אור ברסלב
רדך בית יז › חדר י

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית יז · חדר י

חדר ט

והריטב"א ז"ל כתב שטעמו של הרמב"ם ז"ל טעמא דמסתבר הוא וכדכתיבנא ואם כן הרבה יש לתמוה על כת"ר שכתב שהאחרונים כתבו שאין לחוש לדברי הרמב"ם זכרו לברכה:

והנה הר"ן נמי כתב בתשובה כמו שכתב הרשב"א שדבריהם של האומר דבמלחמה לא בעינן בעד אחד לומר וקברתיו נכונים ואפ"ה כתב שאין לנו להקל באיסור א"א שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם זכרם לברכה אבל מאחר שהריף והרמב"ם זכרם לברכה הסכימו דכל במלחמה ודכוותה חיישינן אפילו לעד אחד דאמר בדדמי מי יקל ראשו להקל באיסור א"א כנגדם וא"כ רבו האומרי' שלא לעשות מעשה בנידון דידן והם הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והר"יטבא דלהרשב"א שהקש' על דברי הרי"ף והרמב"ם זכר' לברכ' מהנהו עובדי שלא הוזכר בהם וקברתיו שדקדק מדברי הרמב"ם דבכל מסל"ת בעינן לומר וקברתיו כמו שכתב בנימוקי יוסף משמו והניחם בקושי א"כ לדעתו זכרו לברכה אין חילוק בין הזכיר שמו ללא הזכיר שבכולם סוברים הר"יף והרמב"ם שצריך לומר וקברתיו וכן הריטב"א שיישב דבריו שיש הפרש בין מכריז ללא מכריז אבל בין הזכיר שמו ללא הזכיר שמו אין הפרש וכתב שטעמו של הרמב"ם טעמא דמסתבר הוא א"כ בנידון דידן אין להקל ולעשות מעשה:

ולהר"ן ולמהר"ם שאין לנו ראי' מדבריהם אם הם סוברים שהרב מחלק בין הזכיר שמו של המת או לא לכל הפחות הם סוברים שמעדות הערלית שלא הזכירה שמו אין לנו להקל לעשות מעשה:

אחרי כותבי מצאתי בתשובת הר"ן שהובאו לידי אח"כ חוץ מהתשובות הראשונות שהיו לידי דמשמע מדבריו שגם הוא סובר שיש לחלק בין הזכיר שמו ללא הזכיר ולמהר"ם אפילו להלכה ולפי שאין מדרש בלא חידוש אני אומר דבעדותו של התוגר נמי איכא לספוקי טובא חוץ ממה שכבר כתב' שדבר פשוט הוא שאם הרגו התוג' ייחייא לא הרגו בפניו ולא בפני אחר מידיעתו וכ"ש שיש לנו לומר כן שהיא עומד בעיר לבטח וכ"ש שהתוגר לא אמר ששמע הדבר הזה אלא אמר דעו שהתוגר יחייא הרגו שלשון זה מורה שראהו הוא שהרגו וזה כמעט נמנע ודווקא באומר שמעתי שמת כתב הרמב"ם בפ' י"ג דמשיאין על פיו ואין בודקין אחריו אבל במי שלא אמר שמעתי בודקין אחריו שמא אינו מעיד בדבר ברור ואף על גב דבסיפא דמלתא כתב שכשאמר מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו לאו למימרא שאם לא אמר שראהו שמת אין שואלין אותו דתלינן לומר ששמע דהא מרישא דמלתא משמע דדווקא כשאומר שמעתי אין שואלין אותו אלא דנקט רבותא דאפילו באומר בהדיא שראהו שמת שואלין אותו אם יודע דבר ברור וכ"ש היכא שלא אמר שראהו מת שואלין אותו איך ידע שמת אם ראהו ואם לא ואע"ג דבנידון דידן היהודי שמואל בר' שלמה דנוצירא המעיד בפנינו אומר ששמע מהתוגר שקראי שהתוגר יחייא הרגו וא"כ עדות זה הבא לפנינו שמעתי הוא ויאמר האומר דאין לנו לדקדק בדבר יותר אא"כ מוכח מדבריו שמשקר הוא אני אומר דבנידון דידן פשיטא שיש לדקדק בדבר שהדבר מוכיח שאין דברי התוגר שקראי כנים דבשלמא אם היה אומר שמצאוהו מת או ששמע לאחר שאמר שראוהו מת שפיר הוה מצי למימר שאין לדקדק בדבר אבל מאחר שאמר שהתוגר יחייא הרגו שהוא כמעט נמנע שהרגו או בפניו או בפני אחר שכל הורג פונה כה וכה לראות אם אין איש וכ"ש בפרדיסו של יחייא שהוא תוך העיר פשיטא שיש לנו לומר שמקול שהיו העולם מרננים על יחייא התוגר אמר כן ואפילו אם היה אומר בפירוש ששמע מאחר שהתוגר יחייא הרגו היה לנו לומ' כן דדווקא היכא שאין הדבר מוכיח שמה שהוציא מפיו הוא שקר הוא שיש לנו להאמינו אבל כל היכא שהדבר מוכיח שמה שמוציא מפיו שקר פשיטא שאין לנו לתרץ דבריו להאמינו אפילו אם היה אפשר לתרץ בדבריו בדבר הרגיל דהבו דלא להוסיף עלה הוא ודי לנו במה שהתירו לנו חז"ל שיש לנו להאמינו במה שהוא מוציא מפיו מסל"ת בדבר האפשר כ"ש דבנידון דידן הדבר מוכיח שמקול הרנון ידע והחזיק הקול וכדכתיבנא:

ומה שכתב כת"ר ומעשים בכל יום בעיר הזאת עיר גדולה של חכמים מתירין ע"פ אינם בני ישראלים המסל"ת אע"פ שלא אמר וקברתיו עכ"ל:

כבר כתבתי דהכרתיו היטב נמי או שדבריו מוכיחים שהכירו היטב הוי כאלו אמר וקברתיו דוקברתיו לאו דווקא וכן כתב הרשב"א והר"ן בהדיא בתשובה ואפשר שמה שהיו מתירין בכה"ג שדברי האין בר ישראל היו מוכיחים שבוודאי הכירו היטב:

וכלל העולה מדברי שאע"פ שלדברי העדיות האלו יראה שלא להודיע מיתתו של משה סוסי באו וכן דרך המסל"ת מכל מקום אין משיאין את אשתו של משה סוסי מן הטעמים אשר כתבתי והרבה יש לתמוה על כת"ר של החכם השלם מוהרר יוסף טיטצק על שלא חשש בכל מה שכתבתי בפסקי הראשון בקוצר ועשה עצמו כאלו לא ראה ולא זו הדרך ולא זו העיר אפילו מאותם שאינם יראים בהוראה ק"ו מעלת כת"ר דמוחזקני בו שהוא חכם ירא חטא ובקי בחדרי תורה ואם כת"ר היה מביא בדבריו הצד שחששתי בו אני ולהשיב עליו או כדין או שלא כדין החרשתי ונחת רוח היתה בי אבל שלא ישיב כלל אלא לומר שדברי סובבים על קוטב אחד מה שאינו כן הדבר קשה עלי מאוד ונלאיתי כלכל לא אוכל ורחמנא לישרי ליה שנראה הוא ח"ו כמי שאינו חושש לדקדק בדברי חכמים אלא מחזר הוא להקל וחי נפשי אם לא הייתי מכיר בכת"ר חכמה וחסידות ח"ו היו עולים בדעתי דברים משונים אבל בהכירי בכת"ר לא ידענא מה אידון ביה שכיון שוודאי ראוי הוא וכל הלומדים תורה לשמה ולהורות בתורה כהלכה לחזר על כל הצדדין הראוי לחזר אחריהם אם לאסור אם להתיר ולמצוא סעד וסמך מדברי חז"ל שאין לחוש בחומרא פלונית ואפילו בדברים דאית לן למיזל בהו לקולא והנה באותה תשובה של מהר"ם שהביא כת"ר סעד לתומכו התחיל בה מהר"ם וז"ל חזרנו על כל הצדדין וצדי צדדין וכו' ר"ל שחזר על כל צדדין וצדי צדדין אם יש בה צד אסור שאם היה מוצא בה צד אסור היה אוסרה אלא שלא מצא שבכל שהיה ראוי לחוש לאוסרה הביא ראי' מהגמרא שאין לחוש בכך ולכך התירה וכן הרא"ש זכרו לברכה גם כי כתב שיש להקל היכא דאיכא עגונא דאתתא וכמו שנזכר בתלמוד בכמה מקומות בכמה דברים החמיר הוא זכרו לברכה שלדעתו לא מצא סמך מן התלמוד להקל ולהשען עליו אלא שהוא זכר לברכה כתב שבדבר שמצאנו בתלמוד צדדין לכאן ולכאן ואין דעתנו מכרעת מהתלמוד לא לאסור ולא להתיר יש לנו להקל משום עגונא ולסמוך על צד המיקל וכההיא דהרי"ף שמביא באותה תשובה וזה פשוט:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה