רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית טז
העתק מכתב בית דין
במיתב תלתא כחדא הוינן אנחנא דייני דחתימנא לתתא ובאת אשה אחת לפנינו שמה דונא אסוט אלמנת חננאל והעידה שבזמן שעבר נזדמנה בבית הריחים ובא שם דין חנמאל ואמר אליה דעי כי נהרג אברהם רזון בכפר אחד כאשר האשה דונא אסיט שמעה הדברים נצטערה הרבה וכמעט שפרחה נשמתה ושאלה אליה אשה אחת יונית ואמרה מה לך שנשתנו פניך השיבה היהודות ואמרה כי דין חנמאל אמר אלי כי נהרג יהודי אחד ושמו אברהם רזון והיא הגויה היונית אמרה ככה נעשה לאותו היהודי והם לא עשו בטוב כי היה להם לעשות כמו שעשו ליהודי אחד שביתו אצל חומת העיר שהרגהו תוגר אחד שמו יחייא שהרגו בפרדסו וקבר אותו ואחר נטע אילן רמון עליו ואנכי נמצאתי שמה ובעיני ראיתי הענין הזה ואמרה גם כן שאנכי ראיתי מי הכה אליו ההכאה הראשונה ובשמעה היהודית הנ"ל שתה בלבה ובאת והעידה בפנינו הדברים האלה וזה העדות היה בד' בשבת ח' לחודש מרחשון שנת רפ"ה לפרט היצירה:
ועוד ביום הנזכר לעיל בא לפנינו מר שמואל בר רבי שמואל דנוצירא והעיד בפנינו איך יום אחד היה יושב בפתח ביתו ובאו תוגר אחד שמו שקרארי ואמר לו שמואל אתה רוצה לארוג לי טולא כך וכך שהוא היה נהוג לארוג לו אמר שמואל הנזכר איני יכול כי יש לי עבודה רבה לעשות פתח התוגר ואמר ממשה סוסי לא שמעת ממנו כלום אמר שמואל לא שמעתי שום דבר אמר התוגר דעו כי הרגו התוגר הנ"ל בפרדסו ועוד אמר שמואל כי באותו היום שהיו אומרים שברח משה אחיו של יחייא שמו קרידי בא מחוץ ושאל אותו שמואל הראית למשה הנ"ל אשר הוא בפרדס שלכם והוא ענה אלי בכעס וכמעט ששלף חרבו עלי ואנו בשמענו העדות הנ"ל כתבנו פה ק"ק קרנניא ביום הנ"ל נכתב ע"י שבתי בר' משה סוסי נ"ע סופר:
אברהם בן מהר"ר מנחם רוסי דיין:
בנימין בכ"ר מתתיה ז"ל דיין שבתי בר' משה סוסי ז"ל דיין:
שאלה מעשה שהיה כך כדלעיל ועתה אנו שואלים אשתו של משה סוסי מותרת להנשא או אסורה כי דעתי נוטה שהיא מותרת:
תשובה משכיל ונבון איש ידידו' הגיעני כתבך ולזכותך בשפטיך בכל האפשר חפצתי אבל מה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי לא תגורו מפני איש אפילו בממון הקל כל שכן בערוה החמורה ולאפרושי מאסורא וגם כי קדמוך גדולים משלוניקי שהיום כמו ז' ימים הובאת לידי משם שאלה אחת שמוכרח אני לכתוב ולהאריך באותו ענין ועדיין לא התחלתי כלל כי ידי כבדה מזוקן לא אוכל לכתוב מכל מקום בראותי כתוב על כתבך שהעכו"ם אשר שלחת לא ישוב לביתו עד אשיבך מילין מהרתי וחזקתי עצמי לכתוב לכ"ת ולקצר בכל שאפשר לי וזה כי בעדיות הללו שהעידו לפניכם על הריגת משה סוסי לאו מסיחים לפי תומם הם לעניות דעתי אם כן אשה זו אסורא דהא בכל הנהו עובדי דמייתי בגמרא דמקרי מילתא לא אמרו איש פלוני מת בלא קדימת דברים לפניו אלא שהקדים דברים לפניו שהדברים מורים שהוא כמספר בעלמא כגון מאן איכא בי חואי או חבל על פלוני משמע דכל שלא אמר כן אינו אומר כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ומתכוין להעיד הוא ואינו נאמן וכל הנהו עובדי דמייתי התם הכי איתנהו והכי מוכחי דבודאי בדוקא קאמר דאי לא תימא הכי למ"ל לתלמודא לומר דברי העמים שאין בו ממש לא הוה למימר אלא איש פלוני מת או יהודי שהיה בא עמי בדרך מת:
חדר א
וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק י"ג מהלכות גירושין וז"ל כבר אמרנו שהעובדי כוכבים ומזלות שהסיח לפי תומו משיאין על פיו כיצד היה העובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו ואמר אוי לפלוני שמת כמה היה נאה וכמה טובה עשה עמי או שהיה מסיח ואמר כשהייתי בא בדרך נפל פלוני שהיה מהלך עמנו ומת ותמהנו לדבר זה כיצד מת פתאום וכיוצא בדברים הללו שהם מראים שאין כוונתם להעיד הרי זה נאמן עכ"ל הרי לך שכתב הרב שמסיח לפי תומו נקרא מי שמראין דבריו שאין כוונתו להעיד אלא שאמר דברים על שקשה עליו מיתתו ומתאונן עליו או שתמה על מיתתו וכיוצא בדברים אלו שמראין הדברים שהוא כמספר דברים ולא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו וכהנהו עובדי דגמרא ואף על גב דכתב בסוף אותה בבא במה דברים אמורים שלא היה שם אמתלא אבל אם היה שם אמתלא בשיחות העובדי כוכבים שמא לא נתכוין אלא לדבר אחר כמו שאמר לא עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כמו שהרגתי את פלוני אין זה מל"ת שכוונתו להטיל אימה על זה וכן אם שמע מערכאות וכו' לאו למימרא דדוקא להטיל אימה הוא שאינו נאמן אבל כל שלא להטיל אימה נאמן אלא לומר דכל היכא דלהטיל אימה אפילו אם אמר בכיוצא בדברים שכתב הרב כגון שאמר לו עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי פלוני שהיה נאה וטוב ועשה לי טובה אינו נאמן שלא אמר כך אלא להטיל אימה:
חדר ב
וכן נמי בערכאות ותדע שדעתו של הרב הוא דמאי דקאמר בעובדי דאבא יודן בדוקא קאמר דהא כשהביאו הרב בפסקיו ההיא עובדא דאבא יודן כתב והוא שיאמר וקברתיו משמע שסבר הרב דמאי דקאמרינן בגמרא בהנהו עובדי בדוקא קאמר ואל יקשה לך לומר דאי הכי למה השמיט הרב זכרו לברכה כשהביא עובדא דאבא יודן מה שאמר שם בגמרא חבל על יהודי וכו' שכתב וזה לשונו יצא ישראל ועובד כוכבים ומזלות מעמנו למקום אחד ובא העובד כוכבים ומזלות והסיח לפי תומו איש פלוני שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו הרי לך שהשמיט הרב בדבריו ומאי דקאמר בגמרא חבל על יהודי וכו' דנראה דכיון שפירש הרב כבר כיצד מסיח לפי תומו ופי' ואמר כגון היכא שדבריו מוכיחים שהוא כמספר דברים שמתאונן עליו או תמוה על מיתתו וכל כיוצא בזה לא הוצרך יותר לפרש בעובדא דאבא יודן דבמה שכתב והסיח לפי תומו דבריו מבוארים הואיל וכבר פירש מי נקרא מסיח לפי תומו ואף על גב דגדולי האחרונים חלקו עליו במה שמצריך לומר וקברתיו וכתב דוקברתיו דקאמר בגמרא לאו דוקא אלא שמעשה שהיה כך היה היינו משום דאשכחן בגמרא קצת מעשים שלא הזכרו בהם וקברתיו והתירו נשותיהן ולזה הוכרחו לומר דעל כרחך וקברתיו דקאמר במקצת מעשים לאו דוקא אלא שמעשה שהיה כך היה ואף על גב דדוחק גדול הוא אבל במה שהוזכר שם אבל וכו' וכן ווי ליה לפרשה זריזא וכן מאן איכא בי חואי וכן מאן איכא בי חסא ופירש רש"י מי מבני ביתו שישמע דברי דשכיב חואי שהדברים מראים שאין רצונו להעיד שא"כ היה אומר שכיב חואי וחסא ולא היה הולך ומכריז ומבקש מבני ביתו אלא כמספר דברים מצטער בצער בני ביתו ורוצה הוא להראות להם שהוא מצטער ומכריז לבקש אנשי ביתו לומר להם הדברים שלא מצאנו מעשים אחרים מנגדים להם אינהו נמי מודו דבדוקא קאמר וכן נמי חשיב התם מסיח לפי תומו ההיא פונדקית דקאמר זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו ואף על פי ששאלוהו איה חבירנו משום שראוה בוכה כדמסיק התם ואל יקשה לך ממאי דפרכינן התם למאי דס"ד והא איה חבירנו קאמרי לה והיכי חשבינן לה מסיחה לפי תומה דמשמע דאי לא אמרי איה חבירנו חשיב שפיר מסיחה לפי תומה ואף על גב שלא אמר דברים המראים שהיא כמספרת דברים בעלמא דשתי תשובת בדבר חדא דאיכא למימר שגם המקשה ידע שפיר דהות קא בכיא אלא שעלה בדעתו דאף על גב דהויא בכיא מכל מקום הואיל ולא מעצמה אמרה שמת אלא ששאלוה לא חשיב מסיח לפי תומו והמתרץ השיב לו דהואיל והיתה בוכה מתחלה אף על פי ששאלוה אחר כך חשיב שפיר מל"ת:
ועוד י"ל שהמקשה רצה להקשות לו קושיא יותר חזקה ואף על גב דבלאו קאמרי לה איה חבירנו היה יכול להקשות והכי קאמר דלא היה לנו להחשיבה מסיחה לפי תומה דלא די שלא אמרה דברים המראים שאין כוונתה להעיד אלא שלא אמרה הדברים עד ששאלוה איה חבירנו דהוי טפי לגריעותא שלא להחשיבה מסיח לפי תומה:
ואל יקשה לך ממאי דתנן התם מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ופרכינן בגמרא ודילמא שד הוא ותרצו לומר דמדלא פרכינן ודילמא גוי הוא ואין זה מסיח לפי תומו משמע דכל היכא שאמר איש פלוני מת אף על פי שלא אמרה דברים אחרים לפני דברים אלו ולא לאחריהם המורים שהוא כמספר ספור בעלמא מל"ת חשבינן ליה ומשיאין את אשתו כיון שאמר דברים אלו בלי שאלה ששאלוהו דנראה הדברים דהתם לא חיישינן לומר דלמא גוי היא דמה ליה לעמוד בראש ההר לאחר שם לומר הדברים האלו וללכת לדרכו ולא הלך לדרכו הואיל וממהר היה ללכת אלא ודאי יהודי היה והוצרך לאחר לומר הדברים שלא יכוה בעון עגון אשתו שידע שמת בעלה ולא הגיד ומהר ללכת לדרכו כי היה צריך למהר והלכו לראותו כי חשבו שמא גוי וכשהלכו ולא מצאוהו תלו הדבר במה שכתבתי ואף אם היינו אומרים שכל גוי האומר הדברים בלא שאלה שישאלוהו מתחלה נקרא מסיחה לפי תומה דדווקא היכא שישאלהו מתחילה והשיב על דבריהם היא דלא חשיב מסיח לפי תומו אלא מתכוין להעיד וכעובדא דפונדקית דמשמע התם דאי לאו דהויא בכיא הוה חשבינן לה מתכוין להעיד מטעם ששאלוה איה חבירנו והיא השיבה על דבריהם מכל מקום בנדון דידן פשיטא דלא חשיב עדות זו מסיח לפי תומו דעדות התוגר פשיטא דלא חשיב מסיח לפי תומו דהואיל ושאל לא שמעת מן משה סוסי נראים הדברים כתשובות שאלה דאף על גב שלא שאלוהו מכל מקום נראה שידע שנאבד זכרו ולא ידעו ממנו כלום ומבקשים הם לדעת מה נעשה ממנו ולכך שאל הוא עדיין לא שמעת ממנו כלום שהוא רוצה להשיב על שאלתם ובקשתם דכי היכי דבפונדקות חשבינן בכותה כאלו התחילה היא להודיע להם קודם שישאלוהו איה חבירנו הכא נמי יש לומר שמה שהיה מבקשים לדעת מה נעשה ממנו שאבד זכרו וידע התוגר או הגוי האומר הדברים הרי היא משיב על שאלתם ובקשתם ואם כן התוגר הזה שאמר לא שמעתם ממשה סוסי כלום דמשמע מדבריו שהיא ידע שידעו שאבד זכרו והיו מחפשים ומבקשים לדעת מה נעשה ממנו הרי הוא משיב על שאלתם ובקשתם דבכי האי גוונא פשיטא דלא דמי מסיח לפי תומו כדמשמע מעובדא דפונדקית דפרכינן התם והא קאמרי לה איה חבירנו ועדות הגויה נמי נראה דלא חשיב מסיחה לפי תומה דמה ענין לה באותו הספור לומר והם לא עשו בטוב כי היה להם לעשות כמו שעשו ליהודי וכו' אם לומר שהיה להם לקוברו כדי שלא יודע כמו שאירע לאותו היהודי והלא לא שאלה היא ולא ידעה אם קברהו אם דשמא לא קברוהו ומפני שראוהו שהלך באותו כפר ולא נדע שמו ידעו שנהרג באותו כפר שמקרין כאלו רגילין להיות בעולם וכיון שאנו רואים שלא שאלה אם קברו לאברהם רזון או לא והזכירה אותו היהודי בלי קשר דברים הראשונים הדבר מורה שבמרמה דברה שדבר רחוק הוא בעיני שהגויה תאמר כדברים האלו בלא רמיה ואפשר נמי שכוונה לומר כן מפני שידעה הקול שהיו מרננים העולם על התוגר יחייא שהוא הרג למשה סוסי ונתחדש איזה שנאה ביניהם ורצתה להחזיק הקול ולהודיע שהיא רוצח הורג נפשות להחזיק הקול הראשון להרע לו שהיהודים יוליכוהו לדין על הדבר הזה לנקום ממנו נקמתה ודמיא לההיא דקאמר התם שקיל אספסתא ושדי לחויא בשבתא ואי לא קטלינא לך כדקטילנא לפלוני ישראל וכו' עד שמעה דביתהו וכו' ולא התירוה לינשא והתם נמי מסתמא בעלה של אותה אשה שאמר זה שהרגו אבד זכרו ואפילו הכי לא האמינהו לגוי שאמר כמספר דברים שהרגו די"ל דלאיים על זה אמר כן הכא נמי יש לנו לומר שמא אינם מכוונים אלא להרע לתוגר ההוא ולכך הזכירו שמו בפירוש לומר שיחייא הרגו וכן נראה מעדותו של שמואל בר רבי שלמה דמה לו לתוגר לבא אצלו היום מימים עתה כמה שנים לומר דברים הללו על יחייא והוא כבר ידעם מאז אלא ודאי לנקום נקמתו מבקש או שדברים מסודרים מפי אחרים ומרומים הם:
וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב וזה לשונו במה דברים אמורים שלא היה שם אמתלא אבל אם היה שם אמתלא בשיחות הגוי שמא לא נתכוין אלא לדבר אחר וכו' עד שהם מחזיקין ידי עצמן בכזב כדי להטיל אימה וכן כל כיוצא בדברים אלו עד כאן לשונו ונרא' שכלל הרב בכיוצא בנדון דידן במה שאמר וכן כל כיוצא בדברים האלו דהיינו שמכזבין להביא נזק לשונא ולהחזיק עליו קול רע והוי כמלתא דשייכי בה דעבידי לאחזוקי שקרייהו ואפילו מסיחו לפי תומו אינו נאמן כדאיתא בפרק כל הגט ואף על גב דמסיח לפי תומו דהתם משמע שלא הקדים דברים לפניו שאני התם שהגוים היו מספרים זה עם זה ולא אמרו הדבר ליהודי אלא ששמעו היהודים כשהיו מספרים דפשיטא דבכי האי גוונא אפילו בלא הקדמת דברים הוי שפיר מסיח לפי תומו דליכא למימר דמכוין להעיד היא הואיל ולא אמר הדברים ליהודי ואפשר נמי שהגויה המעידה רצתה להוסיף לדונא אסיט מכאוב על מכאובה לומר לה שהיהודים כאין נחשבו והם הפקר כמדבר שהכל דשין בו ולהודיע השפלת האומה היהודות אמרה והחזיקה בקול שכבר היו העולם מרננים על הרוגת משה סוסי ודואגת היא על שנודע שאברהם רזון נהרג בכפר אחד והיהודים יבקשו לנקום נקמתו מהכפר ההיא ויראו משם והלאה שלא להרוג יהודי מפחד המלכות שינקמו נקמת אברהם רזון ולא נשקע שמו ויאבד זכרו כמו משה סוסי וירגילו להרוג היהודים ומשום הכי אמרה ליהודית מה שאמרה והחזיקה הקול הראשון:
ובר מן דין לבי אומר לי דכיון שכבר יצא קול בעולם שפלוני התוגר הרג לפלוני היהודי יש לחוש דלמא אמרי בדדמי דבעינן לומר וקברתיו כי היכי דחיישינן במלחמה ובדבר ואפילו למצת אחרונים שפסקו דמלחמה נמי וכיוצא בה לא בעינן לומר וקברתיו וכן אפילו להגהה מיימונית שכתב דבגוי מסיח לפי תומו לא חיישינן דאמר בבדמי נראה דהיינו דוקא במלחמה שדרך למות שם אנשים רבים וכדמפרש טעמא דכיון שאינו מכוין להעיד אינו אומר בדדמי אלא מספר מה שראה אבל בנדון דידן שלא נשמע קול שנהרג שום יהודי אלא זה משה סוסי חשיב שפיר לדעתו שראה הדבר דלא מספקא ליה באחר וליביה אנסיה ובעינן למימר וקברתיו וקברו שאמרה הגויה ליהודית לאו מידי היא דטעמא דבעינן וקברתיו הוא משום שיש לנו לומר דהואיל וקברו הוא בעצמו המעיד בו דקדק בו היטב והכירו היטב בעת הקבורה אבל היכא שאמר קברו אחר הקבורה לא מעלה ולא מוריד ובר מן כל דין אמינא דמי הוא זה ואיזהו אשר ירצה להכניס ראשו ולעשות מעשה שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם זכרם לברכה עמודי התורה להתיר אשה שהיא ערוה לדעתם כל היכא שגוי מסיח לפי תומו לא אמר וקברתיו ואף על גב שגדולי האחרונים חלקו עליהם אינהו לא קטלי קני באגמא נינהו וכן כתב נמי הרשב"א בתשובה שאין לעשות מעשה בערוה שלא כדעתם וכן בתשובות הר"ן ואף על גב דמקצת גדולי האחרונים כתבו שלא אמרו הרי"ף והרמב"ם זכרם לברכה אלא היכא שלא הזכיר הגוי שמו ובנדון דידן התוגר הזכיר שמו הא כבר כתבתי דפשיטא הוא שהתוגר לא הוי מסיח לפי תומו ובעדות הגויה לא הוזכר שמו ואם כן בעינן לומר וקברתיו כדכתיבנא דוקברו שאמרה הגויה לאו מידי היא כדכתיבנא וכל שכן שאין כאן עדות כלל על משה סוסי שמפני שאמרה כמו שעשו ליהודי אחד שביתו סמוך לחומת העיר לאו מידי הוא דמאן לימא לן דהיום כל כך שנים לא יצא יהודי אחר שהיה ביתו סמוך לחומת העיר ולא נודע שמו שבא שם ועמד זמן מה ושלא בת ישראל' היתה מכרת בו וידעה ביתו ויצא ונהרג ועליו אמרה דבשלמא אם היתה מזכרת היום שיצא משה סוסי ונהרג היה לנו לדון בדבר אבל השתא דלא הזכירה היום פשיטא אין כאן עדות כלל על משה סוסי ולא דמי כלל לא למה שאמרו בגמרא ולא למה שאמרו בתוספתא ואינו רוצה להאריך בזה לקוצר הזמן נאום נמוך ונבוך דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל