רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ט · חדר ד
ונראה דאדרבא אנן סהדי דבספק כזה מכנסה עצמה להתקדש לבעלה הואיל ויש כאן שני ספיקי דשמא ישתמד יבמה דלא שכיח ושמא ימות בעלה בלא בנים תחילה אבל היכא שכבר היה יבמה משומד שאין כאן אלא ספק שמא ימות בעלה בלא בנים תחילה אינה מכנסת עצמה בספק כזה דהא אפילו בייבם משומד הוה ס"ד בהגוזל לומר דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ואף על גב דלפי משמעות הגמרא התם יראה דאין לחלק בין היכא שהיה הייבם משומד כשנתקדשה לבעלה לבין היכא שנעשה משומד אחרי שנתקדשה לבעלה דבתרוייהו חד דינא אית בהו וכן משמע קצת נמי ממה שפירש"י שם עלה דההיא דמשנינן התם אנן סהדי דמינח ניחא ליה וז"ל ניחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה שאם ימות תזקק לאחיו עכ"ל:
הרי שדקדק הוא ז"ל וכתב לראשון שהוא שלם וכשבא לומר שתזקק לאחיו לא כתב למשומד והיינו משום דדעתו לומר שתזקק לאחיו בין אם הוא שלם עתה ואח"כ יהיה משומד בין אם הוא משומד מעתה ולהכי נקט סתם שתזקק לאחיו:
מכל מקום נראה דבעל מחזור ויטרי תלמידו של רש"י ז"ל סבר כסברתו של מהר"ם דמשמד גרע טפי ממשומד ששנוי הוא לה יותר ממשומד אלא שהוא ז"ל סובר דשמא יש לנו להשוותם יבם משומד שנשתמד אחרי שנשאת לבעלה דאיכא ספיקי יתירי ליבם משומד שהיה משומד בעת שנשאת לבעלה דכי היכא דביבם שהיה משומד בעת שנשאת לבעלה אמרינן דזקוקה לחליצה שמכנסת עצמה בספק שתפול בטן דו מצד חבת בעלה השלם וטיבותא פורתא דאית ביה אע"ג דאין כאן אלא חד ספיקא ספק ימות בעלה תחילה בלא בנים ספק לא ימות הכי נמי ביבם משומד שנשתמד אחרי שנשאת לבעלה אית לן למימר שמכנסת עצמה בספק שתפול בטן דו דידיה מצד חבת בעלה הכשר וטיבותא פורתא דאית ביה אע"ג דשנוי היא לה טפי ממשומד הואיל וביבם משומד שנשתמד אחרי שנשאת לבעלה איכא ספיקי יתירי דלאו שכיח ממאי דאיכא ביבם משומד שהיה משומד בעת שנשאת לבעלה אבל ביבם שהיה משומד בעת שנשאת לבעלה סבר בעל מחזור ויטרי כמהר"ם ז"ל דאנן סהדי ששנוי הוא לה ביותר ואינה מכנסת עצמה בספקא חדא שהוא ספק ימות בעלה תחילה בלא בנים ספק לא ימות כמו שמכנסת עצמה בספק שתפול לפני משומד והוי כאלו פירשה בהדיא לומר שע"ת זה היא נשאת שלא תזקק לו ואע"ג דישראל הוא לכל דבר הרי התנית וכדפרישית: