול בעולם שפלוני התוגר הרג לפלוני היהודי יש לחוש דלמא אמרו בדדמי דהא רב נחמן אישתבע דאכלוה כוורי לחסא משום דשמע מההוא אינו בר ישראל דאמר טבע חסא ואף על גב דטבע במים שאין להם סוף דאשתו אסורה כ"ש שכל אינו בר ישראל שידע שיצא קול על יהודי שאבד זכרו ולא נודע שמו וראה אחר נהרג או מת שוודאי יאמר שפלוני הוא המת או הנהרג בדדמי וכיון שיש לחוש שמא אמרו בדדמי בעינן לומר וקברתיו כי היכי דבעינן במלחמה לומר וקברתיו משום דחיישינן דלמא אמרו בדדמי ואפילו למקצת אחרונים שפסקו דבמלחמה נמי וכיוצא בה לא בעינן לומר וקברתיו אלא במת לבד סגי וכן אפילו להגהות מיימונית שכתב דבאינו בר ישראל מסל"ת לא חיישינן דאמר בדדמי נראה דהיינו דווקא במלחמה וכיוצא בה שדרך למות שם אנשים רבים וכדמפרש טעמא דכיון דאינו מכוין להעיד אינו אומר בדדמי אלא מספר מה שראה אבל בנידון דידן שלא מתו רבים שלא נשמע קול שנהרג אלא זה משה סוסי חשיב שפיר לדעתו שראה הדבר דלא מספקא ליה באחר וליביה אנסיה ובעי לומר וקברתיו:

וכן למקצת האחרונים שפסקו דבמלחמה נמי וכיוצא בה דלא בעינן לומר וקברתיו דלא חיישינן דאמר בדדמי אפשר דדווקא במלחמה אמרו שדרך למות בה רבים ודאי מדקדק בדבר הוא ולדעת אם הוא זה כדי להעיד עליו אבל בנידון דידן שלא נשמע הקול שנהרג אחר אלא משה סוסי ולא מספקא ליה באחר מודים הם דחיישינן דלמא אמר בדדמי דלביה אנסיה ובעי לומר וקברתיו או הכרתיו היטב כדי שנדע שדקדק בו ולא אמר בדדמי דאין סברא להרחיק מחלוקת של הרי"ף והרמב"ם ז"ל עם מקצת האחרונים כולי האי דהרי"ף והרמב"ם ז"ל סוברים דאף במלחמה שדרך למות אנשים רבים חיישינן שמא לא דקדק ואמר בדדמי ומקצת האחרונים סוברים דאף בכנידון דידן שלא נשמע הקול שמת אלא משה סוסי שיצא מהעיר באותו יום ולא יצא יהודי אחר לא חיישינן דאמר בדדמי ויאמר האומר דהא במה שהשיב מהר"ם ז"ל כבר היה ידוע שאבד זכרו של זה ולא של יהודי אחר כמבואר באותה תשובה ואפ"ה לא חשש מהר"ם ז"ל דלמא אמר בדדמי להצריך לומר וקברתיו דנראה דבעובדא שנשאל עליה מהר"ם ז"ל מה שאמרו באינם בני ישראלים המסיחים לפי תומם בקברתיו דמי דמידי הוא טעמא דוקברתיו אלא דאמרינן ודאי דקדק בו היטב הכא לפי דבריהם דקדק בו היטב וכאלו אמר וקברתיו דמי שהרי האינו בר ישראל הראשון אמר ליה אינכם קוברים וכו' והוי מסיח לפי תומו דעבידא לגלוי דלא עביד אינש לשקר ובוודאי דקדק בו היטב שלא יקרא שקרן הואיל והדבר עביד לאגלויי ולא נסתפקו השואלים אלא משום שבקש ממון ונסתפקו לומר דדלמא בקשת הממון שבקש אימא טובא משקר הוא ואין זה מסיח לפי תומו והוא ז"ל השיב להם דבקשת הממון אינו מוציא אותו ממסל"ת כיון דמלתא דעבידא לגלויי הוא דאלימא ליה טפי טעמא דמלתא דעבידא לגלויי מטעמא דבקשת ממון ואמרינן וודאי קושטא קאמ' כדי שלא ימצא שקרן וא"כ מהאי טעמא לא בעינן לומר וקברתיו דודאי דקדק בו היטב וכדפירשתי:

וכן נמי אינו בר ישראל המסיח לפי תומו שהרגו הוא פשיטא שכיון שהוא הרגו הכיר בו היטב ודקדק בו ולא חיישינן דאמר בדדמי ואין צריך לומר וקברתיו דפשיטא דאין הפרש בין אומר קברתיו לאומר הכרתיו היטב שהוא היה:

ובר מן דין אמינא דלענ"ד נראה לומר דמהר"ם ז"ל בעי במסיח לפי תומו לומר וקברתיו ואף אי לא בעי ליה בכל מסיח לפי תומו לכל הפחות במסיח לפי תומו שלא הזכיר שם המת בעי לומר וקברתיו והיינו כסברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל לפי מה שפירשתי דברי הרמב"ם ז"ל וכאשר אכתוב בס"ד שהרי נראה לומר שהוא ז"ל סובר דכל מה שנזכר בהנהו עובדא דפ' קמא דיבמות במסיח לפי תומו דדווקא הוא שכתב באותה תשובה וז"ל ועוד מסתמא בחנם לא נקט בגמרא ההוא אינו בר ישראל דאמר ליה שקול אספסתא וכו' עד ואי לא קטלינן לך דלא הוה ליה למינקט אלא ההוא אינו בר ישראל דאמר לישראל קטלתי לפלניא אלא שמע מינה דדווקא דבכה"ג לא מהימן דמוכחא מסיח לפי תומו כדפרישית ולא מסתבר כלל למימר דליכא לפלוגי בין מוכחא ללא מוכחא ומעשה שהיה כך משתעי תלמודא כמו שהיה עכ"ל:

הרי לך שהוא ז"ל סובר דלא מסתבר כלל לומר דתלמודא מעשה שהיה משתעי ואפילו היכא שהסברה נוטה שאינם בני ישראלים משקרים בזה ובכיוצא בזה:

והיה לנו לחוש באסור ערוה להחמיר ולאסור אפילו היכא דלא מוכחא מסיח לפי תומו כל שכן גבי קברתיו שנזכר בגמרא שיש לנו לומר דאיהו ז"ל סובר דלדוקא נקטיה דהא מסיח לפי תומו דפשיטא היא דסברא גדולה היא לחלוק בין אינו בר ישראל שאמר קברתיו ללא אמר ואית לך למימר דתלמודא לדווקא נקטיה ולמיזל בה לחומרא דכל היכא שלא אמר וקברתיו שלא יהא נאמן:

ואם לחשך אדם לומר דעובדא דאספסתא שאני דבההיא עובדא יש לנו לומר דדווקא נקטיה תלמודא משום דלא אשכחן עובדא אחריתי דלישתמע מינה דאפילו היכא דלא מוכחא נמי יש לחוש אבל בענין קברתיו דאשכחנא כמה עובדא בגמרא שלא הוזכר בהם וקברתיו מודה הוא ז"ל דוקברתיו שהוזכר בשאר עובדי לאו דוקא אלא דמעשה שהיה משתעי תלמודא תשיבהו ותאמר דלא מסתבר כלל לומר כן דהא הוא ז"ל תלה טעמו ואמר דמסתמא חנם לא נקט בגמרא וכו' וכלל לנו כלל גדול ולמדנו דתלמודא לא משתעי מעשה שהיה אלא במאי דהוי דווקא וכן כתב בסוף דבריו ולא מסתבר כלל למימר וכו' עד ומעשה שהיה משתעי תלמודא כמו שהיה ומאי דקשיא לך מהנהו עובדי דהתם שלא הוזכר בהם וקברתיו לא קשיא ולא מידי דהא הרב הרמב"ם ז"ל הביא ההוא עובדא שהוזכר בה וקברתיו וכתב הוא ז"ל והוא שיאמר וקברתיו דסבר הוא ז"ל דהנהו עובדי דגמרא דווקא נינהו וכן נראה נמי מדעת הרי"ף ז"ל שלא השמיט וקברתיו מהלכותיו והרב בעל מגיד משנה כתב שהרשב"א ז"ל הקשה על הרמב"ם ז"ל מהנהו עובדי דחואי וחסא וכתב הוא ז"ל ליישב דברי הרב זכרו לברכה וזה לשונו ואני אומר שאף רבינו סובר וכו' עד אבל בכאן שהזכיר שצריך לומר וקברתיו לפי שאין האינו בר ישראל מזכיר שם היהודי אלא שאמר איש יהודי שהיה עמו וכו' עד ולפיכך צריך שיאמר וקברתיו עד כאן לשונו:

ואני הקטן מוסיף באור על בארו שכל מסיח לפי תומו שלא הזכיר שמו אע"פ שמכירו אמרינן דוודאי לא נתעסק עמו כל כך עד שיכירהו מת בראי' בעלמא בלי שידקדק בו היטב שאלו היה מתעסק עמו כל כך היה יודע שמו וכל היכא שידע שמו אמרינין שודאי מכירו היטב שנתעסק עמו פעמים רבות ומכירו אפילו שהוא מת בראיה בעלמא בלי שידקדק בו היטב מרוב רגילותו עמו והיינו עובדא דחואי וחסא שהזכיר שמם ובנימוקי יוסף כתב הכותב בשם הריטב"א לתקן דברי הרמב"ם ז"ל וזה לשונו דכל היכא דאינו בר ישראל מכריז ואמר מאן איכא בי פלוני סגי בלא קברתיו כיון דעייל נפשיה לאכרוזי ולמימר הכי אי לאו דקים ליה דשכיב לא הוי אמר אבל באינו בר ישראל בעלמא חיישי' דלמא אמר בדדמי וצריך שיאמר קברתיו וטעמא דמסתבר עכ"ל נמוקי יוסף:

ולפ"ז אפילו הזכיר שם המת כל שלא היה הולך ומכריז אם לא אמר וקברתיו לאו כלום ואם כן בנידון דידן שלא אמר וקברתיו בעדות לאו כלום היא דוקברו שאמרה הערלית לאו כלום כדכתיבנא בפסקי הראשון ואני מוסיף לבאר באור על באורי שאם יאמר האומר דכיון שאמרה שראתה הענין אם כן ראתה כל פרטי ההריגה והקבורה ואמרה ג"כ שראתה מי הכה אותו ההכאה הראשונה הוה ליה כאלו אמר וקברתיו וכמו שכבר כתבתי שאין הפרש בין אומר קברתיו לאומר הכרתיו היטב שהוא היה:

לאומר כן אני אומר טול לך מה שהבאת דפשיטא שכל הורג אדם תחלה פונה כה וכה לראות אם אין איש ואח"כ הורגו שעושה הוא מעשהו בסתר מפחד המלכות ואין להעלות על הדעת שהיא דקדקה בו היטב בעת הריגתו ולא לדקדק בו דווקא אמינא אלא אפילו לראותו ומהאי טעמא אמינא גדולה מזו דאפילו אמרה וקברתיו אינה נאמנת שוודאי שקרה ודברה במרמה כדי להחזיק לה קרובי האשה חנות וטובה שאמרה ודבריה מוכיחים עליה שהרי אין אדם הורג בפני חבירו שחושש הוא שמא יודע הדבר וכדכתיבנא וגרע האי מלתא מההיא דשמע קומטרסין אומר איש פלוני מת דמטעם שרגילין לשקר כדי להטיל אימה לא מהמנינן להו ק"ו בנידון דידן שהדבר ברור הוא שאין אדם הורג בפני אחר שחושש הוא שלא יודיענו דפשיטא דאית לן למימר דהאשה זו שקרה ובמרמה דברה כדי שיחזיקו לה קרובי האשה חנות וטובה ולפ"ז הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכן הריטב"א ז"ל שכתבו דטעמא דמסתבר היא מ"ש הרמב"ם ז"ל דעדות זו לאו כלום הוא:

ואם מהר"ם ז"ל נמי דסבר דמאי דאתמר בגמרא דוקא אתמר כדכתיבנא מתרץ להנהו עובדי כהריטב"א א"כ לדידיה נמי אין כאן עדות כלל לא עדות הערלית ולא עדות התוגר כיון שלא אמרו וקברתיו:

ואם הוא ז"ל מתרץ להו הנהו עובדי כמו שתר' אותם בעל מ"מ וגם כי דעת הדיוט אינה מכרעת אני אומר דדבריו של הרב במגיד משנה מחמירים בזה יותר מדבריו של הריטב"א ז"ל דאי כדעתו של הריטב"א הוה ליה להרב ז"ל לומר כן כשרצה לפרש כיצד הוה מסל"ת וכו' ולומר והוא שיאמר וקברתיו כדי שלא נטעה ודוחק לומר שהוא ז"ל כתב וקברתיו במקום שנזכר בגמרא ומי שיסבור בגמרא יסבור גם בדבריו שלכך קרא ספרו משנה תורה דהא הכא הוצרך הרב ז"ל לפרש ולומר והוא שיאמר וקברתיו ואם איתא שלא בא לחדש על לשון הגמרא יצא אינו בר בר ישראל וישראל וכו' עד איש שיצא עמו מכאן מת וקברתיו מבעי ליה אלא נראה שהרב ז"ל בא לחדש ולפרש דוקברתיו דקאמרינן בגמרא דווקא קאמרינן ואם איתא כפירוש של הריטב"א ז"ל הוה ליה לרב לומר כן כשרצה לפרש מסל"ת וכדכתיבנא ותו דא"ה כשרצה הרב לפרש כיצד הוה מסל"ת הוה ליה להרב למימר דבמכריז ואומר דווקא קאמר וכדברי הריטב"א ז"ל ולכל הפחות הוה ליה להרב למימר כיצד היה האינו בר ישראל מסל"ת והולך ואומר אוי לפלוני וכו' וכמו שאמרו בגמרא ההוא דהוה קאזיל ואמר אלא וודאי שסברת הרב כפירש של ב"מ משנה וגם כי הוא ז"ל כתב שיש להשיב אני הדיוט אומר דלפי מה שכתבתי אני והוספתי באור על באורו מפרש דברי הרב היטב לא יקשה להרב ז"ל ולא מידי לענ"ד:

וממה שכתב הרב בסוף אותה בבא דיצא אינו בר ישראל וישראל מעמנו וזה לשונן משיאין את אשתו ואע"פ שאין האינו בר ישראל יודע אותו האיש והוא שיאמר וקברתיו ודקדק הרב בלשונו וכתב תחלה שמשיאין את אשתו והדר ואע"פ שאין האינו בר ישראל יודע אותו האיש והדר והוא שיאמר וקברתיו נראה שהוא ז"ל כתב תחלה שזה האינו בר ישראל נאמן הוא במה שידע ואמר ככל מסל"ת וכדי שלא ניחוש לומר דכיון שאין יודע שמו ודאי לא נתעסק עם אותו יהודי פעמי' רבות ואינו מכירו היטב ואינו יודע אותו שאם היה יודעו היה אומ' שמו וא"כ יש לחוש שזה אמ' בדדמי ואותו היהודי שיצא עמו הלך לדרכו ויהודי אחר הוא שנתלווה עמו ונהרג והוא לא שם בדעתו שהיהודי הראשון הלך לו ואחר הוא שנתלווה עמו ונהרג בעי למימר וקברתיו ובא הרב ז"ל בקוצר בצחות לשונו לפרש ולומר דהנהו עובדי דאתמרו בגמרא לא קשו אהדדי והיינו כדפירישית שהוא ז"ל סובר דכל מאי דאתמר התם בגמרא דווקא הוא וכמו שכתב מהר"ם ז"ל באותה תשובה וכמו שכבר כתבתי:

הרי שעלה בידנו כי גם שהיינו אומרים שכל שאינו בר ישראל שאמר מת לבד נאמן מה שדבר פשוט לענ"ד שאין הדבר כן או שנאמר שהתוגר לא להודיע מיתתו של משה סוסי בא אלא להודיע שפלוני התוגר הרגו למסל"ת בנידון דידן אין התוגר נאמן או משום שלא אמר וקברתיו וזה להרי"ף ולהרמב"ם ולריט"בא ז"ל או משום שמשיב הוא על שאלתם וזה אליבא דכ"ע וכן נמי אליבא דכולי עלמא יש לומר שאין עדותו עדות שיש לחוש שמא אמר בדדמי ובעינן לומר וקברתיו כדכתיבנא ועדות הערלית נמי גם כי מעדותה יראה שלא באה להוכיח מיתתו של משה סוסי אלא באה לומר שלא עשו בטוב לאברהם רזון אין עדותה עדות אי משום שלא אמרה וקברתיו ויש לחוש דלמא אמרה בדדמי דבעינן לומר וקברתיו אליבא דכ"ע ואף אם לא ניחוש לכך לדעת הכל מכל מקום נוסף על הרמב"ם ז"ל והר"יף והר"יטבא ז"ל דבעו לומר וקברתיו מהר"ם ז"ל כיון שהערלית לא הזכירה שמו ואי משום שדבריה מוכיחים שדברה במרמה ושקרה:

וכבר בפסקי הראשון כתבתי עוד שדבריה מוכיחים שלהחזיר קול הרנון להרע להתוגר יחייא אמרה כן ולהכי אמר בעינן שהתוגר יחייא הרגו שדבר פשוט הוא שאם לא היו שונאים אותו לא היו מזכירין שמו ודמי למה שאמרו בפ' כל הגט שבדבר שרגילים הם כגון קומטרסין שרגילים להטיל אימה אם אמרו שפלוני נהרג או מת אע"ג שהדברים מורים שלא כוונו להודיע מיתתו אלא להטיל אימה אמרו ודומין למסל"ת שאינו מתכוין להודיע מיתתו אלא בדבר אחר מתכוין אפילו הכי אינם נאמנים שרגילין לשקר ולומר פלוני נהרג כדי להטיל אימה הכי נמי בנידון דידן שרגילין בכך שכשיולד איזה שנאה ביניהם לנקום ולנטור ולהרע לחבירו בכל האפשר לו שנוטרי איבה הם יש לנו לומר ששקר ונתכוין ולהרע לתוגר יחייא בהחזיקו קול הרנון וכדכתיבנא שם בפסקי הראשון ולא אצטרך לחזור ולכתוב מה שכתבתי שם שכבר בידכם הוא:

ומעתה אני אומר שכדי שיהא ראש דברי וסוף דברי שוה אחזור ואומר שיש להשיב על דבריו של החכם השלם מהר"י טיטצק שגזר אומר בלי ראי' ומנין שדבריו של הרמב"ם ז"ל מוכיחים שאינו בר ישראל שאמר איש פלוני מת לבד ולא אמר דברים אחרים המורים שאינו אלא מספר דברים ולא להודיע מיתתו בא ממאי דתנן גבי קטן בפ' בתרא דיבמות דתנן התם אפילו שמע מן התינוקות אומרים עכשיו אנו הולכים לספוד ולקבור איש פלוני וכו' ומלתא דפשיטא היא דמתניתין דווקא קאמר והרמב"ם ז"ל הביאה בפ' י"ג מהלכות גירושין ופירש בהדיא בקטנים שאמרו איש פלוני מת לבד אינם נאמנים וכבר הבאתי דבריו למעלה ואומר אני שהדברים קל וחומר ומה קטן הנאמן במילי דרבנן ולא אמרינן לאו בר דעת הוא ואין לסמוך עליו אפילו הכי אינו נאמן בעדות אשה באומר איש פלוני מת ואפילו דמוכח מדבריהם שלאו על קמצא אמרי אינו בר ישראל שאינו נאמן במילי דרבנן אינו דין שלא יהא נאמן בעדות אשה באומר איש פלוני מת לבד ותו לא מידי:

ומה שכתב כת"ר שבזה כתב מהרר"יק ז"ל בתשובתו כבר כתבנו למעלה שהוא ז"ל כתב בהדיא בתשובתו דבעינין שיהא מוכח מדבריו שאינו מכוין להעיד אלא שבמוכח מדבריו שכן הוא תו לא חיישינן לומר דדילמא לשקר מילי נתכווין ומשקר הוא אלא אם כן מוכח מדבריו וכן במה שכתב כת"ר שהרב בת"ה כתב בזה כמהררי"ק ז"ל בהא ודאי קושטא קאמר אלא שכל שני הגדולים הנזכרים לא כתבו דלא חיישינן דלמא משקר להתפאר או למצוא חן וכיוצא בזה אא"כ דבריו מוכיחים ואדרבה למדקדק במה שכתב הרב בת"ה בכתביו בסי' ר"ג נמצא שדבריו מוכיחים דאיש פלוני מת לבד לאו מסל"ת הוא וכן בת"ה באותה תשובה משמע דבעינן שדברי האינו בר ישראל המסל"ת יהיו מוכיחים שלא להעיד מתכוין שכתב וז"ל ניחוש דלמא האינו בר ישראל הראשון לאו כמסל"ת אלא מחמת איזה אמתלא מפני רשע או בדרך התפארות וכו' עד ויש לומר דלא חיישינן להכי דתלמודא לא מפיק ממסל"ת אלא במתכוין להעיד א"כ לא דייקינן אשאר אמתלאות עכ"ל ופשיטא דהאי לא דייקינין אשאר אמתלאות דקאמר היינו היכא דלא מוכח מדבריו של שאר אמתלאות כיון דכתב בסוף אותה תשובה בהדיא אבל היכא דמוכח מדבריו חיישינן לשאר אמתלאות נמי וא"כ לענין שלא יהא מתכוין להעיד יש לנו לחוש גם כי לא מוכח מדבריו שמתכוין להעיד הוא:

ומה שכתב כת"ר במה שכתבתי שמי הוא זה ואיזה הוא אשר יקל בדבר ערוה לעשות מעשה שלא כדעתם של הרי"ף והרמב"ם ז"ל עמודי התורה וכתב וז"ל וגדולי פוסקים האחרונים פסקו שאין לחוש לדבריו ותמהו עליו ומעשים בכל יום בעיר הזאת עיר גדולה של חכמים מתירין על פי אינם בני ישראלים המסל"ת אע"פ שלא אמר וקברתיו עכ"ל:

ואני אומר שהמתמיהים על דבריו לא אמרו שאין לחוש לדבריו כאשר כתב כת"ר שהמתמיהים על דבריו לפי מה שכתב בנימוקי יוסף היו הרשב"א והריטב"א ז"ל והנה הרשב"א כתב באותה התשובה אשר כבר הזכרתי כבר שהשיב על השאלה שנשאל על יהודי אחד שנטבע במים שאין להם סוף ולזמן ועדן בא ישמעאל אחד ואמר במסל"ת שראוהו על שפת הים מת ולא אמר קברתיו וכתב הוא שם שהר"יף והרמב"ם ז"ל סוברים דבעינן למימר וקברתיו וקצת מהאחרונים אמרו שהוא נאמן באומר מת סתם ודעתו ג"כ נוטה לכך וכתב שיש בזה ראיות מהגמרא ומן הירושלמי ואפ"ה כתב וז"ל ומ"מ מי יקל ראשו להקל בדבר ערוה כנגד אבות העולם אין לנו אלא לשית לבינו לדעתם ואיני מורה לך בדבר זה להקל עכ"ל:

הרי לך שהרשב"א בעצמו כתב שאע"פ שיש ראיות מהגמרא להקל במה שהרי"ף והרמב"ם ז"ל החמירו שאין מורה להקל וא"כ בנידון דידן נמי הרשב"א אינו מורה להקל לעשות מעשה שלא כדעתו של הרי"ף והרמב"ם ז"ל:

חדר י

והריטב"א ז"ל כתב שטעמו של הרמב"ם ז"ל טעמא דמסתבר הוא וכדכתיבנא ואם כן הרבה יש לתמוה על כת"ר שכתב שהאחרונים כתבו שאין לחוש לדברי הרמב"ם זכרו לברכה:

והנה הר"ן נמי כתב בתשובה כמו שכתב הרשב"א שדבריהם של האומר דבמלחמה לא בעינן בעד אחד לומר וקברתיו נכונים ואפ"ה כתב שאין לנו להקל באיסור א"א שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם זכרם לברכה אבל מאחר שהריף והרמב"ם זכרם לברכה הסכימו דכל במלחמה ודכוותה חיישינן אפילו לעד אחד דאמר בדדמי מי יקל ראשו להקל באיסור א"א כנגדם וא"כ רבו האומרי' שלא לעשות מעשה בנידון דידן והם הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והר"יטבא דלהרשב"א שהקש' על דברי הרי"ף והרמב"ם זכר' לברכ' מהנהו עובדי שלא הוזכר בהם וקברתיו שדקדק מדברי הרמב"ם דבכל מסל"ת בעינן לומר וקברתיו כמו שכתב בנימוקי יוסף משמו והניחם בקושי א"כ לדעתו זכרו לברכה אין חילוק בין הזכיר שמו ללא הזכיר שבכולם סוברים הר"יף והרמב"ם שצריך לומר וקברתיו וכן הריטב"א שיישב דבריו שיש הפרש בין מכריז ללא מכריז אבל בין הזכיר שמו ללא הזכיר שמו אין הפרש וכתב שטעמו של הרמב"ם טעמא דמסתבר הוא א"כ בנידון דידן אין להקל ולעשות מעשה:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה