אור ברסלב
רדך בית י

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית י

בית ט

חדר א

שאלה ס"ת שנמצאו בו תיבות יתירות וחסרות אם מותר לקרוא בו ברבים:

גם בענין דבוק הקוף אם מועיל בו גרירה ולא חק תוכות או הוי כמו חק תוכות כמו לגבי מ' פתוחה שנסתמו שאינו מועיל בו גרירה גם האלף שאינו נוגע לא מלמעלה ולא מלמטה אם פוסל כי בעל הטורים לא הביא אלא שאינו נוגע מלמעלה אז הוא פסול ולא הזכיר את שלמטה מה דינו צריך ליגע התחתון כמו העליון או לא כי הנה יש ממורי התורה שאומרים כי בעל הטורים לא חש אלא בעליון ולכך הזכירו אבל בתחתון אינו חושש כיון שלא הזכירו:

תשובה לאפס הפנאי דטרידנא בגרסאי לא אאריך ואני אומר אל השאלה הא דמלתא דפשיטא היא שס"ת שנמצאו בו יתרות וחסרות שאינו ניקרא ס"ת כדאיתא פ"ק דב"ב אפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה הזה אלמא דכי חסר אות אחת אינו נקרא ס"ת ואפילו קוצו של יו"ד מעכב כדאמרינן בהקומץ רבה ואע"ג דהתם בתפלין ומזוזות קמיירי ה"ה בס"ת דהא תנן בפ"ק דמגילה אין בין ספרים לתפלין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפלין ומזוזות אינם נכתבים אלא אשורות אלמא דשאר מילי שוין דהא ממאי דדייקינן התם בגמ' הא לזה ולזה שווין משמע דמתני' דוקא קאמר דאין בין וכו' קאמר ולא דמי למה שאמר בעירובין פרק בכל מערבין אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנ' בהן חוץ וכן הוכיח הרשב"א בתשובה דה"ה או כ"ש בס"ת ואע"ג דבפרק הנזקין קאמר רבי שמואל בר נחמני שספר תו' שחסר ממנו יריעה אחת אין קורין בו דמשמע הא אות אחת או פסוק אחד קורין בו מדלא השמיענו רבותא דהיינו אפילו באות א' נלע"ד דלכי מעיינת ביה שפיר לא היא דהואיל וחסר הוא מה לי יריעה ומה לי אות אחת דסוף סוף מחסר במילתיה הוא אלא דאצטריך רבי שמואל בחסר יריעה לאשמועינן דס"ת דמחסר מלתיה אין קורין בו ברבים שתקנת משה ועזרא שתקנו שיהו קורין כדאיתא במרובה לא היתה אלא בספר כשר וכל הקורא בספר ברבים על דעת תקנת משה ועזרא והספר פסול הרי ברכה לבטלה שתקנת משה ועזרא לברך בספר כשר ועשוי כתקון חכמים היתה ולהכי השמיענו בירעה דאי אשמעינן אפילו באות אחת או פסוק אחד הוה ס"ד למי' דעעמא הוי משום דכל המברך בס"ת ברבים סבר הוא דספר כשר הוא ואם הספר חסר אפילו אות אחת הרי הוא פסול והוא על דעת ספר כשר בירך והויא ברכה לבטלה שהדבר תלוי בדעת המברך ואפילו היכא שהמברך יודע שחסר בו אות אחת או פסוק אחד גזרו שלא לקרות בו ויש לחוש לנכנסים ויוצאים ולמי שאינו יודע דלא אושא מילתא טפי בחסר אות אחת או פסוק אחד אבל בחסר יריעה א' דאושא מלתא טובא ה"א דמברכים בו דכל המברך על דעת ספר פסול מברך ולהכי השמיענו דאפילו בחסר יריעה אחת דאושא מילתא טובא אין קורין בו שאין תלוי בדעת המברך אלא שתקנת משה ועזרא היתה לברך בס"ת כשר ועשוי כתיקון חכמים וכדפי' ואפשר דמהאי טעמא קא מבעיא לן התם אם קורין בחומשים בצבור או לא שהשואל היה סובר שבדעת המברך תלוי הדבר והיכא שחסר חומש א' מנכר מילתא טפי ואין לחוש ובעו למיפשט מההוא דר' שמואל בר נחמני דקאמר ס"ת שחסר יריעה אחת וכו' דהתם נמי אושא מילתא טובא ואין לחוש שיטעה המברך וקאמר התלמוד דלא היא שאין הדבר תלוי בדעת המברך אע"ג שאינו יודע שהספר חסר אין לקרות בו בצבור דתקנת משה ועזרא לא היתה לקרות בספר חסר והמברך עליו אע"ג דידע דחסר הוא הויא לבטלה וה"ה חסר אות אחת נמי דהאי נמי מחסר במלתיה הוא ולכך לא תקנו משה ועזרא אלא שר' שמואל בר נחמני השמיענו ביריעה דאושא מלתא טובא שלא תביא לטעות ולומר שהדבר תלוי בדעת המברך כדפי' והוי מצי למדחי ולומר דאפילו אם הדבר תלוי בדעת המברך אין להביא ראיה ממאי דקאמר רבי שמואל על ס"ת שחסר בו חומש דבחסר בו חומש מנכר מלתא טפי מחסר יריעה אחת אלא שהאמת אמ' בעל התלמוד דביריעה אחת נמי אושא מלתא טובא ואין לחוש לטעות המברך והיינו עעמא דאין קורין משום דמחסר במלתא וה"ה אם חסר אות או שאינה עשויה כתקון חז"ל דתקנת משה ועזרא לקרות בספר כשר או לכל הפחות בחומש כשר עשוי כתקון חז"ל היתה וכל זה למדנו מדנקט ר' שמואל במלתיה ס"ת שחסר בו יריעה אחת וכדפי' והרמב"ן כתב דהתם כשחסר יריעה אחרונה של ס"ת או של חומש קא מיירי ומשום דחסר במלתיה אבל השמיט בו הסופר פסוק אחד באמצע או אפילו אות אחת לא צריכה ליה דודאי אין קורין בו וכן כתב הרשב"א בתשובה ואע"ג דלפ' אחר שפירש הוא באות' תשובה משמע דלדעתו אפילו אם חסר אות אחת או פסוק אחד כל היכא דלא חסר יריעה קורין בחומש השלם ואין לסמוך לעשות מעשה דלהלכה קאמר דהא הוא פי' שם פי' אחר דלא היא פי' אם חסר אפילו אות אחת אין לקרות אפילו בחומש השלום וכן הביא דברי הרמב"ן ולא דחה אותו ואם כן להלכה הוא דקאמר הרב וכן נמי כתב הר"ן בפרק הנזקין והרמב"ם כתב בפ"א דהלכות תפלין ומזוזות וז"ל וכן ספר תורה שחסר אפילו אות אחת פסול אע"ג דכתוב בכולהי משמו שהוא ז"ל השיב בתשובה שקורין בספר שאינו עשוי כהלכתו בצבור היכא שאין ס"ת כשר הא כתב הוא ז"ל בספרו בהלכות ספר תורה וז"ל נמצאת למד שכ' דברים הם שכל אחד מהם פוסל ס"ת ואם נעשה בו אחד מהם הרי כחומש שמלמדין בו התנוקות ואין בו קדושת ספר תורה ואין קורין בו ברבים וכתב עליו הרא"ש ז"ל שהרב ז"ל חזר בו בזקנותו ממה שכתב בתשובה בילדותו וכן הוא ז"ל דקדק בדבר והחזיק בו באותה תשובה דאין לקרות בו בספר פסול בצבור אפילו אם אין להם ספר כשר דתקנות משה ועזרא לא היתה אלא לקרוא בספר כשר עשוי כתקון חז"ל:

חדר ב

ובעל ספר מגדל עוז כתב הר"ם הלוי וכל חכמי ספרד וגם חכמים בשם הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל שאם נמצא טעות בספר תורה אפילו בסוף הפרשה מחזירין אותו ומביאין ספר תורה אחר במקומו וקוראין גם מברכין כבתחלה ואל השאלה השנית אני אומר שאם גרר דבוק מקוף דהוי חק תוכות דהא בפרק המביא שני תניא וכתב ולא וחקק ואמרינן התם למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא ורמינהי עבד שיצא וכו' עד אמר רבי אלעזר לא קשיא הא דחק תוכות הא דחק יריכות ופרש"י ז"ל וז"ל הא דחק תוכות של אותיות וצדיהן והאותיות בולטות אינו כתב הא דחק יריכותהן של אותיות דהיינו הן ממש ששקע הכתב זו היא כתיבה עכ"ל וכתב בעל ספר מצוות הגדול בסימן נ' וז"ל מתוך שמועה זו פסק ר"י שאם אירע לסופר הכותב את הגט שנפלה דיו מן הקולמוס בתוך ד' ונעשה ה' או בתוך ב' ונעשה פ' או בתוך מ' פתוחה ונעשה סתומה וכו' עד שלא יועיל למחוק את הטפה מאחר שאין האות שמה עליה אלא ע"י מחיקת הטיפה זה נקרא חק תוכות ופסול עכ"ל וכן כתב המרדכי בפרק שני דגטין ולמתעקש שיאמר דלא דמי ד' וב' שנפלה טיפת דיו לתוכן לרגל הקוף שנדבקה לגגה דבד' אין שום ירך שמאלי וכן בב' ואם כן אינו עושה מעשה בירך האות אבל ברגל הקוף שנדבקה לגגה היא יריכו השמאלי ונדבק שלא כדינו וכשגורר הדבק שפיר קרי ליה חק יריכות נשיבהו ונאמר דלא הוא דהא הם ז"ל הוקשה להם מההיא דהכותב דאמרינן התם שאם נטל לגגו של ח' ועשאו שני זייני"ן דלגבי שבת חייב ולדעת המתעקש מאי קשיא להו והא התם עושה מעשה בירך האות אלא ודאי אין חלוק וכ"ש שהם ז"ל הזכירו בדבריהם בהדיא גם מ"ם פתוחה שנסמה דהתם נמי הסתומה היא כירכות המ' שנדבק ירך לחברו וא"ה פסלי בגרירות הדבק ואע"ג דהר"ן ז"ל כתב בפרק הבונה בשם הרשב"א ז"ל עלה דההיא דנטל גגו של ח' ועשאו ב' זייני"ן וז"ל וכתוב בחדושי הרשב"א דמהא שמעינן דבכה"ג לא מקרי חק תוכות שאינו אלא כמפריד בין שתי אותיות דבוקות הא הר"ן ז"ל דחה דבריו וכתב ז"ל ולי נראה דאין מכאן ראיה דלגבי שבת ליכא קפיד' בין חק תוכות לחק יריכות וכו' וכן הנהו רברבי דלעיל לא מתרצינן ההיא דהבונה כוותיה יעויין בדבריהם והואיל ונוכל לתקן הדברים אליבא דכ"ע בגרירת האות פשיטא שאין לנו להכניס ראשנו בין הרים הגבוהים וירוצו את גלגלתינו ועוד דאפש' דאפי' הרשב"א לא קאמר אלא בכל כה"ג דנטל גגו דח' וכדמפרש בדבריו שאינו אלא כמפריד ב' אותיות דבוקות אבל באות אחד כמו ה' וק' שנדבקו רגליהן לגגיהן אפשר דמודה הוא דבכה"ג הוי חק תוכות וכן כתב המרדכי בשם בעל התרומות דבדבקות אות לחברתה לא הוי חק תוכות ואלו במ' שנסתמה אע"ג דביריכות המ' הוא שגורר הדבק כתב דהוי חק תוכות וכן כתב ריב"ה ז"ל בשם אביו הראש ז"ל ואע"ג דבפרק הבונה איכא תנא דמכשר במ' פתוחה שנעשה סתומה כדאיתא התם ואפילו הכי סברי הנהו רברבי דאפילו גרר הדבק ועשאה פתוחה כ"ש בשאר אותיות שיש לפוסלם בכה"ג וכדכתבו הני רברבי דלעיל על ד' שנעשה ה' ועל ב' שנעשה פ' וק"ו באות שנשתנית צורתו מכל וכל דהא בפרק הבונה תניא וכתבתם כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן עייני"ן אלפי"ן ביתין כפין כפין ביתין גמין צדין צדין גמין דלתין רשין רשין דלתין ופי' רש"י התם אלפין עיינין יש שכותבין כן מפני שדומין בקראתן בתין כפין דומין בכתי' גמין צדין דומין בכתיבתן אלא שזה למעלה וזה למטה עכ"ל הרי לך דאי לאו וכתבת' הוה ס"ד למימ' שמותר לכתוב ולשנות אות באות באות הדומה לה או בכתיבה או בקריאה אבל באות שאינה דומה לה לא בכתיבה ולא בקריאה אע"פ שהוא מאותיות שבאלף בית וקל וחומר כשלא תדמה לאות מהאותיות שבאלף בית בלאו קרא נמי פשיטא שאין לעשות כן ואם כן עדיף טפי כשת שתנה האות לאות אחרת שבאל"ף בית ממה שלא תדמה לשום אות שבא' ב' או לכל הפחות לא גרע ממנו ואם כן כי היכי דשייך חק תוכו' בד' שנעשה ה' או בב' שנעשה פ' או במ' פתוחה שנסתמה הכא נמי שייך בק' שנדבק' רגל השמאלית שנדבק' לגגה ששאינו דומה לשום אות שאם גרר הדבק לבד הוי חק תוכות אליבה דהני רברבי ופסול וכדפרישנא וכן כתב ר"י בעל הטורי' בהדיא בשם אביו הרא"ש ז"ל ובשם ספר התרומ' שכל שאין האות נכרת דהוי חק תוכות ואפילו לספר המצוות שכתב שאם כבר היתה האות עשויה כתקנה ונפל בה דיו יכול ליטלו כדכתב הוא ז"ל באותו סימן מ"מ אין הדבר ניכר שנפל דיו אחרי שכבר היתה האות עשויה כתקנה מודה שאין לגרור הדיו לבד הואיל ואפשר לתקן בגרירה כל האות וכל שכן שהרא"ש ז"ל וספר התרומות פסלו גם בזה כדכתב הוא ז"ל באותו סימן:

חדר ג

ואל השאלה השלישי אם יש לפסול כשאינו נוגע האל"ף מלמטה ודאי פוסל דלא אשכחן שום אות שיהיה שני גופים כי אם ה' וק' כדאיתא בפרק הבונה ובפ' הקומץ רבה וקרא וכתבתם כתיב ודרשינן מיניה כתיבה תמה ואפילו קוצו של יוד פשיטא ליה לתלמודא דמעכב ולא גרע מיניה אפילו לפי' רש"י ז"ל שהוא הרגל הימנית דהא בפ' חלק משמע דאפילו נקודה בעלמא מקרי יוד ממה שדרשו על ונער יכתבם ועם היות שאין הגמרא בידי לא יכולתי לכתוב דבר ברור וכ"ש לפירוש ר"ת שפי' שהוא קוץ היוד העליון השמאלי ובהגהות מיימונייות כתב וז"ל וכן כתב הר"יח שתיו יש להיות דביקה רגלה לגגה שלא הזכירו חכמים להיות תלוי אלא ה"א וקו"ף והנה הר"ם ז"ל פסל לתפלין שהיו של אבא מארי ז"ל רק בשביל שלא היו מקצת היודי"ן שעל האלפי"ן ושאל השוני"ן ושעל העייני"ן ומקצת רגלי התוין נוגעין בגוף האות ואמר דלא גרע מקוצו של יוד דאמרינן דמעכב ובעי' כתיבה תמה ושלימה ולא שבורה עכ"ל פי' לפיכך שאם תאמר שמה שאנו אומרים דקוצו של יוד מעכב משום דבעינן שיהיו לו קוץ אבל כתיבה תמה לא בעינן על כן אמר ובעינן כתיבה תמה ושלימה ולא שבירה ואם כמו שקוצו של יו"ד מעכב הכי נמי כתיבה תמה בס"ת ותפילין לין ומזוזות מעכב והמדקדק לומר דדוקא במה של מעלה מהאלף יש לחוש ולא בשל מטה לא דבר נכונה לע"ד דמה לי למעלה ומה לי למטה הואיל והטעם הוא משום שצריכים להיות גולם אח' וזה אינו גולם אח' אדרבא בלמעלה היתה סברא להכשיר יותר אם אינו דבוק הואיל ומה שלמעלה דומה לאות יוד ממה שנכשיר בנפרד הרגל שלמטה שאז אינה דומה לא למעלה ולא שלמטה לשום אות דעדיף טפי שנוי האות הדומה לאות אחרת שבאלף בית ממה שאינה דומה לשום אות כדכתיבנא ואפילו לבעל האגור שכתב שם שגם הרגל שבא' הוא כמין יוד נראה דסברתו הוא דהויא יוד הפוכה ואם כן עדיף מינה כשנפרד מה שלמעלה משלמטה דהוי יוד ישרה ואפי' אם נאמר שלמעלה ושלמטה שוים אין לחלק כדפרישנא אלא בין אם נפרד מה שלמעלה בין מה שלמטה פסול הואיל ואינו גולם אחד וכן כתב בהדיא בעל האגור בשם ספר יראי' וז"ל וצריך להדביק הרגל במצח הגג וכן רגל היו"ד שהוא למעלה עכ"ל הרי שכתב בהדיא וצריך להדביק הרגל במצח הגג:

והר"ן ז"ל פירש ההיא דהבונה דאמרינן שלא יעשה לאלפ"ין עיינ"ין וזה לשונו שלא יכתוב ה"א בענין שיראה ממנה צורת יוד עין הפוכה עכ"ל ואע"ג דנקט בלישניה לישנא דריחוק וכתב שאם ירחיק ולא כתב שאם לא ידביק היינו הך דמאחר שצריכה להיות דבוקה כל זמן שאינה דבוקה קורא אותה מרוחקת ותדע לך שכן הוא דהא גבי טיתין פע"ין כתב שלא ירחיק הקו האחרון מן הטית ונקט לשון הרחקה ואע"ג דדבר הנראה לעין הוא שאפילו הוא בתכלית הקירוב אלא שאינו דבוק יראה כפ' והיינו משום דהואיל והוא צריך להיות גוף אחד כל זמן שיהיה שני גופי' יקרא רחוק בערך מה שראוי להיות וכן בעל ספר יראים פי' ההוא דהבונה דאמרינן שלא יעשה לאלפיין עיינ"ין ופירש הר"ן ז"ל כדכתב האגור משמו מכל הא דלעיל עלה בידינו שס"ת שיש בו תיבות יתירות וחסרות שאין קורין בו ברבים:

ורגל הקוף הדבוק לגגה אם יגרור הדבק לבד הוי חק תוכות ואם צריך לגרור כל האות או לא כבר הארכתי בפסק א' אשר פסקתי במחלקת נפלה בין כמוה"הר יעקב ן' חביב וחד עמיה ובין כמוה"הר אברהם טריוש ומכתם לדוד שמו קראתי ולעת כזאת היותו בידי לא זכיתי גם עלה בידינו שרגל הא' שאינה דבוקה לגגה פוסל הנראה לעניות דעתי והשם יצילנו משגיאות:

נאום הכותב במתא פטרם ודעתו לא צלולה דוד הכהן בכ"מר חיים הכהן ז"ל:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה