אור ברסלב
רדך בית טו

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית טו

בית יד

הלכות חמץ ודיני הגעלה

כתב בעל הסמ"ג ז"ל וז"ל פירש רב האי גאון ומר רב נהילאי כשמסירין הכלי הנגעל מן היורה רותחת ששופכין על הכלי מים צוננין מיד וכן נהגו העם ולא נתברר מה טעם צריך לעשות כן וכו' עד ובספר התרומה כתב בשם ר"י ז"ל הטעם מפני שאנו אומרים בפרק דם חטאת בזבחים ת"ר ומורק ושוטף במים מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי וח"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן בגעולי עכומ"ז וה"ה שנעשה גיעולי עכומ"ז כקדשים ואין נראה לי שלשם כך הפי' שאין לעשות מריקה בצונן כדברי רבי אלא בחמין כגעולי עכומ"ז ולשם הוא אומר ששטיפת צונן יתירה היא בקדשים ואין צריך לעשות באיסור אחר אפילו בתרומה שהוא במיתה אם בשלוה בקדירה להתיר הקדירה לזרים וכ"ש באיסור אחר כגון נבילה וחזיר ע"כ ומפרק דם חטאת הכי איתא ת"ר מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי וח"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן וקאמר התם מ"ט דרבנן מידי דהוה אגיעולי עכומ"ז ורבי אמר לך הגעלה לא קאמינא לך כי קאמינא למריקה ושטיפה דלבתר הגעלה ורבנן א"כ לכתוב קרא או מורק מורק או ושוטף שוטף מאי ומורק ושוטף שמע מינה מריקה בחמין ושטיפה בצונן ורבי אמר לך מריקה כמריקת הכוס שטיפה כשטיפת הכוס ופירש"י ז"ל שזה מבחוץ וזה מבפנים ע"כ ולפי שדבריו סתומים וחתומים לענינו לקוצר השגתינו ופירש דבריו נפתח בגדולים וסתיים בקטנים ואני אומר שס"ה בשם ר"י כתב דאע"ג דמאי דקאמר מ"ט דרבנן מידי דהוה אגעולי עובדי כוכבים ומזלות לאו אשטיפת צונן קאי אלא אמריקה בחמין וקא מבעיא לן דאע"ג דסברא היא דפליטת הכלי אינה אלא בחמין מכל מקום כיון דבמים חד כתיב בקרא אמריקה ואשטיפה ואין סברא לומר דלגבי מריקה מתפרש בחמין וגבי שטיפה מתפרש בצונן וסתם מים דכתיב בקרא צוננים הם מבעי לן למיהב טעמא אליבייהו דרבנן דמ"ט לא קאמרי דמריקה נמי בצונן כמשמעות הכתוב וקאמר מידי דהוי אגיעולי עובדי כוכבים ומזלות אפילו הכא אית לן למימר דהוא הדין שנעשה גיעולי עובדי כוכבים ומזלות כקדשים דילפינן גיעולי עובדי כוכבים ומזלות מקדשים במה מצינו מה מצינו קדשים שאסורים באכילה ומריקתם בחמין ואחר החמין שוטפין אותן בצונן אף גיעולי עכו"ם שאסורין באכילה ומריקתן אחר החמין שוטפין אותן בצונן וכה"ג אמרינן בשלהי ע"ז דקאמר אביי דאע"ג דגבי קדשים תניא השפודין ואסכלאות מגעילן בחמין וגבי גיעולי עכומ"ז תנן מלבנן באור אפ"ה קדשים וגעולי עכומ"ז צריכין ליבון והגעלה דתנן בגעולי עכומ"ז וה"ה להגעלה ותנא בקדשים הגעלה וה"ה ליבון דיגיד עליו ריעו ורבא נמי דפליג עליה היינו משום דלא תנא ליבון והגעלה בחד מנייהו או בקדשים או בגעולי עכומ"ז ובאידך ליבון או הגעלה וליתי חד מחבריה דיגיד עליו ריעו כדפי' התם לאביי אבל אי תני לבון והגעלה בחד מנייהו אע"ג דבאידך לא תנא אלא או ליבון או הגעלה אמרינן ה"ה וכו' דיגיד עליו ריעו וא"כ הכא דגבי קדשים כתיב קרא חמין וצונן וגבי גיעולי עובדי כוכבים ומזלות חד מנייהו יגיד עליו רעו ויש לנו לומר ה"ה שנעשה געולי עכומ"ז כקדשים לענין צונן והסמ"ג שאינו נ"ל דודאי אין לנו ללמוד גיעולי עכומ"ז מקדשים לענין שטיפת צונן דדוקא בקדשים הוא דקאמרי רבנן שגעולי עכומ"ז גלו דבמים דכתיב בהו לגבי מריקה אינה בצונן אלא בחמין ואע"ג דגבי שטיפה צוננין הם וכן סתם מים דכתיב בקרא הוו צוננין אבל שטיפת צונן בגעולי עכומ"ז אין לנו ללמוד מקדשים שלשם אומר ששטיפת צונן יתירה הוא בקדשים ואין לעשות כן באיסור אחר והוצרך הוא ז"ל לכתוב שלשם כך הפי' שאין לעשות מריקה בחמין כדברי ר' וכו' אע"ג שעיקר ראייתו היא ממה שאמר שם ששטיפת צונן יתירה היא בקדשים ואין לעשות כן אפילו בתרומה משום שס"ה בשם ר"י כתב שח"א מריקה בחמין ושטיפה בצונן בגעולי עכומ"ז ושמא יעלה בדעתינו לומר דמאי דקאמר' התם מ"ט דרבנן אשטיפה בצונן נמי קא בעי וקאמר דטעמייהו דרבנן מידי דהוה אגיעולי עכומ"ז דלפ"ז משמע דסברת התלמוד היא דבגיעולי עכומ"ז נמי הויא שטיפת צונן ואם כן יקשה לו מאי דקאמר ששטיפה יתירה בקדשים ומחמת כן נצטרך לשנויי דחיקי שנפרש ונאמר דשטיפה יתירה דקאמר התם בקדשים יש שתי שטיפות צונן ולשטיפה שנית קאמר דהויא יתירה ומיעטה קרא דליתא בתרומה מדכתיב אותה ולעולם יש לנו ללמוד צונן בגעולי עכומ"ז מקדשים וכדכתבו התוספות בשלהי ע"ז מש"ה כתב הוא ז"ל שלשם הפי' כך שאין לעשות מריקה בצונן כדברי ר' פי' דהתם בעי שפיר קאמר ר' דמריקה בצונן כסתם מים דכתיב בקרא וכי היכא דלגבי שטיפה מתפרש מים דכתיב בקרא בצונן הכא נמי אמריקה דחד מים כתיב בתרוייהו ואין סברא שיתפרש גבי שטיפה בצונן וגבי מריקה בחמין אבל לגבי שטיפה דקאמרי רבנן דבצונן לא קא מבעיא לן דכל אפין שוין דבצונן היא ובעי מ"ט דרבנן ולא קא בעי במאי קא מיפלגי ואע"ג דבתר הכי בעי ור' משום דמאי דקאמר ר' דתרוייהו בצונן מסתבר טפי כדפירשתי וקאמר מידי דהוי אגיעולי עכומ"ז ובתר הכי דקא מבעיא ליה ור' וכו' משום דמאי דקא משני אליבייהו דרבנן מסתבר טפי וניחא לן מאי דכתיב בקרא סתם מים וחד מים אמריקה ואשטיפה שגיעולי עכומ"ז גלו לנו ולהכי לא חשש הכתוב לפרש ולחלק גבי קדשים והשתא מסתבר לן טפי מאי דקאמרי רבנן דפליטת הכלי אינה אלא בחמין ולפ"ז לא צריכין לשנויי דחיקי לומר שיש עוד שטיפה אחרת בקדשים חוץ משטיפה ראשונה שאין בקדשים אלא שטיפה אחת וההיא שטיפה ממעטינן בתרומה ולשטיפה יתירתא דקאמרינן התם הכי קאמר ששטיפת צונן יתירה היא בקדשים ואין לעשות כן באיסור אחר וכו' ואם תאמר ולרבנן למ"ל ומורק דכתיב בקרא דסוף סוף מגעולי עכו"ם ילפינין דמריקה בחמין היא וא"כ לישתוק קרא מניה ומגיעולי עכומ"ז נילף בקדשים מריקה בחמין וי"ל דאי לאו ומורק דכתיב בקרא לא הוה ילפינן מגיעולי עכומ"ז דהוה אמינא דגיעולי עכומ"ז דאיסורא בלעי בעי חמין אבל קדשים דהתירא בלעי לא אצטרך קרא דומורק דמשמע בחמין מדשינה בלשונו וכתב ומורק ושוטף ולא כתב ומורק מורק או ושוטף שיטף דהכי אמרינן התם דמטעמא דשני קרא ללישניה קאמ' רבנן דומורק בחמין הוא דלפ"ז מאי דקאמר מעיקרא מידי דהוי אגעולי עכומ"ז לגלוי מלתא בעלמא קאמרי' ואע"ג דממאי דקא משני קרא בלישניה שמעינן שפיר אליבייהו דרבנן דמורקינן ושטפינן לאו חדא מילתא היא מכל מקום לא הוה ידעינן במה משתטפת זו מזו וגיעולי עכו"ם גלו לנו שבזה נשתנו שמריקה בחמין היא אבל אין לתרץ ולומר דאי הוה שתיק קרא מלמכתב ומורק הוה אמינא דמאי ושוטף דכתיב בקרא היינו חמין בגעולי עכומ"ז וצונן בקדשים לא הוה ידעינן ולהכי איצטריך ומורק לגלויי ושוטף דהוי בצונן דע"כ דושוטף בקרא בצונן הוא דאי בחמין לישתוק קרא מיניה ואנן ידעינן חמין בקדשים מגיעולי עכומ"ז אלא ודאי נרא' שאין ללמוד מזה לזה לרבנן בלאו קרא ואיצטריך קרא דומורק לומר שיש לנו ללמוד בקדשים חמין מגיעולי עכומ"ז כדכתיבנא:

ומהררא"ם פירש שמה שכתב הסמ"ג ואינו נ"ל וכו' הוא שמטעם שהקדשים במיתה וגיעולי עכומ"ז אינם רק בלאו א"א שיהיו שוים זה לזה דע"כ קדשים חמירי וא"כ מאי דקאמר התם מידי דהוי אגעולי עכומ"ז עכ"ל דלא גריעי מגיעולי עכמו"ז דקילי מנייהו קאמר וקשה לפי' דא"כ למה לי קרא דומורק והא לדעתו בלאו קרא נמי אי אפשר לומ' דגיעולי עכומ"ז שוים לקדשים הואיל וקדשים במיתה וגעולי עכומ"ז בלאו דלדידיה טעמא דהיתירא בלע ואיסורא בלע לאו טעמא הוא דלימא דמחמתה איצטריך ליה לקרא למכתב ומורק כדכתי' וכן נראה נמי מראש דבריו וסוף דבריו יעויין בהם:

ועוד תימה שלדבריו חסר הסמ"ג מספרו עיקר טעמו ופירושו שלא פירש לומר שלשם דלא גריעי קדשים מגיעולי עכומ"ז קאמר של דעתו זהו עקר המחלוקת שבין סמ"ג בשם ר"י ובינו והיה לו לבאר דבריו ולומר שאין הפי' שם כדברי ס"ה בשר"י דמפרש דשוים גיעולי עכו"ם וקדשים קאמר התם אלא דלא גריעי קאמר שזהו עיקר דבריו ועוד תימא שהוצרך לשיטתו לפרש ולומר שמה שכתב הסמ"ג ולשם הוא אומר וכו' ועוד ראיה אחרת קאמר והוא ז"ל לא כתב ועוד וכו' ותו קשיא לי טובא על דבריו מההיא דשלהי ע"ז שהבאתי למעלה דגרסינן התם רמי ליה רב עמרם לרב ששת תנן השפודין והאסכלאות מלבנן באור והתניא גבי קדשים השפודין והאסכלאות מגעילן בחמין אמר ליה רב עמר' בריה מה ענין קדשי' גבי גיעולי עכומ"ז הכא היתירא בלע הכא איסורא בלע ושקלינין וטרינן עלה טובא ומסיק רב אשי לעולם כדאמרן מעיקרא הכא היתירא בלע התם איסורא בלע ודקא קשיא לך דבעידנא דקא פליט איסורא קא פליט בעידנא דקא פליט לא איתיה לאיסורא בעיניה הרי לך בהדיא דאע"ג דקדשים במיתה וגיעולי עכומ"ז בלאו אפ"ה מסיק רב אשי התם דגיעולי עכומ"ז חמירי מקדשים מטעמא דגיעולי עכומ"ז איסורא בלעי וקדשים היתירא בלעי וא"כ חס ליה לסמ"ג דתיסק אדעתיה לאקשויי על דברי ס"ה בשר"י מטעמא דאמר מר דאי אפשר שיהיו שווין הואיל וקדשים במיתה וגיעולי עכומ"ז בלאו ולהוסיף תימה אני אומר דמסתמא לא אשתמיטתיה למהררא"ם ז"ל ההיא דשלהי ע"ז דהא הסמ"ג עצמו הביאה גבי סכינים דפסחא היכי עבדי להו כתב עוד הסמ"ג ז"ל אמנם אומר אבי אמי רח"ב דאיסור תרומה קל מאיסור נבילה וכו' פירוש דלרח"ב ז"ל איסור תרומה קל מאיסור נבילה במאי דקא עסיק בה דהיינו לענין הכשר כלי מתכות כדמפרש ואזיל דמדלא קאמר איסור תרומה דרבנן אלא איסור תרומה קל מאיסור נבילה משמע דסבר דאיסור תרומה דאורייתא אלא דקיל מאיסור נבילה וכדעת ר"י כדכתב הסמ"ג משמו בהלכות תרומה סימן קל"ג וכיון שכן הוא אין לומר כי קל מאסור נבילה סתם דמשמע בכל מילי דתרומה במיתה ונבילה בלאו אלא בהכשר כלי מתכות דקא עסיק בה קאמר כדפי' ומשום דקא עסיק בה לא הוצרך לפדש ורצה לומר הוא ז"ל דלרח"ב מה שהקשה על ס"ה בשם ר"י לא קשיא שרח"ב ז"ל אומר דהתם בזבחים בתרומת בית שני מיירי שכל תרומה סתם הנזכר במשנה ובברייתא ובתלמוד כשאין מקומו מוכיח עליו דבית ראשון מיירי בבית שני מיירי שכל התנאים אחרי שנחרב הבית הראשון הי' ומסתמא לאו הלכתא למשיחא קאמרי והכשר הכלים שנתבשל בהם תרומה בבית שני ואפילו הם כלי מתכות קיל מהכשר כלי מתכות שנתבשל בהם נבילה כדמוכח בירושלמי דקתני התם כלי שבשל בו תרומה וכו' ופריך מנבילה ומשני תרומות ומעשרות קבלו מעצמן ומדמשני תרומות ומעשרות קבלו ולא משני תרומות ומעשרות מדרבנן כי היכא דמשנינן בתלמוד דידן בכמה דוכתי דקאמרינן תרומה בזמן הזה דרבנן משמע דסבר הירושלמי דתרומת בית שני מדאורייתא דאין לומר דהיינו הך דהא בכמה דוכתין דאשכחן משנה או ברייתא דמיקלו בתרומה מוקמונין לה בתרומה בזמן הזה דרבנן ולא לישתמיט בחדא דוכתא דלימא בתרומת בית שני דרבנן דתנאי בבית שני נמי הוו ושמא ההיא משנה או ברייתא בבית שני מיתניא ולמה ליה לתלמודא לאדחוקי בכל דוכתא למימר בתרומה בזמן הזה דרבנן אם תרומת בית שני נמי דרבנן אלא ודאי תרומת בית שני דאורייתא ומש"ה דחיקא ליה לתלמודא למימר בכל דוכתי דתרומה בזמן הזה דרבנן ומהאי טעמא נמי כתב ר"י דתרומת בית שני דאורייתא כדכתב הסמ"ג משמו בהלכות תרומה בסימן קל"ג דלא לישתמיט וכו' ומאי דקאמר הכא בירושלמי תרומות ומעשרות קבלו מעצמם היינו לומר דאע"ג דתרומת בית שני דאורייתא כסברת המקשה דסבר דאע"ג דמעצמן קדשוה כיוון דקדשוה קדושה מן התורה מ"מ הואיל ומעצמן קבלוה לאו בכל מילי קבלוה עליהם ואפילו בהכשר הכלים דהכשר הכלים דקא שקלו וטרו בהו קיל בבית שני מבית ראשון וקיל נמי מנבילה דאיסור תרומה עצמה היא עליהם במיתה כבבית ראשון אבל הכשר הכלים הבלועים מטעם התרומה לא שעל מנת כן קבלום מעצמם עליהם שכשאין גוף התרומה בעין אלא טעם בעלמא כגון הכלים שמתבשלת בהם בין הם של חרס בין הם של מתכות להגעילם בכלי שני ובידם היה תלוי הדבר הואיל ולא הטיל עליהם הכתוב לקדש הארץ בבית שני ולא היה שם ביאת כל ישראל ומעצמם הוא שקידשו תרומות ומעשרות והכתוב תלה הדבר בידם כאשר אפרש בעזרת האל ולא דמו לקדשים דבבית שני הוו מן התורה כבבית ראשון דגבי תרומה בביאת כולם תלה רחמנא ולא בביאת קצתם וכדכתב הרמב"ם ז"ל ואע"ג דלענין תרומת ומעשרות לא נתקדשה הארץ לעתיד לבוא קדושת מרושלים והבית קדושה לעולם משנתקדשה קדושה ראשונה דלא פסקה ההיא קדושה כדכתבו התוספות ז"ל בפרק הערל עיין שם:

ואע"ג דרח"ב ז"ל סבר כר"י דתרומת בית שני דאורייתא וכדפירשתי מכל מקום חולק על ר"י בזה שהוא אומר דמירושלמי משמע דכיון דמעצמם קבלום בידם היה הדבר תלוי מה יקבלו ומה לא יקבלו והם איסור תרומה עצמה קבלו עליהם אבל חומר איסור טעמו לא קבלוהו עליהם שעל מנת כן קבלוהו עליהם שבהכשר הכלים שנתבשל לא יצטרכו להכשירו כבבית ראשון אלא כלי חרס יהיה נכשר בכלי ראשון שחסו עליהם שלא ישברו ורצו להשוות מדותיהם שכמו שהקלו בכלי חרס הקלו נמי בכלי מתכות והשוו הכשר כלי חרס להכשיר כל"מ כיוון שבידם היה הדבר תלוי כדי שלא יהיו העולם טועין בין הכשר כל"ח להכשר כל"מ ואין להקשות ולומר דמנא ליה לירושלמי לומר דאע"ג דתרומה עצמה חזרה עליהם כבבית ראשון הכשר הכלים שנתבשלה בו לא חזרה עליהם כבבית ראשון משום שבידם היה תלוי הדבר דנראה דסבירא ליה לירושלמי דאותה דכתיב בקרא גבי חטאת אתי למעוטי ולומר דהכשר כלים דתרומת בית שני מסרו הכתוב בידם שכרצונם כן יהיה הכשרם והם קבלוהו עליהם כדפירשתי וא"כ איסור תרומת בית שני דאורייתא כבבית ראשון:

וכן הכשר הכלים שנתבשלה בהם מן התורה נתחייבו להכשירם על הדרך שקבלוהו עליהם דהא מקרא דאותה נפקא לן שמסרו הכתוב לידם והיינו שכתב הסמ"ג ז"ל בשם רח"ב ז"ל אבל נבילה אסר הכתוב שמן התורה נאסר ולא נמסר ביד ישראל ויותר חומרא היא בהכשר הכלי שלא נמסר לידם מהכשר הכלי שנמסר לידם ואע"ג דתרוייהו דאורייתא ולפ"ז הכשר הכלי שנתבשלה בו נבילה חמיר מהכשר הכלי שנתבשלה בו תרומה בבית שני דנבילה בכלי ראשון ותרומה בבית שני בכלי שני אליביה דירושלמי ואע"ג דבבית שני נמי תרומה דאורייתא וחייבים עליה מיתה כבית ראשון ולכך אומר רח"ב דאית לן למימר דההיא דזבחים בתרומת בית שני קא מיירי כסתם תרומה שבתלמוד דאע"ג דמקרא דאותה קא דריש הא אמרינן דתרומת בית שני נמי דאורייתא ואשכחן ליה לירושלמי דמיקל בה בהדיא מבתרומת בית ראשון ואפילו מבנבילה להכי אית לן למימר דאותה למעוטי שטיפת צונן בתרומת בית שני אתא לתלמוד דידן:

ואע"ג דכלי שנתבשל בו איסורא בלע לזרים ובשלהי ע"ז משמע דהיכא דאיסורא בלע חמירא מקדשים דבקדשים היתרא בלע מ"מ בתרומת בית שני סבר תלמודא דידן דקרא דאותה להכי אתי לומר שיש לנו להקל בה מבבית ראשון אבל בתרומת בית ראשון בעי שטיפה כקדשים ונבילה נמי שאסר הכתוב בעינן שטיפת צונן דדוקא בתרומת בית שני דקילא כדמשמע בירושלמי קאמר תלמודא דידן דלא בעינן שטיפה מדכתיב קרא אותה דהוי מיעוטא ואע"ג דתלמודא דידן פליג אתלמוד ירושלמי דסבר דתרומת בית שני בכלי שני ותלמוד דידן סבר דתרומה בכלי ראשון דהא לא קא ממעט מקרא דאותה אלא שטיפת צונן הא כלי ראשון בעי ואנן בתר תלמוד דידן גרירינן מ"מ אומר רח"ב ז"ל שיש לנו ללמוד מהירושלמי דסברא הוא להקל בתרומת בית שני וא"כ יש לנו לומר דמאי דממעט תלמודא שטיפת צונן בתרומה בתרומת בית שני הוא דממעט לה דמסתבר ליה לרח"ב ז"ל לאוקומי מיעוט דאותה דקאמ' תלמודא בתרומת בי"ש דקיל משום דמעצמן קבלוהו כדמפרש בירושלמי ממאי דלוקי לה בתרומת בי"ר דהן איסור תרומה והן איסור נבילה הוה לן למילף במה מצינו מקדשים שהם צריכין כלי ראשון ושטיפת צונן דכולהו אסורי דאורייתא נינהו ומה לי איסורא רבא ומה לי איסורא זוטי:

וכ"ש דאפילו איסור נבילה חמור לענין הכשר כלי שנתבשלה בו מקדשים דנבילה איסורא בלע ובקדשים היתירא בלע וכדכתיבנא אלא דאתי קרא דאותה למעט וסברא היא לאוקומי מיעוטא במסתבר טפי דהיינו באיסורא דקילא טפי בהאי מלתא ואיזו זו תרומת בי"ש שקבלו מעצמן אבל תרומת בי"ר ונבילה בעי נמי שטיפת צונן כקדשים ואפשר נמי שרח"ב הוקשה לו דמנ"ל לתלמודא דזבחים לאוקומי מיעוט דאותה דלמעט תרומה אתא דלמא למעט נבילה דקילא מתרומה אתא דתרומה חייבים עליה מיתה כקדשים וכלי שנתבשלה בו איסורא בלע לגבי זרים והכתוב קורא אותה קודש בכמה מקומות וניחא ליה ממאי דאשכחוה בירושלמי וכדלעיל ואי לא אשכח בירושלמי בהדיא במיקל בתרומת בי"ש מנבילה מסברא דנפשיה לא הוה מחלק בין תרומת בי"ש לתרומת בי"ר דתרומת בי"ר נמי דאורייתא ואע"ג דהוה קשיא ליה מה שכבר כתב אי הוה מצי לדחוקי לנפשיה ולתרץ בדוחק הזה דחיק לנפשיה ואי לא היה אומר שתימה הוא בעיניו והיינו דקאמר כדמוכח בירושלמי דמירושלמי מוכח ולא מתלמוד דידן שכל זה הוכיח רח"ב מהירושלמי דמסברא דנפשיה לא קאמר הכי וכדכתיבנא:

כתב עוד הסמ"ג ולפירוש זה יתיישב אף בקדירה של נחושת פירוש לפירושו של רח"ב שפירש דמגעילו ג' פעמי' בחמין דתניא גבי תרומה בכלי שני ר"ל ומגעילו באור או אין למידין ממנו לענין נבילה לגרסת הירושלמי שלפנינו דקתני גבי נבילה בכ"ר ר"ל שמכח זה אומר רח"ב דהכשר כ"מ דתרומה קיל מהכשר כ"מ דנבילה וכאשר אפרש בע"ה יתיישב אף בקדירה של נחושת פירוש הוצרך לפרש כן משום דלפירוש זה יתיישב לשון הירושלמי אף בקדירה של נחושת שאם נפרש שבחמין בכ"ר ר"ל ובנבילה אין לו תקנה אי אפשר לומר דירושלמי קאי נמי בקדירה של מתכות דכל אשר יבוא באש תעבירו באש וכל אשר יבוא במים תעבירו במים כתיב ודוחק הוא לומר דנחית הירושלמי לפרושי לן הכשר כלי שנתבשלה בו תרומה ולא פירש לנו אלא הכשר כ"ח ולא הכשר כ"מ דליכא למימר דלא נחית הירושלמי לפרושי הכשר הכלים אלא להודיענו שהקלו בהכשר כ"ח דתרומת בי"ש מבי"ר דא"ה מאי ואין למדין ממנו לענין נבילה דקאמרי וליכא למימר דליתי כ"מ מכלל דמי מפיס אי סבר הירושלמי דבתרומה בעי כ"ר פעם ראשון או שני או די בכ"ש וכן בנבילה איבעי כ"ר פעם ראשון או שני או שלישי בכ"ח דתרומה וכן לכאורה נראה לי דדבר תימה הוא לומר דמטעמא דמעצמן קבלו וכו' דקאמר התם בירושלמי דדוקא בכ"ח הקלו ולא בכ"מ דכיון דבידם היה תלוי הדבר היה להם להקל בחומר הכשר כלי נחושת נמי כמו שהקלו בכ"ח ולא חזי' בירושלמי למיהב טעמא למה הקלו בזה ולא בזה:

אבל לפי' רח"ב שפירש דבחמין בכ"ש רצה לומר ובנבילה בכ"ר אתי שפיר טפי דירושלמי אף בקדירה של נחושת קאמר ואע"ג דסתם כל כלים שבתלמוד של חרס הם דסתם חבית של חרס הוא וכן סתם נר וכדאמר רב קדירות בפסח ישברו ואקדרות של חרס קאמר וקאמר סתם קדירות והכא בירושלמי גבי תרומה ונבילה תני כלי סתם דמשמע כ"ח כסתם כל הכלים שבתלמוד אפ"ה אית לן למימר דאף בקדירה של נחושת מיירי ופירש לנו דין כ"ח וכלי נחושת דמאי דנקט כלי סתם לרבותא נקטיה דלא מבעיא כלי נחושת דסגי בתרומת בי"ש להגעילו ג' פעמים בחמין שהוא כ"ש ובנבילה בכ"ר וכ"ח וכלי נחושת דין אחד להם ואתרוייהו קאמר הירושלמי דבתרומה בעו כ"ש ג' פעמים ובנבילה כ"ר דבכלי סתם לרבות' נקטיה כדפרישי' ופליג הירושלמי אתלמוד דידן דלתלמוד דידן כלח"ר אין לו תקנה ויליף מדכתיב גבי חטאת וכ"ח אשר תבושל בו ישבר וירושלמי סבר דגזירת הכתוב הוא ואין לימידין הימנה בשאר מילי אלא בכ"ח נמי מגעילו בכ"ר ככ"מ דכבולעו כ"פ:

ומהררא"ם ז"ל הביא ראיה דגזירת הכתוב הוא בחטאת מתלמוד דידן ממאי דאמרינן פרק דם חטאת בעי רמי בר חמי בשול בלא בלוע מאי וכתב דמהא משמע דגזירת הכתוב הוא בחטאת ותימה דהא בפרק כל שעה ילפינן מישבר דהתורה העידה על כ"ח שאינו יוציא מידי דופיו לעולם וא"כ תלמוד דידן סובר שאין זה גזירת הכתוב וכבר הקשו התוספות שם מההיא דרמי בר חמא ותרצוה דלאו מטעם גזירת הכתוב קאמר ע"ש. ואולי מהררא"ם ז"ל ישיב די"ל סבר דבבשול בלא בלוע הכי נמי והיינו מטעם גזירת הכתוב אבל אין נראה להביא ראיה אליביה דירושלמי לומר דסבר דגזירת הכתוב הוא ממאי דלא אשכחן למימר ותלמוד דידן נמי דקא בעי לה לאו מטעם גזירת הכתוב בעי לה כדפירשתי:

ואחזור במה שהייתי בו ואומר דה"ק הסמ"ק ז"ל דלפירוש רח"ב יתיישב הירושלמי אף בקדירה של נחושת דלא מבעיא בכ"ח דפשיטא דהירושלמי עלה קאי כסתם כלים שבתלמוד אלא אפילו בשל נחושת דלשון כלי סתם לא משמע של נחושת אפילו הכי יתיישב הירושלמי אף בקדירה של נחושת דכלי סתם דנקט לרבותא נקטיה וכדפירשתי:

ואפשר שדקדק הסמ"ג בלשונו וכתב אף בקדירה של נחושת ולא כתב אף בכלי של נחושת משום דאשכחן ליה לרב דקאמר קדירות בפסח ישברו ובקדירות של חרס קאמר כדכתיבנא ומסתמא כלי דנקט בירושלמי קדירה היא שדרך לבשל בה ואע"ג דקדיר' של חרס קדירה סתם קרי לה בתלמוד הכא אף בקדירה של נחושת קאמר הירושלמי וכדפירשתי ואפשר נמי דלשון אף בקדירה וכו' דנקיט הסמ"ג פירש כ"ש בלשון הכתוב בתורה ואף כי אחרי מותי וכן ואף כי אמר אליך רחץ וטהר וכדפירשתי וק"ל ורבינו שמשון פירש בשל חרס כסתם כל הכלים שבתלמוד ובחמין בכלי ראשון ר"ל ובנבילה אין לו תקנה דאיהו ז"ל עדיף ליה להדחק ולומר דלא נחת ירושלמי לפרושי אלא הכשר כל"ח ולא הכשר כל"מ ואף על גב דדוחק הוא ממה שנאמר דתלמוד דידן ותלמוד ירושלמי פליגי בתרומה ובנבילה דלתלמוד דידן הכשר כל"מ דתרומה בכלי ראשון דלא ממעטינן מקרא דאותה אלא שטיפת צונן אבל תלמוד דידן סבר דבכלי חרס אין לו תקנה ותלמוד ירושלמי סבר בכלי ראשון סגי:

ותו דאינו נראה לי לומר שהקלו בהכשר כל"מ והכתוב לא מסרו לידם דנהי בהכשר כל"ח יש לנו לומר דסבר הירושלמי שמסרו הכתוב לידם מדכתב אותה שחסה התורה על כלי חרסיהם שלא ישברו ומסרו לידם והם הקלו בהם שחסו עליהם אבל בכלי נחושת דבבית ראשון נמי יש להם תקנה למה יקלו בהם כיון שחומר איסור תרומה עליהם בבית ראשון ובכלי חרס נמי למה יקלו בהם שיכשירום בכ"ש והקלו בהם כולי האי מבית ראשון דבית ראשון בעו שבירה ובבית שני אפילו כ"ש סגי היה להם להצריכן כ"ש לכל הפחות דהשתא כלי חרסיהם אינם נשברים ועד שאמרו לא חסה תורה אלא על כ"ח שאין להם תקנה במקוה אבל היכא שיש להם טהרה אין לומר בהם שיש לחוס עליהם:

ותו דאי בין בכ"ח בין בכ"מ קאמר הירושלמי לא הוה למינקט בלישניה כלי סתם דבהכי מפורש בהדיא דבכ"ח קאמר שכל כ"ח סתם כלים קאמרי להו תלמודא אלא היה ליה למימר כל כלי או למינקט בלישניה לישנא אחרינא דמשמע דבין בכ"ח בין בכ"מ קאמר ולכן נראה לו ז"ל לפרש דבחמין בכלי ראשון ר"ל וכו' דלפירוש זה לא אשכחן שהקלו אלא בכ"ח ופירש לנו הירושלמי הכשר כל"ח ולא כ"מ אפילו בנבילה ולפירושו ז"ל אין להביא ראיה מן הירושלמי דהכשר כל"מ בתרומת ב"ש קל מהכשר כל"מ דנבילה דכל"מ דתרומה אמלתייהו קיימי ובי"ר ובי"ש שווים בהם כדפרישית ומאי דקא דריש תלמוד דידן קרא דאותה למעוטי שטיפת צונן בכל"מ שהיא יתירה בקדשים בבית ראשון נמי מיירי דאין הפרש בכל"מ בין ב"ר לב"ש ולפ"ז מה שהקשה בעל הסמ"ג על ספר התרומה בשם ר"י אין לסתור את דבריו מן הירושלמי ולזה הביא פה בעל הסמ"ג זכרו לברכה מה שמפרש רש"י דברי הירושלמי כלומר דאפילו לשיטתם מתפרש הירושלמי דלא ליקשי ליה דעל כרחך לומר דההיא דזבחים בב"ר נמי מיירי והיינו כפירוש של הר"ש וקאמר בתר הכי ואינו קשה מדברי זקני לדברי לומר דאפילו לפי מה שמפרש רח"ב דברי הירושלמי אינו קשה לדבריו דמסתברא דההיא דזבחים בתרומת ב"ר נמי קאמר כיון דקרא דאותה קא דריש וקאמר דמעט תרומה בשטיפה ולא נתפרש לנו שם בגמרא דידן בהדיא דתרומת ב"ש הוא דמיעט הכתוב כמו שנתפרש בתלמוד ירושלמי משמע דאפילו בתרומת בי"ר קאמר דאף על גב דסתם תרומה שבתלמוד תרומת ב"ש היא דלאו הלכתא למשיחא נינהו וכמו שכבר כתבתי מ"מ סבר הוא זכרו לברכה שכל היכא דדרשינן קרא ולא נתפרש שם בהדיא דבתרומת ב"ש מיירי אפילו בתרומת בי"ר קאמר וזהו שכתב וז"ל כי לשם בזבחים אומר אותה פרט לתרומה ובתרומה דאורייתא וכו' ואפשר נמי שהוא זכרו לברכה וכן רח"ב זכרו לברכה סוברים דירושלמי דמחלק בין תרומת ב"ר לתרומת ב"ש לאו מקרא דאותה יליף לה אלא סברא דנפשיה הוא דקאמר הואיל ובבית שני מעצמן קבלוה ולהכי קאמר הסמ"ג דבשלמא בירושלמי דלא קא דריש קרא שייך טפי למימר דבתרומת בי"ש קאמר אבל תלמוד דידן קרא דאותה קא דריש וקאמר דמעט תירומה בשטיפת צונן ולא נתפרש שם בגמרא לומר דבתרומת בי"ש קאמר שמעט הפסוק אלא תרומה סתם קאמר משום דאפילו בתרומת בי"ר קאמר שמעט הכתוב בשטיפה והיינו נמי דנקט לדבריו ואינו קשה מדברי זקיני לדברי ולא קאמר ואינו חולק זקני עלי דהא אפילו אם זקנו חולק עליו ואינו סובר כמותו אין להקשות לו אלא לפירש שפירש זקינו דברי הירושלמי קאמר הוא זכרו לברכה דאין להקשות על דבריו מהירושלמי והיינו נמי דקאמר ובתרומה דאורייתא בב"ר מיירי ולא אמר סתם ובתרומה דאורייתא מיירי או ובתרומת בי"ר דאורייתא משום דהוו תרתי דאורייתא תרומת ב"ר ותרומת ב"ש והכא אפילו בתרומה דאורייתא דבבית שני קאמיירי כדפי' וכ"ז קאמר איהו זכרו לברכה לשיטתו של רח"ב אבל איהו זכרו לברכה סבר דמאי דמשני בירושלמי תרומות ומעשרות קבלום מעצמם בב"ש הוא לומר דההיא ברייתא דתרומה דמייתי התם בתרומה בזמ"הז דרבנן קמיירי ולהכי קילא מנבילה וכן תלמודא דידן מוקי להו לכולהו תנאי דמקלי בתרומה דתרומה בזמה"ז דרבנן כדאיתא בכמה דוכתי והכי קא משני בירושלמי מי סברת דקדושה ראשונה נתקדשה לע"ל ותרומות בזמ"הז דאורייתא מחמת אותה קדושה עד דתקשי לך ברייתא דתרומה לברייתא דנבילה קדושה ראשונה לא נתקדשה אלא לשעתה וגם לא הוטל עליהם לקדשן ומה שנהגו תרומות ומעשרות בב"ש מעצמם קבלום ואף על גב דחזרה עליהם דאורייתא כיון שקבלום לא קבלום אלא לשעתה כקדושה ראשונה ואם כן תרומות בזמן הזה דרבנן ומש"ה יש להקל בתרומה מבנבילה וכדכתב הסמ"ג בסימן קל"ג בהביאו דברי ר"י דסבר דתרומה בב"ש דאורייתא וז"ל וכמו שקדושה ראשונה לא היתה אלא לשעתה כך קדושה שנייה לשעתה ובמקומות אחרות מביא מאליהן קבלום לומר שתרומה בזמ"הז דרבנן כי ההיא דמסכתא תרומות שהבאתי בהלכות הגעלה עכ"ל ומשמע קצת שאילו דברי הסמ"ג ולא מדברי ר"י דהא התוספות בפ' הערל הביאו דברי ר"י ולא כתבו מזה לא כולו ולא מקצתו וזהו ממש מה שכתבתי שהוא ז"ל סובר דמאי דקאמר בירושלמי תרומות ומעשרות קבלו מעצמן לומר דההיא ברייתא בתרומה בזמ"הז מיירי ואף על גב דתרומה בזמן בי"ש דאורייתא כדכתב ר"י ומשום דמירושלמי דשבועות אין ראיה גמורה לזה אלא לסברת ר"י שכתב דתרומת ב"ש אע"ג דמעצמן קבלוה והויין דאורייתא דלסברא זו איכא למימר דאי לא אתי ירושלמי למימר דתרומה בזמ"הז דרבנן מאי נפקא לן מינה אי מעצמן קבלוה או לא כיון דבין כך ובין כך תרומה בב"ש דאורייתא שהוא ז"ל לא סבירא ליה כפירוש זקנו רח"ב אבל בלא פירוש ר"י נוכל לומר דירושלמי דשבועות בתרומת פירות וכיוצא בהן קאמר שקבלו מעצמן וצריכין להפרש מהן תרומה מדרבנן אבל מן התורה פטורין וכדכתבו התוספות בפרק הערל לפירוש ראשון שפירש ר' ההיא דמדרש רות דמייתי התם מש"ה מביא הוא ז"ל לראיה דקדושה שנייה בשעתה נתקדשה מירושלמי דתרומות שהביא בהלכות הגעלה דהתם פשיטא דליכא למימר דבתרומות פירות קאמר ואפשר נמי דאיהו ז"ל סבר כהרא"ם דסבר דתרומת ב"ש נמי דרבנן ולדידיה תלמודא דמוקי להו לכולהו ברייתות דמקלו בתרומה בתרומה בזמ"הז זמן ב"ש נמי זמ"הז קרו ליה שאחר שנחרב בית א' דבטלה לה קדושה ראשונה זמן בית שני שוה לזמן הזה לענין תרומות ומעשרות דבזמן בי"ש נמי הוו דרבנן דבקדושה ראשונה תליא מלתא ומהאי טעמא תלמודא דידן זמן בי"ש נמי זמ"ה קרי ליה:

ולפי מה שכתב הסמ"ג במצות קל"ג וכמו שקדושה ראשונה וכו' כמו שהבאתיו לעיל הם דברי ר"י ומה שלא הביאו התוספות ז"ל בפרק הערל משום דהתם לא קא עסקי אלא להודיענו דתרומת בי"ש דאורייתא וכן ממה שכתב הוא ז"ל וז"ל כי ההיא דמסכת תרומות שהבאתי בהלכות הגעלה אין לנו ראיה כ"כ שאינם דברי ר"י דאפשר שהם דברי ר"י ואפילו כתב הוא ז"ל בדרך זה לקצר ולא להאריך להביא שם ההיא דירושלמי דתרומות כיון שהביאם בהלכות הגעלה והראשין עיקר:

ואפשר דר"ש נמי שהביא הוא ז"ל בהלכות הגעלה לפרש ירושלמי דתרומות סבר כמותו:

ואם לחשך אדם לומר דלסמ"ג מאי דכתיבנא לעיל דקשה ליה לרח"ב ותלמוד דידן אמאי קא ממעט מקרא דאותה תרומה דחמירא ולא קא ממעט נבילה דקילא דמסתבר טפי לאוקומא מיעוטא באיסור הקל הואיל ובלאו מיעוטא דקרא היינו מדמקיל אפילו נבילה לקדשים ומהי תיתי לן להחמיר אפילו תרומה דחמירא וכדכתיבנא היכי מתרצין לה נשיביהו ונאמר שהסמ"ג סובר דאדרבא הואיל וקרא בקדשים קאי וכתב בהו מיעוטא סברא היא למעט כל איסור הקל ממנו ואפילו איסור תרומה דחמירא אלא דקילא מקדשים בכמה דברים כדאיתא בפרק חומר בקודש וקאי בקדשים חמורים וממעט קודש הקל ממנו:

ומעתה אני אומר דנ"ל לפרש עוד ולומר שרח"ב בתרומת בי"ר קאמר דקילא מנבילה ומביא ראיה ממאי דמשני בירושלמי תרומות ומעשרות קבלו מעצמן:

דה"פ מה לתרומה דין הוא שנקל בהכשר כליה מהכשר כלי נבילה אע"פ שחייבין עליה מיתה שכן אין איסורו נוהג מן התורה בכל זמן שבית המקדש קיים שבזמן ב"ש הותר איסורו ואין איסורו איסור גמר שאיסור גמור אין לו הפסק כנבילה תאמר בנבילה וכו':

ונקיטנא בלישני האי לישנא ואמינא אין איסורו איסור גמור כלישניה דסמ"ג דנראה דלא שייך למי' לישנא אחרינא כגון אין איסורו איסור דורות או איסור עולם משום שעונותינו החריבו שאלמלא חטאנו הבית קיים והיה איסור תרומה איסור דורות ומהאי טעמא נראה לומר דהאי פירכא דירושלמי לאו פירכא גמורה היא דקלישא וצריכה סעד לתומכה כאשר אכתוב אליביה דר"ש ומאי דקאמר דלפי' זה יתיישב אף בקדירה של נחושת כדלעיל ור"ש פירש דירושלמי להכי נקט בלישניה כלי סתם דמשמע כלי חרס כסתם כלים שבתלמוד דדוקא בכלי חרס קאמר דקיל הכשר כלי חרס שנתבשלה בו תרומה מהכשר כל"ח שנתבשלה בו נבילה דאי בין בכל"ח בין בכל"מ קאמר לא הוה לירושלמי למינקט בלישניה סתם כלי דהוי ליה כאלו פירש בהדיא כ"ח אלא הוה ליה למימר כל כלי או למינקט בלישניה לישנא אחרינא דמשמע דבין בכל"ח בין בכל"מ קאמר ושמא היינו טעמא דירושלמי דסמיך אפירכא דמעצמן קבלו להקל אפילו בתרומת בי"ר בהכשר כל"ח משום שיש לנו ג"כ טעם אחר להקל שהתורה חסה על כל"ח של תרומה שלא ישברו דתרומ' שכיחא טפי בבישול וסבר הירושלמי דלהכי כתב רחמנא אותה גבי חטאת למעט כל"ח שנתבשל בהם תרומה שלא ישברו כיון דשכיחא טפי בבשול משא"כ בכלי דנבילה דאסורה היא ולא שכיחא בבישול וטעמא דהתורה חסה לחודא לא טעמא אלימא היא להקל בכלי חרס דתרומה מבנבילה כיון שיש חומרא גדולה בתרומה מבנבילה שתרומה במיתה ונבילה בלאו ולהכי פריך התם תרומה דעון מיתה וכו' ומשני דודאי כן הוא דטעמא שהתורה חסה לחודא לא אלימא להקל בתרומה מבנבילה אלא שיש לנו טעם אחר מצרף עמו והיינו פרכא דמעצמן קבלו וכו' ואף על גב דההיא טעמא נמי לחודא לא אלימא להקל בתרומה ולהכי לא מקלינן בכלי נחושת מכל מקום בכ"ח שיש לנו שני הטעמים דהיינו טעמא דהתורה חסה וטעמא דמעצמן קבלו אלימי להקל בתרומה אע"פ שחייבים עליה מיתה מבנבילה ואע"פ שנבילה אינה אלא בלאו אבל כל"מ דתרומה לא גרע מכ"מ דנבילה:

ולפ"ז תלמוד דידן דקא ממעט מקרא דאותה שטיפה בכל"מ דתרומה קל וחומר בנבילה אי נמי סבר הר"ש ז"ל דשמא סבר הירושלמי דדוקא בכל"ח הוא דאיכא למיפרך האי פירכא דמעצמן קבלו וכו' אבל בכלי מתכות האי פירכא לאו כלום הוא דגלי לן רחמנא גבי כל"מ דנבילה וכתב רבוי דכתיב כל אשר יבוא וכו' וכל רבויא היא לרבות תרומה שאין איסורה איסור גמור לומר שכל דין שיש בנבילה בכלי מתכות יש ג"כ בתרומה ואף על גב דנבילה איסור גמור הוא ומדכתיב רבויא גבי כל"מ אלמא בכל"ח דלא כתיב רבויא הויא פירכא מעליא וכל היכא שאין איסורו איסור גמור בתרומה אין כל"ח צריך שבירה דחומרא הוא שהחמירה בו תורה היכא שאיסור איסורן גמור ואפילו הוגעל עשאו הכתוב כאלו לא הוגעל ולפ"ז נמי תלמוד דידן דקא ממעט ממקרא דאותה שטיפה קל וחומר בנבילה דפרכא שאינו איסור גמור לאו פרכא הוא גבי כל"מ כדפירשתי וכתב הוא ז"ל ואינו קשה מדברי זקני לדברי דהתם בזבחים בתרומה דאורייתא וכו' פירש בשלמא בתרומת ב"ש שמעצמן קבלו יש להקל מבנבילה אי בעית אימא דאורייתא ואיבעית אימא דרבנן והתם בזבחים אי הוה מיירי בה כדקאמר זקני אבל לשם בזבחים בתרומה דאורייתא בב"ר מיירי:

וא"כ אין להקשות ממה שהוכיח זקני לדברי ואפילו אם נפל הירושלמי כשיטתו וכשיטת הר"ש דבתרומת בי"ר קאמר שיש להקל בה מבנבילה דהא לפירושו של הר"ש ז"ל אין לנו ראי' מירושלמי להקל אלא בכ"ח כבתרומ' בי"ר:

ומהררא"ם ז"ל דרך בדרך אחרת לפרש לשון הסמ"ג שכתב אמנם אומר אבי אמי רח"ב דאסור תרומה קל מאיסור נבילה וכו' והכלל העולה מדבריו הוא שהסמ"ג סובר דתרומות ומעשרות דבי"ש דאורייתא כר"י ז"ל וקאמר ואין לעשות כן באיסור אחר אפילו בתרומה שהיא במיתה לומר דאפילו בזמן בית שני במיתה ורח"ב סבר דתרומת ב"ש דרבנן ומוכח לה מדקא משני התם תרומות ומעשרות קבלו מעצמן דבלא"ה לא הוה משני מידי וקאמר הסמ"ג אע"ג דזקני מוכיח מירושלמי דתרומת ב"ש דרבנן והוכחנו הוכחה גמורה ולפי' יתיישב היטב כלי סתם דנקט תנא דברייתא בלישניה דמשמע בין בשל חרס בין בשל מתכות ואלו לר"ש דסבר דההיא דאורייתא לא יתישב אלא בשל חרס ולא אתי שפיר כלי סתם דנקט בברייתא וא"כ מסתבר טפי פירושו של רח"ב אפ"ה אני אומר דאינו קשה לדברי האמורים פה מפני שדברי האמורים פה אינם אלא במה שאמר בזבחים אותה פרט לתרומה אבל במאי דאמינא דתרומת ב"ש דאורייתא ודאי קשה לי מהוכחת זקני:

ולא צהיר לענ"ד דלענ"ד דמילתא דפשיטא היא שהסמ"ג ז"ל לא כתב כאן בהלכות הגעלה דיני הגעלה תרומה לומר אם תרומת בי"ש דאורייתא או דרבנן שהוא ז"ל לא הביא כאן תרומה אלא לבאר ולומר שאין צריך שטיפת צונן כגיעולי עכו"ם אחר הגעלת חמין דאפילו תרומה דחמירא שהיא במיתה כדכתיב ומתו בו כי יחללוהו אין לעשות בה שטיפת צונן קל וחומר באיסור לאו ולא נפקא ליה מידי בהא אם תרומת בי"ש דאורייתא או דרבנן דאפילו אם תרומת בי"ש דרבנן מקשה איהו ז"ל שפיר לס"ה בשם ר"י שהוא ז"ל מתרומה שחייבים עליה מיתה מקשה על דבריו וא"כ מאי אמנם אומר א"א וכו' דקאמר שמלשון זה משמע שכבר גזר אומר שתרומת בי"ש דאורייתא וזקנו מנגד לדבריו אשר כתב כאן דסבר דתרומת בי"ש דרבנן לפירוש של מהררא"ם:

ויותר מזה יש לתמוה במה שפירש לשיטתו שמה שכתב הסמ"ג בתר הכי אינו קשה מדברי זקנו לדבריו אשר כתב פה קאמר אע"פ שהוא חולק עליו במה שהוא סובר דתרומות בי"ש דאורייתא רהא ממה שכתב אמנם וכו' משמע שהוא דבר פשוט שזקנו מנגד לדבריו אשר כתב כאן וחולק עליו שדבריו מוכיחין דתרומת בי"ש דאורייתא לשיטתו וזקנו סובר שהיא דרבנן לפי' כדכתיבנא וכשבא לבסוף וכתב ואינו קשה מדברי זקני לדברי וכו' משמע שדבריו אינם מוכיחים בזה ולשיטתו הכי הוה ליה לסמ"ג למימר ואע"פ שזקני אמר דתרומת בי"ש דרבנן מ"מ אני פה איני מביא ראיה אלא מתרומות דאורייתא או לשון אחר בכיוצא בזה דלשון אמנם וכו' ואינו קשה מדברי זקני וכו' לא כלל בפי' לענ"ד וכדפירשתי:

ויותר מזה אני אומר דאם הסמ"ג ז"ל היה מפרש דמאי דקאמר אפילו בתרומה שהיא במיתה אפי' בתרומת ב"ש קאמר שהיא במיתה הוה לן למתמה טובא ולמימר מריה דאברהם מה לסמ"ג ז"ל לדבר בדבר זה כאן בהלכות הגעלה שמה שהוא ז"ל מקשה על דברי ס"ה בשם ר"י ז"ל ק' בין אם תרומת ב"ש דאורייתא בין אם היא דרבנן דהא התם בזבחים מקרא דאותה הוא דממעטינן לה לתרומה משטיפת צונן:

ולאומר שיאמר שבמה שכתב הסמ"ג אח"כ אינו קשה מדברי זקני לדברי קאמר דברים הללו אני אומר שדברים הללו כי חוכא וטלולא נינהו שמתחילה כשהקשה על ס"ה בשם ר"י היה לו לבאר דבריו ולומר דמקרא דאותה הוא דממעטינן שטיפת צונן בתרומה והדברים הרבים בקולות ולפידים יחדלון דתו' הללו גרעונות הן ועוד דבמה שכתב לפרש מה שכתב הסמ"ג ואינו קשה מדברי זקני לדברי וכתב וז"ל מפני שההוכחה של הירושלמי דתרומות היא הוכחה גמורה שגם הוא מודה בה כמו שכתב במצות קל"ג ובמקומות אחרות מביא בירושלמי מאליהן קבלו לומר שתרומה בזמן הזה דרבנן כההיא דמסכת תרומות ק' לדבריו דקאמר דאפילו תרומה שהיא במיתה שסובר אפילו דב"ש הוצרך לתרץ דאפילו לפירוש הירושלמי דתרומות שזקני נעזר ממנו נהי שהיא סברתי מ"מ אינו קשה לדברי האמורים פה מפני שדברי האמורים פה אינם אלא מה שאמר בזבחים וההיא דזבחים בתרומה דאורייתא מיירי והיינו דב"ר עכ"ל:

איכא למתמה טובא דלפי דבריו משמע שמה שכתב הסמ"ג ז"ל במקומות אחרות מביא בירושלמי וכו' הוא לומר דמירושלמי דתרומות קשה לדברי ר"י שאמר דתרומות בי"ש דאורייתא מן הטעם שכת' דלא לישתמיט וכו' שהוא ז"ל הוצרך ליישב ההיא דירושלמי דשבועות דלא תקשה ליה דמהא משמע דאי מירושלמי דשבועות הוה משמע שיש מי שאומר דתרומת ב"ש דרבנן לא הוה קאמר הכי ואע"ג דבתלמוד דידן לא אשכחן לא תנא ולא אמורא דלימא הכי בהדיא אלא היה מודה בתרומת ב"ש שהיא דרבנן והביא הוא ז"ל ירושלמי דתרומות לנגד לדבריו ואין לשונו משמע כן לעניות דעתי:

ועוד לשיטתו דקאמר שהסמ"ג סובר דתרומת ב"ש דאורייתא היכי' מצי למסבר הכי כיון שהוא מודה בהוכחת זקנו שהוכיח מירושלמי דתרומת ב"ש דרבנן לדעתו:

ואין לומר שהסמ"ג ז"ל סובר דההיא דירושלמי דתרומות דמשני מאליהן קבלו דחיא בעלמא הוא דהא בתלמוד דידן לא אשכחן לא תנא ולא אמורה לפרש ולומר דתרומת ב"ש דרבנן והאמת הוא דירושלמי בתרומת פירות דהויא דרבנן וכיוצא בה מיירי דהשתא לא קשיא ברייתא דתרומה לברייתא דנבילה דאי הכי הוה ליה לבעל הסמ"ג לתרץ דבריו ולפרש בהדיא לשיטתו דסבר שהסמ"ג שסובר דתרומת ב"ש דאורייתא דמאי דמשני בירושלמי דתרומות מאליהן קבלו וכו' דחיא בעלמא היא דהא דוחק גדול הוא לומר כן והוה ליה לפרש בהדיא דאע"ג דדוחק הוא לומר דבירושלמי דחיה בעלמא קאמר והאמת אינו כן מכל מקום הואיל ולא אשכחן בתלמור דידן לא תנא ולא אמורא לפרש ולומר בהדיא דתרומת ב"ש דרבנן צריכין אנו לומר כן ואע"ג דדוחק הוא מהאי טעמא נמי אין לומר שהסמ"ג ז"ל אע"פ שהוא מודה בהוכחת זקנו דירושלמי סבר בתרומת בי"ש דרבנן הוא סובר דאין הלכה כירושלמי דתלמוד דידן פליג עליה דהא לא אשכחן בשום דוכתא דלוקי חדא מהנהו משניות או ברייתות דמקלו בתרומה בתרומת ב"ש דרבנן אלא בכל דוכתא מוקי להו בתרומה בזמ"הז דרבנן משמע דסבר דתרומות ב"ש דאורייתא וכטעמו של ר"י שכתב דלא לישתמיט וכו' כדכתיבנא דאי הכי בהלכות תרומה בסימן קל"ג שמביא הירושלמי וקאמר במקומות אחרות בירושלמי וכו' היה לו לפרש ולומר ואין הלכה כמותו דתלמוד דידן נמי פליג עליה דהא ר"י מטעמא דלא לישתמיט וכו' קאמר דתרומת ב"ש דאורייתא והוצרך ליישב ההיא דירושלמי דשביעית דמשמע מינה דאי לא הוה מתרץ לה לא הוה קאמר דתרומות ב"ש דאורייתא אלא דרבנן ואע"ג דבתלמוד דידן לא אשכחן מאן דלימא הכי דסבר הוא ז"ל דמשום דלא אשכחן מאן דאמר הכי בתלמוד דידן ובתלמוד ירושלמי אשכחן לה אין לומר דפליג תלמוד דידן אתלמוד ירושלמי דתלמוד ירושלמי סבר דתרומות ב"ש דרבנן כמו שהוכיח זקנו ותלמוד דידן סבר דהוי דאורייתא כיון דלא אשכחן בתלמוד דידן בשום דוכתא דלימא דתרומת ב"ש דרבנן ושלא כסברת ר"י בהא וכדפירשתי אלא ודאי נראה שהוא ז"ל לא הכניס עצמו להוסיף או לגרוע על דברו וראייתו של ר"י ז"ל לומר אי תרומת ב"ש דאורייתא או לא למה שכתב בהלכות תרומה אחרי הביאו דברי ר"י ומקומות אחרות מביא בירושלמי מאליהן וכו' הא פירש בהדיא ואמר דלומר דתרומה בזמ"הז דרבנן קאמר הכי והיינו לומר דאין להכריע מירושלמי דהויא דרבנן אלא תרומת זמן זה אבל לתרומת ב"ש אפשר דהויא דאורייתא כסברת ר"י או דרבנן כסברת הרמב"ם ז"ל דמירושלמי אין הוכחה לענין זה:

וכן נמי משמע ממה שכתב הוא ז"ל בסוף אותה מצוה שהביא דעתו של הרמב"ם ז"ל שכתב דתרומת ב"ש נמי דרבנן והביא דעתו של ר"י דסבר דתרומה זמן הזה דרבנן ושל ב"ש דאורייתא והביא ראיה לדבריהם מתלמוד דידן דהלכה דתרומת ב"ש זמן הזה דרבנן ולא הכניס עצמו הוא ז"ל לכתוב לא כדברי זה ולא כדברי זה ואם איתא שהוא ז"ל סובר כר"י דתרומת ב"ש דאורייתא ולא מטעמו של ר"י ממש דר"י משום דלא אשכחן לה בתלמוד דידן ולא בתלמוד ירושלמי דלימא הכי הוא דקאמר דתרומת ב"ש דאורייתא וכדכתיבנא והוא ז"ל אע"ג דאשכח תלמוד ירושלמי דסבר דתרומת ב"ש דרבנן לשיטתו של מהררא"ם אפ"ה סבר דתרומת ב"ש דאורייתא והיינו מטעמא דכתי' היה לו להכריע שם ולבאר דעתו וראייתו כיון שלא פירש דעתו שם בהלכות תרומה בסימן קל"ג בשום מקום אחר אלא ודאי נראה שהוא ז"ל לא היתה בידו ראיה להוסיף על דבריו של ר"י או לגרוע מהם להכריעו אי תרומת ב"ש דאורייתא או דרבנן אלא שהדבר נוטה שגם הוא סובר כדברי ר"י ממה שכת' אחרי הביאו דברי ר"י ומקומות אחרות מביא בירושלמי וכו' ועל דרך שכבר פירשתי:

ועוד תימה לשיטתו דקאמר דסמ"ג סבר דתרומת ב"ש דאורייתא אמאי מודה בהוכחת זקנו ולא קא מפרש הירושלמי על דרך שפרשתיו אני למעלה אליביה דסמ"ג באומרי דסבר כר"י דתרומות ב"ש דאורייתא ועוד תימה דאי מאי דקאמר אמנם אבי אמי רח"ב וכו' דתרומת ב"ש דרבנן קאמר למה לא הביא ג"כ הרמב"ם ז"ל דסבר דתרומה דב"ש דרבנן ולומר אמנם אומר אבי אמי רח"ב וכן כתב הרמב"ם ז"ל:

ולרווחא דמילתא אמינא שכבר הוא ז"ל הביא ראייתו של הרמב"ם בסוף סימן קל"ג כדכתי' לעיל יעויין שם וממה שהביא רח"ב ראיה מהירושלמי אין לסתור דבריו אפילו נודה בהוכחתו דהא אין הלכה כירושלמי בה"א לדעתו של הסמ"ג לשיטתו של מהררא"ם נר"ו:

ומהאי טעמא נמי אמינא דלישנא דנקט הסמ"ג בלישניה וז"ל אין קשה מדברי זקני וכו' דחק הוא מאוד לשיטתו של מהררא"ם דאפילו אם הירושלמי מנגד לדבריו בזה אין להקשות על דבריו דהא תלמוד דידן פליג עליה ואנן בתר תלמוד דידן גרירינן והכי ה"ולל ואפילו לדברי זקני וכו' או לשון אחר ולא לנקוט במילתא לשון קושיא:

ותו קשה לשיטתו דמילתא דפשיטא היא דלא אשכחן ליה לסמ"ג למימר בשום דוכתא דמירושלמי מוכח דתרומת ב"ש דרבנן אלא דתרומה בזמה"ז קאמר ובתרומה בזמן הזה אשכחן ליה לתלמודא דידן דקאמר הכי בכמה דוכתי ור"י דקאמר דלא אשכחן לא תנא ולא אמורא דלימא דהויא דרבנן אתרומת בית שני קאמר אבל תרומת זמן הזה כולי עלמא מודו דהויא דרבנן וכדכתב הסמ"ג עצמו בהדיא בסוף סימן קל"ג דלר"י ז"ל יש לפרש בין תרומת בית שני לתרומה בזמן הזה דתרומת בית שני דאורייתא ותרומת זמן הזה דרבנן:

ולפי זה נסתלק התימה הגדול שתמה מהררא"ם נר"ו על מהררי"ק ז"ל וממילא גם התימה השני בטל במיעוטא דנראה דמהררא"ם נר"ו לא נשען על התימא השני שתמה על מהררי"ק לבטל ולסתור דבריו ולא תמך יתדו בו דנראה דמהררי"ק זכר לברכה הקשה דמסתבר ליה טפי למק' שהיה להם לגזור בתרומה דלא ליחלפא בה נבילה ופריך דהוה להו לגזור בתרומה שבמיתה דהשתא דלא גזור מחלפה בה נבילה דאינה אלא לאו ולאו בעיא היא דבעי כמו שכתב מהררא"ם נר"ו בשם הגאון מהררי"ק וכיוצא בזה תמצא בכמה מקומות בתלמוד ולכן אני אומר דמהררא"ם נר"ו לא תמך יתדו על התימה הזה ולמעליותא בעלמא קאמר ליה עם היות שהתימה הראשון היה גדול לדעתו וא"כ בביטולו של ראשון שהוא היסוד נפל הבנין הנשען עליו שהוא התימה השני:

ואחזיר למה שהייתי בו ואומר שעוד קשה לפי' של מהררא"ם נר"ו דלפי' יש לתמוה למה לא הביא הסמ"ג בסימן קל"ג כשהביא דברי ר"י שכתב דתרומת ב"ש דאורייתא דברי הר"ש ולומר שכן ג"כ סברתו של הר"ש בתרומת ב"ש דאורייתא כדעתו של ר"י זכר לברכה ולא כהרמב"ם זכר לברכה וכן פה בהלכות הגעלה למה לא הביא ג"כ דעתו של ר"י דסבר דתרומת ב"ש דאורייתא כיון דלפירש של מהררא"ם עיקר הדבר שהביא בהלכות הגעלה מה שפירש לשון הירושלמי אינו אלא לומר שהר"ש סובר כמותו דתרומת ב"ש דאורייתא דלאו הכי לא היה צריך לפירוש של הר"ש בהלכות הגעלה שכל עצמו של הסמ"ג שהביא לשון הירושלמי לדעתו נר"ו אינו אלא משום שזקנו הוכיח משם דתרומת ב"ש דרבנן ורצה לתרץ ולומר אע"ג שהוכחת זקנו הוכחה גמורה היא לא קשיא ליה במה שכתב פה בהלכות הגעלה ואע"ג דר"ש מפרש לשון הירושלמי שהביא רח"ב ראיה לדבריו ור"י לא פירש מ"מ היה לו לומר וכן הר"י חולק על רח"ב דסבר דתרומת ב"ש דאורייתא ועוד שלא הועיל כלום במה שפירש הר"ש לשון הירושלמי דהא רח"ב דקדק ממאי דמשני הירושלמי תרומות ומעשרות קבלו מעצמן וכן כתב הוא בעצמו והר"ש לא תירץ בדקדוק זה כלום לפרש מאי משני בירושלמי אי תרומת ב"ש דאורייתא וא"כ בהביאו פה דעתו של הר"ש לא תרץ כלל הוכחתו של רח"ב אלא צריכין אנו לתרצו לדעתו וא"כ מה ראה שלא הביא ג"כ דעתו של ר"י שגם הוא חולק על רח"ב לדעתו:

ותו תימה במה שכתב דלרח"ב זכר לברכה הירושלמי סבר דבתרומה סגי בכל"ח בכלי שני אע"ג דהתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם משום דמדרבנן הוא ואתי שפיר אליביה מאי דנקט בירושלמי סתם כלי דמשמע בין של חרם בין של נחושת וכו' יעויין בדבריו דא"כ תינח כלי דקתני גבי תרומה אלא כלי דתני גבי נבילה מאי אמר ליה דע"כ בשל נחושת דוקא קאמר דהא התורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ומדגבי נבילה נקט סתם דהוי דוקא בשל נחושת גבי תרומה נמי סתם כלי דנקט של נחושת הוא דהשתא לא מצינן תו למידק מדנקיט בלישניה כלי סתם וכ"ש דנראים הדברים דכלי חד תנא בתרוייהו בתרומה ובנבילה דהא בירושלמי שלפניו לא היה כתוב אלא ואין למדין ממנו לענין נבילה:

ולפירוש של רח"ב היינו לומר דנבילה בכלי ראשון וע"כ כלי דקתני בברייתא כלי של נחושת קתני דהא נבילה בכ"ח אין לו תקנה והתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ונראה שהוא נרו לא רצה לפרש ולומר לפירוש של רח"ב דסברת הירושלמי היא שאין לומר בכלי חרס התורה העידה וכו' ופליג אתלמוד דידן וסבר דבקדשים גזירת הכתוב הוא וכדפרישתי אליביה דר"ש דבהכי ניחא ליה דכלי דקתני גבי נבילה נמי אפילו בכ"ח קאמר הירושלמי דהכשר בכ"ר שהיה נראה לו דוחק לומר כן והתימא הוא שבסוף סוף פירש כן אליביה דר"ש גבי תרומה ותו תימה דלפי מה שפירש הוא נרו דברי הר"ש קשה לר"ש דמ"ש תרומה דלא גמרינן לה מקדשים להצריך לכל"ח שבירה משום דחידוש הוא בקדשים ובנבילה גמרינן מקדשים להצריך לכ"ח שבירה ולא אמרינן דחידוש הוא בקדשים ומחדוש לא גמרינן דהא הר"ש זכר לברכה פירש בנבילה דבכלי חרס אין לו תקנה וכן הקש' גם הוא נרו ותו תימא במה שכתב בפירוש דברי הר"ש זכר לברכה דבכלי מתכת אי אפשר ליישב הברייתא אליבא דהר"ש ולפרש בחמין דקתני בברייתא בכלי ראשון דלא חמירא תרומה מקדשים דסגי להו בהגעלה דכ"ר בפעם אחד בלבד והא גבי תרומה אסורא בלע לגבי זרים וגבי קדשים התירא בלע וטובא איכא להחמיר בכלי דאיסורא בלע מכלי דהתירא בלע כדמסיק רב אשי בשלהי ע"ז בשמעתא שכבר כתבתי ומיהו אי משום הא לא קשיא דהא החמיר הכתוב בבישול חטאת יותר מבשול תרומה שבחטאת הוצריך שטיפה אחרי ההגעלה ובתרומה לא כדנפקא לן בפרק דם חטאת מדכתב רחמנא אותה דמשמע מיעוטא ואף על גב דחטאת היתירא בלע ותרומה איסורא בלע:

ואין להקשות ממה שהקל הכתוב בבשול תרומה דאסורא בלע מבבשול חטאת דהתרא בלע במאי דמסיק רב אשי בשלהי ע"ז דסבירא ליה לתלמודא דלהכי כתב רחמנא אותה לומר דשטיפת צונן גזירת הכתוב היא בכלי שנתבשל בו חטאת דלא תיסק אדעתין למימר שהתורה העידה על כלי נחושת שאינו פולט עד שתשטוף אותו במים צוננין מיד אחר ההגעלה כי היכא דאמרינן שהתורה העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דפיו לעולם אבל בשאר איסורין ואפילו בתרומה שהיא במיתה כקדשים לא דקדשים גזירת הכתוב היא דיקא נמי דקאמר התם בזבחים לא נצרכה אלא בשטיפת קדשים ולא קאמר לא נצרכה אלא למעט שטיפה שבקדשים אלא דייק התלמוד בלישניה וקרא השטיפה יתירה לומר דמקרא דאותה שמעינן דשטיפה גזירה היא בקדשים שהיא יתירה שאין הכלי צריך בה לפלוט מה שבלע שבלאו השטיפה פולט ע"י הגעלת חמין שכבר הוגעלה אבל אין לפרש ולומר דסבירא ליה לתלמודא דפשיטא דשטיפה בחטאת גזירת הכתוב דהא לא ידענו מה טעם לשטיפת צונן אחר ההגעלה כדכתב הסמ"ג וא"כ גזירת הכתוב היא ומגזירת הכתוב לא ילפינן ולא איצטריך קרא דאותה אלא למעט שטיפה בתרומה דוקא דלא דגזירת הכתוב היא בשטוף במים צוננין אחר החמין בכל דבר שחייבין עליו מיתה וגלה לנו בקדשים והוא הדין בתרומה שכל כך הוא לי תרומה כקדשים שזה קודש וזה קודש וזה חייבים עליו מיתה וזה חייבים עליו מיתה אבל פשיטא דבלאו מיעוטא דקרא אין לנו ללמוד שטיפת צונן בשאר איסורין כגון נבילה וחזיר דמחידוש שחדשה תורה בדבר שחייבים עליו מיתה והוי קודש אין ללמוד לשאר איסורין דאם כן אמאי מקשה הסמ"ג לס"ה בשם ר"י זכר לברכה מדאמר בזבחים שאין לעשות כן אפילו בתרומה ליקשי להו אפילו אם יש לעשות כן בתרומה שבמיתה והוה כקדשים ממש אין לעשות כן בשאר איסורים דהא מחידושא לא ילפינן ושמא הסמ"ג זכר לברכה רצה להקשות מכל שכן מתרומה דהויא יותר קושיא חזקה דהויא קושיא כללית בין למפרש סברת התלמוד בדרך זו בין למפרש סברת התלמוד כמו שפירשתי אני:

ואליביה דסמ"ג אין לומר נמי דתלמוד דידן סובר דיש חילוק בין אסור בלע מתרומה ובין אסור בלע מנבילה אבל לרח"ב זכר לברכה יש לחלק לפי פירושי השני שפירשתי דבריו ולפי פירוש הראשון אין חלוק אלא דבתרומת בית שני יש להקל בהכשר כליו מבית ראשון כדפרשית ולדבריו לא אתא קרא דאותה לומר דשטיפה בקדשים גזירת הכתוב היא הנלענ"ד כתבתי:

נאום נמוך ונבוך דוד הכהן בכמ"ר חיים כהן ז"ל:

ולהיות ועידי חתימה כרתי והסופר חתם בכתב ידו שמי ואין מעשי נכרים מתוך כתבי ויחשוב מאן דהוא שהמחבר קטיל קני באגמא הוא ורצה להתלות בי וכנה שמו כשמי אמרתי אחתום שמי אני עצמי שאני הוא המדבר הטרוד דוד הכהן בכמ"ר חיים כהן ז"להה:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה