רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית יג · חדר ד
ועתה אחזור לפרש דברי הרב ברצלוני שהזכרתי למעלה וגם אפרש דברי הסמ"ג באופן אחר ממה שפירשתי עד הנה ויתיישבו כל השאלות ששאלתי על הסמ"ג דהיינו מאי דקאמר כתרי לישני ומאי דנקט בדבריו הפך סדר הגמרא ומה שלא הזכיר בשלא במינו אפילו אינו מעכב כי היכא דקאמר אפילו נשתייר רובו וגם איישב דאמאי דקאמר ולא עכבו הנקבים וכו' לשון עבר ולא קאמר ואינו מעכב לשון הוה כלשון הגמרא וגם אמאי נקט בלשונו רבים דקאמר ולא עכבו הנקבים דמשמע נקבי' הרבה וגם אישב גרסא אחרת שמצאתי כתוב בסמ"ג אחר וז"ל ופסק רב יהודאי בתרי לישני דר' יוחנן לחומרא דהיכא דמעכב התקיעה וסתמו שלא במינו אפילו נשתייר רובו פסול וכו' ולפי זו הגרסא לפום ריהטא קשו דברי הסמ"ג אהדדי אבל כי מעיינת ביה שפיר דמי לענ"ד יתישבו היטב ואני חושב שזה הפירוש הוא יותר אמת מכל מה שכתבתי ולפ"ז הפירוש נמי אתי שפיר מכלל דדייק תלמודא:
אתחיל ואומר כי הר' ברצלוני סבר כמו הירושלמי דסבר דמעכב התקיעה קודם סתימה קאמר והוקשה לו כמו שהוקשה לר"ן דאפילו ללישנא קמא דקאמר והוא שנשתייר רובו אי אפשר לנקב גדול כזה שלא יעכב התקיעה ומתניתן קאמר דאם מעכב התקיעה פסול ומתרץ דלפי' לישנא קמא על כרחך מתניתן אשלא במינו קאי והכי קאמר סתמו שלא במינו אם היה הנקב כ"כ גדול שהי' מעכב התקיעה אפילו נשתייר רובו פסול אבל אם היה כ"כ קטן כיון שלא היה מעכב כשר דשיעור הנקב אתא לאשמועינן מתניתן במאי דקאמר אם מעכב כו' דהוי האי דנקב במשהו וכו' חומרא דלישנא קמא ואע"ג דלישנא בתרא לא הזכיר דין זה אין כחומרא דתרי לישני והאי הוה חומרא דלישנא קמא דזהו מה שהזכי' דעבדינן כתרי לישני וכו' הרי נתיישבו דברי הר' ברצלוני:
ומעתה אנו צריכין לישנא בתרא דלישנא בתרא בין במינו בין שלא במינו אם נשתייר רובו כשר וא"כ אי אפשר לנקב גדול כזה שלא יעכב התקיעה ומתניתן קאמר אם מעכב התקיעה פסול אלא נלענ"ד לישבו ולומר דללישנא בתרא אית לן למימר דמאי מתניתין אם אינו מעכב התקיעה ה"פ שהנקבים היו ברובו אבל כל נקב היה כ"כ קטן שאינו מעכב התקיעה וא"כ מתניתן ה"ק נקב וסתמו אפילו במינו אם היו הנקבים כ"כ גדולים. עד שמעכבים התקיעה פסול ואם היו כ"כ קטנים עד שאינם מעכבים התקיעה כשר ואל תקשה לי דלישנא קמא נמי אמאי לא נימא דאפילו במינו קאי אמתניתן ואף דקאמר אם מעכב פסול ואין מכשירים בנשתייר רובו יוכל להיות דלא מעכבי בנקבים קטנים הרבה כדפירשת ללישנא בתרא שזהו דוחק גדול דלישנא דמתניתין דנקט אם מעכב משמע נקב אחד ולא נקבים הרבה אבל ללישנא בתרא על כרחך להעמיד בנקבים הרבה א"כ עלה בידינו דללישנא קמא במינו כשר אפילו אם היה הנקב כ"כ גדול שמעכב התקיעה לבד שנשתייר רובו וכ"ש אם היו נקבים קטנים הרבה וכשלא במינו אם היה הנקב כ"כ קטן עד שאינו מעכב התקיעה כשר ואם היה כ"כ גדול עד שמעכב פסול אף שנשתייר רובו ואה היו הנקבים הרבה אף שלא היו מעכבים ואף שנשתייר רובו פסול דנקב אחד קטן דוקא מכשיר כדפרישית לעיל וללישנא בתרא במינו אם היו נקבים קטנים הרבה כ"כ עד שהיו ברובו אם לא היו מעכבים וכ"ש כשהיו מעכבים ואם לא היו הנקבים אלא במיעוטו אפילו שלא במינו כשר ע"כ פי' לישנא קמא ולישנא בתרא
ועתה אחזור ואומר דזהו מאי דקאמר הסמ"ג סתמו שלא במינו כו' פי' דהוו חומרא דלישנא קמא דקאמר דמתניתן אשלא במינו קאי ואם היה הנקב כ"כ גדול עד שמעכב התקיעה פסול אפילו נשתייר רובו ולא הוצרך לומר היכא דמעכב משום דמדקאמר אפילו נשתייר רובו משמע דהנקב גדול ובודאי מעכב התקיעה ולפי הגרסא שגורס היכא דמעכב התקיעה יתישב היטב ואני חושב שכך היא הגרסא האמיתית והגרסא האחרת היא תיקון סופרים בהיות שהוקם להם דקשיא רישא אסיפא וא"כ מאי דקאמר הסמ"ג בסתמו שלא במינו קאי כשהיה הנקב כ"כ גדול שמעכב התקיעה ואם היה כ"כ קטן שלא היה מעכב כשר וזה דוקא בנקב אחד שהרי לא הזכיר אשלא במינו לשון נקבים הרבה כמו שהזכיר אבמינו אלא לשון נקב דמשמע נקב א' אבל אם היו נקבים הרבה פסול אפילו אם אינם מעכבים אבל במינו פסקינן גם בחומרא דלישנא בתרא דבעינן שלא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה דאלו ללישנא קמא כשר אפילו במעכב היכא דנשתייר רובו ואל תקשה לדברי שאם כוונת סמ"ג לומר ולא עכבו קודם שנסתמו אמאי הוצרך לומר ולא עכבו הנקבים שנסתמו דהא לירושלמי דסבר דאם מעכב קודם סתימה קאמר היכא שלא סתמו כלל כשר אע"ג דמעכב דכל הקולות כשרים בשופר ולא פסול אא"כ היה מעכב קודם שנסתם ואף שגם הרמב"ם ז"ל כתב כלשון הסמ"ג ובעל הטורים הביא אחריו דבריו ומשמע מדבריו דאם מעכב התקיעה אחר הסתימה קאמר וראה דברי הרמב"ם ז"ל שצריך כל הג' תנאים וכתב דגם הרמב"ם ז"ל כדברי הגאונים דמצריך כל הג' תנאים ולדעתו אין לפרש דאם מעכב קודם סתימה קאמר ולכן סבר דלא עכבו דקאמר הרמב"ם ז"ל אחר סתימה קאמר אף שמדברי הרמב"ם ז"ל אין להוכיח דאחר סתימה קאמר שהוא אמר בסתם ולא עכבו ואדרבא נלענ"ד דיש קצת הוכחה מדבריו דקודם סתימה קאמר ולפי דעת בעל הטורים י"ל דהרמב"ם זכרו לברכה הכי קאמר סתמו שלא במינו פסול לכל ענין בין נשתייר ובין לא נשתייר בין מעכב בין אינו מעכב לדידיה לא קשה למה לא הזכיר אפילו אינו מעכב דהא הוא לא הזכיר לא תנאי דנשתייר ולא תנאי דאינו מעכב אלא סתם קאמר פסול בכל ענין:
ואם כן לפ"ז אין להביא ראיה מדברי הר"מ לדברי הסמ"ג ואף דנקט איהו נמי לשון ולא עכבו דהא מדברי הסמ"ג דמאי דפסל שלא במינו אמעכב דוקא פסול כדפירשנו אבל לדעת הר"מ אין להכריח מדבריו דאמעכב דוקא פסל ומש"ה פירש דבריו בעל הטורים כאשר פירש אבל דברי הסמ"ג נלע"ד להוכיח לפרשם באופן שפירשתי לעיל והנה כל בו הזכיר בתחילת דבריו ממש לשון הר"מ שכתב נקב וסתמו כו' עד הרי זה כשר ועליו הביא ג' פירושים דיש מפרשים קודם שנסתם ואף שהזכיר אח"כ וז"ל ולדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכו' הוא ללמדינו דבעינן כל הג' תנאים ולמעלה לא הזכיר שמן כלל עד הנה כתבתי לענ"ד בזה הלשון והשם יצילנו משגיאות:
דוד בכמ"ר חיים הכהן ז"ל