אור ברסלב
רדך בית יג

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית יג

בית יב

אף כי אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמימית עצמו באוהל ומטפל ויש לו יגיעה בבית ובשדה וכדאמר רבי יוסי מעולם לא נצחני אלא בעל אומנות אחת ואני בעונותי ילדי הזמן הכוני פצעוני בהיות טרוד בטרדי תהפוכות זמני לא יתנוני השב רוחי וכל היום שמי מנואץ עד אנה ינאצוני הבלי העיתים מהסתפח בנחלת ה' עודני באבי לא יקטף והיו בליבי הדברים כאש בוערת זאת ועוד אחרת נלאיתי כלכל לא אוכל ואף שהבנתי מדברי כ"ת שדברי לטורח עליך מכל מקום בבטחוני במכ"ת וכדי שלא אראה בעיניך לטועה בכל כך טעות מפורסם אדברה אך הפעם:

והנה קודם כל דבר נפלאתי על מכ"ת הפלא ופלא מה פשעי ומה חטאתי אל מכ"ת שכתבת לי ששכחתי מסכ' שלמדתי באקלידם ודברי הם למצה ומריבה על לא חמס בכפי ואף שאני מקבל דברי מכ"ת כבן לאב מכל מקום למדתני מה שאמר רב הונא וז"ל אמר רב הונא לשון חכמים ברכה לשון חכמים עושר לשון חכמים מרפא וכולהו מפרש להו התם ואף שמחומר קורצתי גם אני מ"מ אשמרה לפי מחסום פן אחטיא בפי ולא יעלה בידי אלא רגזנותי דרגזן לא עלה בידו אלא רגזנותו כדאיתא סוף פרק קמא דקידושין ואפי' רב הונא שהיה גדול הדור והיה צריך לו שמואל כדאשכחן בריש פ"ק דגיטין בעא מניה שמואל מרב הונא וגו' וכן בפ"ק דחולין והיה ראש ישיבה והיה בה כמה אלפים תלמידים חכמים ושמונה מאות מהם מאוכלי שולחנו כדאיתא בפרקא בתרא דכתובות ואף רבי אמי ורב אסי כהני חשיבי בא"י הוו כפופין תחתיו כדאיתא בפרק הניזקין ואפילו הכי כששלח לו רב ענן הונא חברין דאקפד לא מצאנו שיוציא דבר מגונה מפיו כי הכתוב עקם ח' אותיות וכו' כדאיתא בפ"ק דפסחים ואף שרב ענן היה גדול הדור והוה משתעי אליהו בהדי סדרא רבה וסדרא זוטי מכל מקום הוה כייף ליה לרב הונא דהא אקפיד משום דקרא ליה חברין ולא הוציא דבר מגונה מפיו ולכן יש לי לקצר בדברי כי ברוב דברים לא יחדל פשע:

ואתחיל להשיב תחילה על דברי מכ"ת ואח"כ אבאר דעתי בזה הלשון איך ניישב אותו אם הוא בכף ומתוך דברי יתישבו ג"כ דברי מפרשי' הרבה שדבריהם סתומים בזה הלשון ולמשופטי אתחנן יערה עלי רוח ה' ממרום לכוין שמועה כהלכתה לבל אכשל בהלכה הזאת ובאמת אדוני לא היתה כונתי לכתוב בזה הלשון מסבה שקשה עלי הכתיבה וגם בעתות הזמן יבהלוני אמנם מפני שראיתי כתב מכ"ת שחשבתני לטועה לכן אני צריך לכתוב דעתי ואחלה פני מכ"ת לעיין בדברי כי אינני פנוי לבארם ואל תחשבני לטועה עד אחר העיון כי באמת אם הייתי פנוי להאריך בזה הלשון כראוי הייתי מאריך הרבה אבל בהיות שאין לי הפניות אבחר הקיצור כאשר אוכל ומכ"ת תדקדק בדברי יותר ממה שאני כותב כי לחכימא ברמיזא ואתחיל ואומר במה שכתבת וז"ל והקורא בכ"ף שכלו למעלה וכו' בזה במחילה ממעלת תורתיך כי הקורא בכף הוא המשובח ובזה יראה לימוד החכם ועל דרך שאמרו רז"ל כחא דהתירא עדיף שכל אדם יכול להחמיר ולאסור ועל דרך מוציא והמוציא ואע"ג דהתם כל שניהם אליבא דהלכתא והכא לא דאי אפשר דלהוי תרוייהו אליבא דהלכתא מכל מקום אני אומר דרך דמיון דהכא נמי אם הגרסא בבית אין חידוש לישבו אף שחידוש היא ליישב כל השאלות שאני שואל אבל אם נגרוס בכף הוא החידוש וכמו שאבאר בס"ד ואביא דברי מפרשים שקוראים אותו בכף ובמה שכתבת והבאת ראיה מדברי ר"ן ז"ל שכתב בכי האי גוונא פסקא כלישנא קמא וכתבת שהוא הפך מה שכתבתי באמת הרבה תמהתי על מכ"ת שלא עיינת בדברי כראוי כי הלא ראית שכתבתי שאם בה"ג מזכיר לישנא קמא דווקא אלמא שפוסק כלישנא קמא ועכ"פ צריך לגורסו בבית וכל שכן כשתמצא שנזכרים דבריו בהדיא בפוסק אחר כמו שהזכיר כבודך דברי ר"ן ז"ל שכתבת שבעל הלכות גדולות פוסק כלישנא קמא שיש לגורסו בבית והדוחק שכתבתי שנראה לי לגורסו בכף הייתי אומר כל זמן שלא אמצא בהדיא שפוסק כלישנא קמא דמאחר שכתב בעל סמ"ג דפסק בתרי לישני דר' יוחנן לחומרא אלמא דבלישני אחריני פסוק לקולא דהוה ליה למימר כדרך המפרשים דבתרי לישני דרבי יוחנן פסק כלישנא קמא לחומרא דאתברר לן דלישנא קמא הוה לחומרא כדכתב הר"ן ז"ל ולפי דבריו שייך היטיב לומר בהני תרי לישני פסיק כלישנא קמא לשלול שתמצא בשאר לישני דגמרא דפסיק כלישנא בתרא בין לחומרא ובין לקולא אבל מדברי סמ"ג משמע דבהכי פסיק לחומרא אבל לישני פסק לקולא בין אם הוא לישנא קמא בין אם הוא לישנא בתרא דבשלמא אם היה מדבר דרך כלל דבכל תרי לישני דאיסור פסיק לחומרא דלא הוה ידעינן או לישנא קמא מחמיר או לישנא בתרא הוה שייך טפי למימר דפסיק לחומרא באיזה לשון שיהיה או לישנא קמא או לישנא בתרא אבל מאחר דפסיק בתרי לישני דר' יוחנן דידעינן דלישנא קמא מחמיר היה לומר דפסיק בתרי לישני דר' יוחנן כלישנא קמא ולחומרא כדרך המפרשים וזה נראה לענ"ד דפשיט לכל מבין ואל תקשה כי בחר בדרך הקיצור כי קיצר בזה אורך הוא מאחר דידעינן דלישנא קמא מחמיר ודרך הפוסקי' לכתוב כלישנא קמא כל זה כתבתי קודם רואי דברי ר"ן ז"ל אבל אחרי רואי דברי הר"ן אני אומר כי נוכל לגורסו בבי"ת אבל עדיין קושיין אחרינתא קיימן לדוכתייהו ואם נגרוס אותו בבית הוא כפירוש ר"ח והביאו רבינו יהונתן וז"ל וכתב ר"ח דמדרבי יוחנן מפרש לרבי נתן וכו' עד ואע"ג דאיכא לישני אחרינא לא אתברר לן הי מנייהו בתרא ועבדינן כתרי לישני לחומרא עכ"ל ויש לפרש דבריו דמאי דקאמר דלא אתברר לן הי מנייהו בתרא משום די"ל שמה שסדרו בעלי הגמרא תרי לישני בדרך זה הוא משום דלישנא קמא קאי אבמינו כשר ונקט סדרא דלישני כסדר רבי נתן ולאו דאתי לאשמועינן דלישנא בתרא עיקר דנפסוק כוותיה אם כן נוכל לומר שכוונת הסמ"ג שלא כתב כלישנא קמא כן הוא דמאחר דלא אתברר לן בתרי לישני דר' יוחנן הי מנייהו כתב פסקינן לחומרא אבל היכא דאתברר לן פסקינן כלישנא בתרא בין לקולא ובין לחומרא ולכן לא אמר כלישנא קמא דלא אתברר לן הי מנייהו קמא ובאמת אד"ו דברי רבינו יהונתן לא ראיתי אלא אחר שכתבת לי מכ"ת על זה ואמר לי רבי יצחק דמונט ליאין שיש לרבי יונתן ולקחתיו ממנו וראיתי דברי ר"ח ושמחתי כי נתישב בדעתי הלשון יותר טוב כשנגרוס אותו בבי"ת ולפי"ז יתיישב קצת מה שכתבתי למכ"ת למה נקט דבריו הסמ"ג הפך סדר הגמרא ומה שכתבת לי שכבודך מאמין שלא ראיתי הגמרא ואם ראיתי שכחתי יען עלותי בשמי מרומי אקלידם בזה אני משיב למכ"ת הלואי שיזכני השם ללמוד מחכמת ראיית הירח על פי החשבון שעליה נאמר כי היא חכמתכם ובינתכם וכו' כמו שכתב הרמב"ם זכרו לברכה בהלכות קידוש החודש וגם כן היא בכלל והגית ואף דשמואל ירחינאה לא הוה עסיק בה אלא בבית הכסא זהו בשאר הכוכבים אבל בראיית הירח שנמצא כמה לשונות מהתלמוד בנויים עליו פשיטא דהוה מחכמת תורתינו הקדושה ומה שכתב מכ"ת וסדר הגמרא כך הוא וכו' עד הנך רואה סדר הסמ"ג והגמרא אחד הוא עכ"ל באמת תמהתי על מכ"ת שלא דקדקת בדברי כי הנה בהדיא בלישנא קמא מזכיר תחילה דבמינו כשר ואחר כך שלא במינו פסול ואפילו נשתייר רובו וכוונתי היתה לומר בשלמא אם נאמר דבתרי לישני הוי חומרא כמו שאפרש בסמוך בס"ד ניחא דהזכיר תחילה שלא במינו דהוה חומרא דלישנא קמא והדר מייתי במינו דהוה חומרא דלישנא בתרא אלא אם נפרש דבלישנא בתרא ליכא חומרא אלא לישנא קמא הוא דמחמיר וכוותיה פסיק רב יהודאי אם כן הא דכתב שלא במינו וכו' עד ולא עכבו הנקבים שסתמו התקיעה כשר היינו לישנא קמא תחלה מייתי במינו כשר וכו' והדר שלא במינו פסול וזה הסדר היה ראוי לסמ"ג כסדר הגמרא דהיינו לפרש תחילה במינו והדר שלא במינו ואף שיש לדחותו אשינויי דחיקי לא סמכינן הנה מכ"ת רואה אם שכחתי מסבה שלמדתי באקלידס או לא ואף שלא היה הגמרא לפני בטוב זכרתי סדר הגמרא ואם היה מכ"ת מודה בשאלה ולדחותה וליישבה באיזה יישוב החרשתי אבל שתחשוב אותי לטועה בטעות מפורסם בזה באמת לא הייתי מאמין ולפי מה שפירשתי יתיישב קצת:

וגם השאלה האחרת שכתבתי למכ"ת אף שהר"ר בנימין אמר לי כי לא הזכרתי אותו בכתבי וזו היא השאלה דאמאי לא קאמר אשלא במינו אפילו אינו מעכב התקיעה כי היכא דקאמר אפילו נשתייר רובו מאחר דמצריך ג' תנאים כדמשמע ממאי דקאמר אבמינו דקאמר וז"ל אם לא עכבו הנקבים כו' ולענ"ד שאם נגרוס כתרי בכף ונפרש דבתרי לישני הוה חומרא יתיישב היטב כאשר אפרש בס"ד ומה שכתבת לי וז"ל וכן הפלפול שעשית בהלכות חמץ ומצה הם מריבה ומצה וכמו שהורתיך שהוא טעות נפל בספרים באמת אדוני בזה תמהתי על מכ"ת כי אין חידוש שנאמר טעות נפל בספרים:

חדר א

וכבר כתב ר"ת ז"ל בכמה מקומות קשה למחוק הספרים ואפילו במקום שהסבר' נותנת שהוקשה לסופרי' ותקנוה וכ"ש בכאן שהוא הפך הסברא דבשלמא אם היה ר"מ מזכיר הרבה לשונות והסופר היה משמיט האחד מפני שהוקשה לו שהם סותרים זא"ז ניחא אבל בלשון כזה שלא היה בו שום סתירה ויכתוב הסופר לשון כזה של כמה שורות ויהיה הפך דברי ר"מ בתוך שתי שורות עד שצריך לנו לומר כמה דחוקים ליישבו באמת זה לא יעלה על הדעת אלא שיש לכל חכם לישבו ואף אם הוא תוספות סופר עכ"פ היה אדם גדול שהוסיף לשון כזה דמשמע שסותר דברי ר"מ והיה לו איזה סברא ולכן ראוי לכל חכם לעיין מה היתה סברתו וכבר מכ"ת יודע שלא הגיע לו כתביך:

חדר ב

אבל כפי מה ששמעתי מהר"ר בנימין דעיקר הסתירה בדברי היתה דהוה גזירה לגזירה וכבר פשוט היה דבכמה מקומות בתלמוד דגזרינן גזירה לגזירה ואדרבא מצאנו בתלמוד דבעי ומנא תימרא לי דגזרינן גזירה לגזירה משמע דסברא הוא דגזרינן דאין לדמות גזירות חכמים זו לזו ולומר דלא גזרינן אלא במקומות שהתלמוד מדמה כדפירשו התוספות ז"ל והנה כמה דעות סוברים שתלישה וסחיטה בי"ט דרבנן ואף דגזרינן בפירות הנושרים גזירה שמא יתלוש ובמשקין שזבו גזירה שמא יסחוט עד הנה כתבתי מה שהיה לי לכתוב על כתב מכ"ת ואף שדברתי דברי עם הר"ר בנימין מ"מ הוצרכתי לכתבם לכבדך מפני שחשבתני לטועה:

ועתה אחזור לכתוב למכ"ת דעתי אם נגרוס אותו בכף והנה אביא דעות שגורסין אותו בכף שמצאתי כתוב כתב רבי יהודה בר רבי ברוך בתשובת שאלה דכן מנהג הקדמונים לקרותו בכף וכך אנו קורין כי למדקדקים הלשון האחרון מחמיר ולא יקראוהו אדם בבית דלא שייך כלל ואין זה לשון לקדמונים עכ"ל זה מצאתי בעלה אחד כתיבת יד שהעתקתיו מהגהות של מרדכי הקצר שהיו סביב המרדכי של מהר"ר אליקים ז"ל ואחרי שכתבת לי מכ"ת הכתב חפשתי ומצאתי עוד מצאתי לשם כתוב וז"ל כתוב בהגהות מיימיניו' על נקב וסתמו וז"ל ולאשר כתב על סתמו במינו היינו בתרי לישני דר' יוחנן ולחומרא וכן פסק בה"ג עכ"ל ועתה יש לנו להתיישב ולפרש כל שני הלשונות לחומרא ודרך אגב אפרש דברי ר"י ז"ל שהזכיר רבינו יעקב ז"ל וז"ל ולדעת ר"י ז"ל אם סתמו במינו ונשתייר בו הרוב אפילו אם מעכב התקיעה שלא חזר קולו לכמות שהיה שלם פסול אפילו נשתייר בו הרוב וכו' עד אבל אם לא היה מעכב התקיעה כשר אע"פ שסתמו שלא במינו כיון שנשתייר בו הרוב עכ"ל הרי בהדיא דר"נ אמעכב התקיעה קאי ומתניתן אשלא במינו:

חדר ג

וגם אפרש דברי סמ"ק שכתב וז"ל והיכא שנקב וסתמו וחזר קולו לכמות שהי' כשר ואפילו היה מעכב התקיעה קודם לכן לפירש שני שהוא עיקר ובשלא במינו היכא דמעכב פסול לדברי הכל והיכא דאינו מעכב פלוגתא דרבי נתן ורבנן עכ"ל ויש להתיישב בזה הלשון דאי סבר דבאינו מעכב פליגי אם כן שלא במינו פסול בין לרבנן בין לרבי נתן ואי סבר דמעכב פליגי ואמעכב קאמרי רבנן ורבי נתן דשלא במינו פסול אם כן אאינו מעכב לא פליגי דלכ"ע כשר וגם אפרש דברי הר"י ברצלוני והביאם רבינו יהונתן וז"ל והיכי פסק הר"י ברצלוני ז"ל וז"ל ניקב במשהו וסתמו שלא במינו אם מעכב את התקיעה פסול דעבדינן כתרי לישני דר' יוחנן לחומרא במינו כשר והוא שנשתייר רובו שלא במינו פסול ואע"פ שנשתייר רובו עכ"ל:

ובאמת יש להתיישב בדבריו הא במה שכתב ניקב במשהו מאן דכר שמיה דמשהו דהא אפילו ללישנא קמא אין לחלק לבד בין נשתייר רובו ללא נשתייר אבל במשהו לא מצאנו לחלק דכל כך הוה משהו כמו שניקב נקב גדול ונשתייר רובו ותו דמשמע מדבריו כדמשמע מדברי ר"י ז"ל דאמעכב פליגי וסבר רבי נתן דבמינו כשר ומתניתן דפסל במעכב אשלא במינו קאי ועתה אתחיל לפרש ולומר דיש להוכיח ולומר דלישנא קמא אמעכב פליגי דסבר סמ"ג כדעת ראשון שהזכיר רבינו יהונתן דמקשי דאמאי לא קאמר בגמרא מתניתן נמי כר' נתן היא ומתרץ משום דמצינא לאוקמי נמי כרבנן וכן י"ל דסמ"ג נמי סבר דמדלא קאמר בגמרא מתניתן כר' נתן או כרבנן משמע דאליבא דתרי לישני מצאנו לאוקומה מתניתן כר' נתן או כרבנן ואף דהלכתא כחד מנייהו ובודאי מתניתן כחד מנייהו מכל מקום מצינן לאוקומה כתרוייהו ולא ידעינן אי אמעכב פליגי אי אאינו מעכב ומאחר דלא ידעינן סברא היא להחמיר ולומר דאאינו מעכב פליגי דהא סברא היא דמתניתן מילתא פסיקתא קאמר כדעת ר"ן ז"ל וללישנא קמא דקאמר דבנשתייר רובו פליגי אם כן רבנן דפסלי בין במינו בין שלא במינו אפילו בנשתייר פסלי ואי אאינו מעכב פליגי לא מצינא לאוקמה מתניתן כרבנן ואנן חזינן סברת הגמרא דמצינא לאוקומא כתרוייהו אלא ודאי אמעכב פליגי ללישנא קמא ואין לנו לומר דמתניתן מלתא פסיקתא קאמר ואאינו מעכב פליגי ואע"ג דרבנן פסלי בין במינו ובין שלא במינו אית לן לאוקומי מתניתן בנשתייר רובו א"כ מתניתין אתיא או כרבנן או כר' נתן כמו שנרא' ממשמעות הגמרא ואע"פ שמצאנו בפוסקים הרבה דמתניתן על כרחן רבי נתן כל אחד מפרש טעמו ולית ליה האי סברא שכתבתי אבל בעל סמ"ג אית ליה האי סברא כדפרשתי:

ואל תקשה לדברי דכיון דאמינא דלפי לישנא בתרא דמתניתן מלתא פסיקתא קאמר ומה דקאמר אם מעכב התקיעה פסול בין במינו ובין בשאינו מינו קאמר אם כן מה נעשה בסיפא דע"כ לר' נתן במינו הוא דכשר ואם כן לאו מלתא פסיקתא הוא דהא לר"ן ז"ל מי ניחא ויש לישבו ואין להאריך בזה ולר"י ז"ל דפסיק כלישנא קמא ואית ליה דמעכב פליגי יש לומר דסבר דללישנא בתרא נמי אמעכב פליגי דסבר דאין סברא לומר דפליגי נמי בהא דללישנא קמא אמעכב פליגי וללישנא בתרא אאינו מעכב אלא כיון דדייקי דללישנא קמא אמעכב ה"נ ללישנא בתרא ולית ליה סברא דמילתא פסיקתא קאמר מתניתן כמ"ש דהא אית לן לאקשויי עליה כמו שכתבתי ואף דמצינא לפרוקי איהו לית ליה ההוא פירוקא או נוכל לומר דאיהו דסבר דאמעכב פליגי נפקא ליה מלישנא דירושלמי והביא רבינו יהונתן דמשמע בהדיא דאמעכב פליגי עכ"ל דבעל סמ"ג ראה התלמוד שלנו שהוצרך ללמדינו דיוקא דלישנא קמא ולישנא בתרא והוקשה לו דמה היה צריך ללמדינו הדיוק דמלתא דפשיטא הוא אלא משום דתלמודא סבר ללישנא קמא ומתניתין אשלא במינו קאי ולכן הוצרך להביא מכללותא לאשמועינן דמתניתן אדיוקא קאי משום דסבירא ליה לתלמודא דאין סברא שיהיה שום דעת לסבור דבעינן כל הג' תנאים וסבר דאמעכב פליגי ומשום הכי על כרחיך מתניתן אשלא במינו קאי ולכן הוצרך התלמוד להזכיר דין דשלא במינו לאשמועינן דמתניתן עלה קאי וכן יש לדקדק בהפך ללישנא בתרא:

ואל תקשה לי דמאחר דלדעת בעל סמ"ג סבר תלמודא דאין סברא לומר דבעינן כל הג' תנאים א"כ אמאי בעינן כל הג' תנאים דאנן לחומרא אזלינן דמאחר דלישנא קמא קפיד אנשתייר ולישנא בתרא קפיד אמעכב ולא הוו תרי חומרי דסתרן אהדדי:

ועתה אחזור לפרש דברי סמ"ק ואומר דלענ"ד דסמ"ק סבר דאמעכב דוקא פסלי רבנן כדמוכח בירושלמי אבל בשאינו מעכב מכשירין בין במינו בין שלא במינו דלא אשכחן דפסלי אלא במעכב וסבר דר' נתן מלתא פסיקתא קאמר בין במינו בין שלא במינו כדכתיבנא לדעת סמ"ק וא"כ מתניתן כרבנן ולא כר' נתן דר' נתן לא קפיד אלא אמינו אבל אאינו מעכב לא קפיד ומש"ה קאמר פלוגתא דר' נתן ורבנן ומסתמא הלכה כרבנן שהם רבים ואין לתמוה על דבריו למה לא הזכיר נמי במינו ומעכב דהוה פלוגתא דר"נ ורבנן דהא אשלא במינו נמי לא הוה טרח לאשמועינן דהוה פלוגתא דר"נ ורבנן אלא לאשמועינן דיוקא ולמימר היכא דמעכב פסול והיכא דאינו מעכב כשר ומאי דטרח לאתויי פלוגתא משום דמדבריו נראה דמתניתן כרבנן ובמעכב פליגי ונזהר שלא נקשה לו דמאחר דבמעכב פליגי א"כ סברא הוא דר"נ דקאמר שלא במינו פסול אמעכב קאמר וא"כ מצינן לאוקומי מתניתן כרבנן ואשלא במינו וכיון דחזינן דהגמרא שקיל וטרי אליביה ומתניתן נמי מצי לאוקומה כוותיה אמאי פסקינן כרבנן ומתרץ דלא מצינן לאוקומא מתניתן כרבנן דהא לר"נ שלא במינו כשר אפילו במעכב דסבירא ליה דמילתא דפסיקתא קאמר וא"כ ע"כ כרבנן:

ואל תקשה לדברי דאמאי טרח סמ"ק להוכיח דמתניתן דלא כר"נ משום דר"נ מילתא פסיקתא קאמר יוכיח ממתניתן דמתניתן מילתא פסיקתא קאמר בין במינו בין שלא במינו אם מעכב פסול דלא כר"נ דלא אלימא ליה האי סברא דלימא מלתא פסיקתא כמתניתן מסברא דחזינן דר' יוחנן שקיל וטרי אליביה וא"כ אית לן למימר דמתניתן לאו מילתא פסיקתא קאמר אלא כר' נתן ואשלא במינו משום הכי טרח לאתויי האי סברא דר"נ ומלתא פסיקתא קאמר כדמשמע קצת ממשמעות דבריו וגם דהוזכרו דבריו בברייתא והברייתא דרכה לפרש יותר מהמשנה וא"כ אית לן אלו השתי סברות האחד דמתניתין מלתא פסיקתא קאמר והשני דר"נ נמי מילתא פסיקתא קאמר ואלימא ליה אלו השתי סברות מסברת דחזינן דהגמרא שקיל וטרי אליביה וא"כ מתניתן דלא כר"נ ומש"ה טרח לאתויי דהוה פלוגתא דר"נ ע"כ פירשתי דברי סמ"ק:

ועתה אחזור בנידון שלנו ואומר דסמ"ק הוקשה לו מה הוצרך לגמרא ללמדינו הדיוק כדפרשתי לעיל ומשיב דלישנא קמא הוצרך משום דסבר דאפילו במעכב קאמר ר"נ במינו דכשר דהא מדקא טרח ר' יוחנן לפרש דברי ר"נ ולא הוצרך לומר והוא שאינו מעכב דסברא הוא דר"נ אפילו במעכב קאמר דמלתא פסיקתא קאמר דסבירא ליה דר"נ אפילו במעכב מכשיר והוצרך ללמדינו הדיוק ולומר מכלל וכו' דל"ת דסיפא נמי מלתא פסיקתא קאמר ואפילו באינו מעכב מ"ה קאמר מכלל דשלא במינו פסול נשתייר רובו כלומר אפילו נשתייר רובו דוקא פסול ולא פסול אפילו באינו מעכב דסבירא ליה לתלמודא דאמאי דקאי רישא קאי סיפא ואמאי דקאי סיפא קאי רישא וכן י"ל ללישנא בתרא דהוצרך מכלל וכו' משום דס"ל לתלמודא דמדקא טורח רבי יוחנן לפרש סיפא דר' נתן וסברא דאפילו באינו מעכב פסול דמלתא פסיקתא קאמר ולא קאמר והוא שמעכב אלמא דבאינו מעכב קאי והוצרך לומר מכלל דל"ת דרישא נמי מלתא פסיקתא קאמר כמו שכתבתי ללישנא קמא וכמו שכתב רבינו יהונתן וז"ל ואית דאמרי ר"נ אומר במינו כשר ואפילו מעכב שלא במינו פסול היכא דמעכב וכן משמע מדברי ר"י ומפוסקים אחרים מכל הני דיוקי דלעיל הוכחנו ואמרנו דלדעת הסמ"ג כל הב' לשונות מחמירין דלישנא קמא קפיד אנשתייר ולישנא בתרא קפיד אאינו מעכב והסמ"ג ראה דברי רב יהודאי שמצריך כל הג' תנאים וכתב דפסק כתרי חומרי חומרא דלישנא קמא דהוי נשתייר רובו וחומרא דלישנא בתרא דהוה אינו מעכב ואל תקשה לו מדברי הר"ן דכתב דפסק כלישנא קמא דאיהו סבר דלישנא בתרא לא הוה שום חומרא כדכתב בהדיא ומש"ה סבר שרב יהודאי שמצריך כל הג' תנאים פסיק כלישנא קמא והנה בעל הגהות מיימונית כתב בהדיא דבה"ג סבר בתרי לישני לחומרא כמו שהבאתי דבריו למעלה ולפ"ז הפירוש שפרשתי יתישב היטב לשון הסמ"ג שאינו הפך סברת הגמרא דסתמו שלא במינו וכו' הוה חומרא דלישנא קמא ולכן לא הזכיר אפילו אינו מעכב התקיעה דללישנא קמא לא בעינא אלא נשתייר וסתמו במינו וכו' הוסיף גם חומרא לישנא בתרא וכתב ולא עכבו הנקבים וכו':

חדר ד

ועתה אחזור לפרש דברי הרב ברצלוני שהזכרתי למעלה וגם אפרש דברי הסמ"ג באופן אחר ממה שפירשתי עד הנה ויתיישבו כל השאלות ששאלתי על הסמ"ג דהיינו מאי דקאמר כתרי לישני ומאי דנקט בדבריו הפך סדר הגמרא ומה שלא הזכיר בשלא במינו אפילו אינו מעכב כי היכא דקאמר אפילו נשתייר רובו וגם איישב דאמאי דקאמר ולא עכבו הנקבים וכו' לשון עבר ולא קאמר ואינו מעכב לשון הוה כלשון הגמרא וגם אמאי נקט בלשונו רבים דקאמר ולא עכבו הנקבים דמשמע נקבי' הרבה וגם אישב גרסא אחרת שמצאתי כתוב בסמ"ג אחר וז"ל ופסק רב יהודאי בתרי לישני דר' יוחנן לחומרא דהיכא דמעכב התקיעה וסתמו שלא במינו אפילו נשתייר רובו פסול וכו' ולפי זו הגרסא לפום ריהטא קשו דברי הסמ"ג אהדדי אבל כי מעיינת ביה שפיר דמי לענ"ד יתישבו היטב ואני חושב שזה הפירוש הוא יותר אמת מכל מה שכתבתי ולפ"ז הפירוש נמי אתי שפיר מכלל דדייק תלמודא:

אתחיל ואומר כי הר' ברצלוני סבר כמו הירושלמי דסבר דמעכב התקיעה קודם סתימה קאמר והוקשה לו כמו שהוקשה לר"ן דאפילו ללישנא קמא דקאמר והוא שנשתייר רובו אי אפשר לנקב גדול כזה שלא יעכב התקיעה ומתניתן קאמר דאם מעכב התקיעה פסול ומתרץ דלפי' לישנא קמא על כרחך מתניתן אשלא במינו קאי והכי קאמר סתמו שלא במינו אם היה הנקב כ"כ גדול שהי' מעכב התקיעה אפילו נשתייר רובו פסול אבל אם היה כ"כ קטן כיון שלא היה מעכב כשר דשיעור הנקב אתא לאשמועינן מתניתן במאי דקאמר אם מעכב כו' דהוי האי דנקב במשהו וכו' חומרא דלישנא קמא ואע"ג דלישנא בתרא לא הזכיר דין זה אין כחומרא דתרי לישני והאי הוה חומרא דלישנא קמא דזהו מה שהזכי' דעבדינן כתרי לישני וכו' הרי נתיישבו דברי הר' ברצלוני:

ומעתה אנו צריכין לישנא בתרא דלישנא בתרא בין במינו בין שלא במינו אם נשתייר רובו כשר וא"כ אי אפשר לנקב גדול כזה שלא יעכב התקיעה ומתניתן קאמר אם מעכב התקיעה פסול אלא נלענ"ד לישבו ולומר דללישנא בתרא אית לן למימר דמאי מתניתין אם אינו מעכב התקיעה ה"פ שהנקבים היו ברובו אבל כל נקב היה כ"כ קטן שאינו מעכב התקיעה וא"כ מתניתן ה"ק נקב וסתמו אפילו במינו אם היו הנקבים כ"כ גדולים. עד שמעכבים התקיעה פסול ואם היו כ"כ קטנים עד שאינם מעכבים התקיעה כשר ואל תקשה לי דלישנא קמא נמי אמאי לא נימא דאפילו במינו קאי אמתניתן ואף דקאמר אם מעכב פסול ואין מכשירים בנשתייר רובו יוכל להיות דלא מעכבי בנקבים קטנים הרבה כדפירשת ללישנא בתרא שזהו דוחק גדול דלישנא דמתניתין דנקט אם מעכב משמע נקב אחד ולא נקבים הרבה אבל ללישנא בתרא על כרחך להעמיד בנקבים הרבה א"כ עלה בידינו דללישנא קמא במינו כשר אפילו אם היה הנקב כ"כ גדול שמעכב התקיעה לבד שנשתייר רובו וכ"ש אם היו נקבים קטנים הרבה וכשלא במינו אם היה הנקב כ"כ קטן עד שאינו מעכב התקיעה כשר ואם היה כ"כ גדול עד שמעכב פסול אף שנשתייר רובו ואה היו הנקבים הרבה אף שלא היו מעכבים ואף שנשתייר רובו פסול דנקב אחד קטן דוקא מכשיר כדפרישית לעיל וללישנא בתרא במינו אם היו נקבים קטנים הרבה כ"כ עד שהיו ברובו אם לא היו מעכבים וכ"ש כשהיו מעכבים ואם לא היו הנקבים אלא במיעוטו אפילו שלא במינו כשר ע"כ פי' לישנא קמא ולישנא בתרא

ועתה אחזור ואומר דזהו מאי דקאמר הסמ"ג סתמו שלא במינו כו' פי' דהוו חומרא דלישנא קמא דקאמר דמתניתן אשלא במינו קאי ואם היה הנקב כ"כ גדול עד שמעכב התקיעה פסול אפילו נשתייר רובו ולא הוצרך לומר היכא דמעכב משום דמדקאמר אפילו נשתייר רובו משמע דהנקב גדול ובודאי מעכב התקיעה ולפי הגרסא שגורס היכא דמעכב התקיעה יתישב היטב ואני חושב שכך היא הגרסא האמיתית והגרסא האחרת היא תיקון סופרים בהיות שהוקם להם דקשיא רישא אסיפא וא"כ מאי דקאמר הסמ"ג בסתמו שלא במינו קאי כשהיה הנקב כ"כ גדול שמעכב התקיעה ואם היה כ"כ קטן שלא היה מעכב כשר וזה דוקא בנקב אחד שהרי לא הזכיר אשלא במינו לשון נקבים הרבה כמו שהזכיר אבמינו אלא לשון נקב דמשמע נקב א' אבל אם היו נקבים הרבה פסול אפילו אם אינם מעכבים אבל במינו פסקינן גם בחומרא דלישנא בתרא דבעינן שלא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה דאלו ללישנא קמא כשר אפילו במעכב היכא דנשתייר רובו ואל תקשה לדברי שאם כוונת סמ"ג לומר ולא עכבו קודם שנסתמו אמאי הוצרך לומר ולא עכבו הנקבים שנסתמו דהא לירושלמי דסבר דאם מעכב קודם סתימה קאמר היכא שלא סתמו כלל כשר אע"ג דמעכב דכל הקולות כשרים בשופר ולא פסול אא"כ היה מעכב קודם שנסתם ואף שגם הרמב"ם ז"ל כתב כלשון הסמ"ג ובעל הטורים הביא אחריו דבריו ומשמע מדבריו דאם מעכב התקיעה אחר הסתימה קאמר וראה דברי הרמב"ם ז"ל שצריך כל הג' תנאים וכתב דגם הרמב"ם ז"ל כדברי הגאונים דמצריך כל הג' תנאים ולדעתו אין לפרש דאם מעכב קודם סתימה קאמר ולכן סבר דלא עכבו דקאמר הרמב"ם ז"ל אחר סתימה קאמר אף שמדברי הרמב"ם ז"ל אין להוכיח דאחר סתימה קאמר שהוא אמר בסתם ולא עכבו ואדרבא נלענ"ד דיש קצת הוכחה מדבריו דקודם סתימה קאמר ולפי דעת בעל הטורים י"ל דהרמב"ם זכרו לברכה הכי קאמר סתמו שלא במינו פסול לכל ענין בין נשתייר ובין לא נשתייר בין מעכב בין אינו מעכב לדידיה לא קשה למה לא הזכיר אפילו אינו מעכב דהא הוא לא הזכיר לא תנאי דנשתייר ולא תנאי דאינו מעכב אלא סתם קאמר פסול בכל ענין:

ואם כן לפ"ז אין להביא ראיה מדברי הר"מ לדברי הסמ"ג ואף דנקט איהו נמי לשון ולא עכבו דהא מדברי הסמ"ג דמאי דפסל שלא במינו אמעכב דוקא פסול כדפירשנו אבל לדעת הר"מ אין להכריח מדבריו דאמעכב דוקא פסל ומש"ה פירש דבריו בעל הטורים כאשר פירש אבל דברי הסמ"ג נלע"ד להוכיח לפרשם באופן שפירשתי לעיל והנה כל בו הזכיר בתחילת דבריו ממש לשון הר"מ שכתב נקב וסתמו כו' עד הרי זה כשר ועליו הביא ג' פירושים דיש מפרשים קודם שנסתם ואף שהזכיר אח"כ וז"ל ולדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכו' הוא ללמדינו דבעינן כל הג' תנאים ולמעלה לא הזכיר שמן כלל עד הנה כתבתי לענ"ד בזה הלשון והשם יצילנו משגיאות:

דוד בכמ"ר חיים הכהן ז"ל

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה