רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית יא
חדר א
שאלה במתא ארטא נתיישבו ארבעה קהלות קורפייטי וסיסלייני וקאלברסי ופוייזי וכל קהל בית הכנסת לעצמם נוהגים כמנהגם כאשר היותם במקומם וקהל קאלבריסי הסכימו במעמד טובי קהלם שלא יורשה אחד מהם להפרד מהם וללכת להתפלל בשום אחד מבתי כנסיות האחרי' ואפילו אם יתקוטטו זה עם זה הן יחיד והן רבים ושלא יורשו להעריך דין כי אם לפני זקני קהלם ושיקבלו עליהם המריבים הן יחידים הן רבים מה שיגזרו עליהם זקניהם ועתה מחדש הלכו חלק מהם בבית הכנסת של סיסלייני ושלחו זקני קהל קדוש קאלבריא לזקני קהל קדוש סיסילייאה שלא יתפללו עם אותם שיצאו מבית הכנסת שלהם להתפלל עמהם רצוני בבית הכנסת של ק"ק ססילייא שהם עבריינים והם לא אבו שמוע להם גם מבית הכנסת של ק"ק פוליא הלכו בב"ה של ק"ק סיסילייא להתפלל שמה וכן גם כן מק"ק קורפו הלכו שמה להתפלל כאשר ראו טובי הקהלות ומנהיגיהם נתקבצו בב"ה של בני קורפו ושלחו למנהיגי ק"ק סיסילייא ובאו שם ואמרו להם בני קורפו למה לא תעריכו דין עם אלו והשיבו שהם פסולין לדון אותנו בהיות שגם מאנשי קהלכם באו להתפלל עמנו וכראותם כן הסכימו השלושה קהלות קדושות קורפו ופוליא וקאלבריא שלא יורשה שום אחד מהשלשה הקהילות הנזכרים ללכת להתפלל בבית כנסת אחר דרך קבע רק דרך עראי באקראי בעלמא ואם יקפידו מנהיגי הב"ה ההיא שהיה מתפלל שם על שהלך האיש ההוא בב"ה אחר שהחזן ומנהיגי הקהל ההוא שהלך זה להתפלל בב"ה שלהם לא יתפללו עמו וכל זה עשו שלא יתרבה המחלוק' בין הקהלו ק"ק סיסלייני לא רצו להכנס בהסכמתם ולא אבו שמוע לקולם וטתה יורינו המורה אם פסולי' אנשי ק"ק קורפו וק"ק פוליא לדון בין ק"ק סיסילייא ובין ק"ק קאלבריא על אודו' הסכמת ק"ק קאלבריא אשר כבר הסכימו כדלעיל וכן אם ק"ק סיסילייא המועטים מחוייבים לנהוג כמנהג הג' קהלות האחרות המרובים ולהיות נגררים אחריהם או לא וכ"ש שבעווינתינו שרבו יש בנינו עניים רבים ומסים וארנוניות ואם לא ישוב איש אל אחיזתו וא' משפחתו יתקיים עלינו חס ושלום חלק לבם וגו' מצורף לזה יש בינינו אנשים שאינם הגונים ואם נפרד איש מחברו חס ושלום יכלו כרם יי צבאות:
תשובה מלתא דפשיטא שלענין ההסכמה שהסכימו ק"ק שלא יצא שום אחד מהם להתפלל בב"ה אחרת כדלעיל שטובי הקהלות אשר לא הלכו אותם היוצאים מק"ק להתפלל בבית הכנסת שלהם כשרים לדון בין שני הקהלות של קאלבריא ושל סוסיליא דלאו נוגעי נינהו הואיל ולא עלתה הסכמה שבאה בשאלה ביניהם דעדיף טפי מההיא דחזקת הבתים דאמרינן התם שאם סלקו עצמן שנים מאנשי העיר כשרים לדון על ענין אותה העיר עצמה ואע"ג דהיכא דלא סלקו עצמם הם פסולין לדון דנוגעים הם אבל לענין היזק הבא להם מסבת הענים ומסים וארנוניות שכבר עלתה ההסכמה בין כל הקהלות שכל ב"ה יזין ויפרנס העני' שבה ושיפרע סך ידוע בכל מסים וארנוניות שיבואו עליהם וכשיצאו מבית הכנסת שלהם להתפלל בב"ה אחר תכבד עליהם פסולים אנשי שאר הקהלות לדון אותם דהא היכא שגזל ראובן שדה משמעון ומכרה ללוי ובא יהודה וערער על לוי אמרינן פרק חזקת הבתים דפסול שמעון להעיד על לוי ולמימר ידענא דהאי ארעא לאו דיהודה הוא באיזו טענה שתהיה דנוגע לעדות הוא ואע"ג דאית לן למימר דשמעון לא קא מפסיד מידי בההיא זכותא דמפיק לה מלוי ליפקה מיהודה אפילו הכי אמרינן דנוגע בעדותו הוא והיינו משום שיש לנו לומר שמחשבתו של שמעון היא שלוי ניחא לו ויהודה לא ניחא לו דגברא אלמא הוא ואע"ג דלא אתחזק לן לאלמא אמרינן שמחשבתו של שמעון בכך שאין לנו להכשיר שום עדות אלא היכא דפשיטא לן שאינו נוגע בעדות בשום צד מכל הצדדין שבעולם כ"ש בנדון דידן שסברא גדולה היא שכל שאר הקהלות נוגעים הם ופסולים לדון בדבר זה אם כבר עלתה ההסכמה ביניהם כדכתיב' שחפצים הם בחובת הקהל שהלכו להתפלל שם מאנשי שאר הקהלות שהעדות יהדין שוים בפסול נגיעת הדיבר כדמשמע בפרק ח"ה וגם ני יש להאריך בדבר זה בחרתי הקצור שהשעה צריכה לכך:
ואפילו אם עלתה כבר ההסכמה הנזכרת ביניהם דבכי האי גוונא מילתא דפשיטא היא שכל בני העיר שוים לענין מזון ופרנסה וסיוע זה לזה ולעניים שבעיר הן למתפללים בב"ה שלהם והן למתפללים בשאר ב"כ דענ"י עירם שמענו עניי ב"ה שלהם לא שמענו ובעיר תליא מלתא ולא בב"ה אפילו הכי פסולים הם לדונם הואיל ומכל ב"כ הלכו להתפלל בבית הכנסת כאשר בא בשאלה שאינו דומה קלוס המלך והדרתו כשמתקלס ומתהדר באנשים מועטי' לקילוס והדר המתקלס באנשי' מרובים וזכר לדבר בפרקא קמא דמגילה אמרינן של בית רבי היו מבטלין תלמוד תודה ובאים לשמוע מקרא מגילה ומסתמא בבית רבי היו עשרה והיו יכולין לקרוא המגילה בעשרה ואפילו הכי נקט לישנא דבאים לומר שהיו באים במקום קבוץ העם לשמוע מקרא מגילה שאל"כ היו מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה מכל מקום מבעי ליה וכן נמי קאמר התם במשפחת כהונ' ולויה והיינו משו' דאיכא פרסומי ניסא טפי וכן נמי איכא פורסי' הדרתו של מלרברבוי עם והמרבים בעם הרי אלו משובחי' וכן נמי כתב בעל הלכות גדולות גבי קול שאפילו צבור קרויין יחיד כיון שאין כל ישראל ביחד שכל עור שהעם מתרבים טפי עדיף דברוב עם הדרת מלך כתיב ובפרק אלו דברים תניא היו יושבים בבית המדרש והביאו אור לפניהם בית שמאי אומרים כל אחד לוברך לעצמו ובית הלל אומרים אחד מברך לכלן משום שנאמר ברוב עם הדרת מלך ומפרשין התם דטעמא דבית שמאי דלא חיישינן לרוב עם ולומר יחד מברך לכלם מפני בטול בית המדרש ופירש רש"י ז"ל בזמן שהיה אחד מברך לכלם הם צריכים לשתוק מגרסתם כדי שיתכוונו כלם וישמעו אליו ויענו אמן הרי לך דאי לאו טעמא דבטול ב"ה אפילו בית שמאי מודים דאחד מברך לכלם משום טעמא דברוב עם הדרת מלך וכן בראש השנה פרק יום טוב העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע ומפרש טעמא דברוב עם הדרת מלך ומפרש התם דהלו היינו אומרים בשני מהאי טעמא אי לאו טעמא דזריזין מקדימין למצוות ולפי זה יש לנו לומר שמחשבת של שאר הקהלות היא חייב לקהל שהלכו להתפלל שם היוצאים מבתי כנסיות אחרות דהיינו סיסילייני כדי שישובו בני קהלם להתפלל בבית הכנסת שלהם כבתחלה להרבות העם להדור המלך ובהכי ניחא להו טפי וכההיא דח"ה שכתבתי לעיל ולענין ההסכמה אשר הסכמתם השלוש קהלות נראה שאין אנשי הקהל הרביעי חייבים להכנס בהסכמתכם שאין בזי הקהל אחד כפופים לבני קהל אחר גם כי בני הקהלות האחרות רבים מהכ שכל אחד ואחד מן הקהל וקהל בענין זה כעיר בפני עצמו שאין בני העיר אחת כפופים לבני עיר אחרת ואין בני קהל אחד כפופים לבני הקהל האחר דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוו להו כשתי בתי דינין בעיר אחת וק"ל כרבא דהיכא דאיכא שתי בתי דינין בעיר אחת אלו נוהגין לאסור ואלו נוהגין לאיתר ואין כאן משום לא תתגודדו כדאיתא בפרקא קמא דיבמות ומה שכתב הרמב"ם ז"ל וכן בעל הסמ"ג ז"ל שבכלל אזהרה לא תתגודדו הוא שלא יהיו שתי בתי דינין בעיר אחד זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר נראה שהם ז"ל ר"ל שכשיש בעיר חלוק מנהגים שחלק מהם נוהגים מנהג זה וחלק מהם נוהגים מנהג אחר שבזה הדבר הם נעשים שתי בתי דינין אבל אינם ב' בתי דינין ממש בכל דבר ובכל ענין ככ"ש וכמו שתמצא היום בשלוניק העיר הגדולה אשר היא אם בישראל שהספרדים ב"ד בבני עצמם והאשכנזים ב"ד בפני עצמם אלו נוהגים מנהגיהם כמבראשונה ואלו נוהגים מנהגיהם כמבראשונה וכן בכל מקום שימצאו כיוצא בזה מודים הם שאין כאן לא תתגודדו דכרבא ק"ל ואפשר שלזה דקדקו בלשונם ולא כתב ששתי בתי דינין בעיר אחת לא יהיו נוהגים זה שלא כמנהג זה אלא כתב שלא יהיו שתי בתי דינין בעיר אחת וכו' פי' שבמה שנוהגים שני מנהגים הם שתי בתי דינין ואפשר נמי שנפל טעות בספרים והגירסא הנכונה היא שלא יהיו כשני בתי דינין וכו' והסופרים חסרו הכף:
והרמב"ם ז"ל בספר המצוות הקצר שחבר כתב בסימן מ"ה וז"ל והנה אמרו שבכלל זה האזהרה מחלק דתי העיר כמנהגם וחלוק הקבוצים ע"כל ולא הזכיר הרב לומר שלא יהיו שתי ב"ד בעיר אחת ולפי זה אין כח לקהל אחד להכריח לקהל אחר לעשות רצונם במידי דלא מגדר מלתא לכלם הוא כנדון דידן אם לא עלתה כבר ההסכמה שכל קהל וקהל יזון ויפרנס לעניים שבב"ה שלו וכדכתיבנא ואפילו בקהל א' אין כח לרבים שבו לגזור על המיעוט במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ולאו מלתא דאסורא היא כל שכן מקהל לקהל שאין לקהל אחד לכוף את הקהל האחר במידי דלאו אסורא הוא ולאו מגדר מלתא לכלם הוא שאין לכלם שוים בדבר אלא איכא רווחא להאי ופסידא להאי כנדון דידן והשאלה הג' לא הבינותיה היטב מתוך כתבך מכל מקום כלל גדול יהי' בידך שאם לא מסר מודעה מתחלה אין כאן בית מיחוש אבל אם כבר מסר מתחלה אף על פי שהעדים לא הכירו באונסו באר לי שאלתך ואשיבך הנראה לעניות דעתי:
כה אמר נמוך ונבוך דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל ה"ה