רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ט · חדר ב
ומעתה אכתוב תחילה דעת הגאונים ושאר הגדולים מה דעתם ביבמה שנפלה לפני משומד כאשר מצאתים כתובים בדברי האחרונים כי אין תשובותיהם לידי וזה כי המרדכי ז"ל כתב וז"ל כתוב בתשובת הגאונים יבמה שנפלה לפני משומד דפטורה מן החליצה ומן היבום היכא דליכא יבם אחר אלא הוא ולא הביאו ראיה לדבריהם וכתב רש"י בתשובה דלא סמכינן עלייהו כלל ואע"פ שחטא ישראל הוא לכל דבר ואם קדש קידושיו קידושין וחולץ ולא מייבם ונראה למהר"ם להביא ראיה לדברי הגאונים מדפריך פרק הגוזל אלא מעתה יבמה שנפלה לפני משומד תפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ומשני מינח ניחא לה כו' א"כ גבי משומד דליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה וא"כ נפקא בלא חליצה אם אין שם יבם אלא הוא וכתב הר"ם אף על פי שהבאתי ראיה לדברי הגאונים לא מלאני לבי לעבור על דברי רש"י כשבא מעשה לידי עכ"ל:
ומהרר"י כתב בתשובה בספר תרומת הדשן סימן רכ"ג וז"ל בא"ז כתב וז"ל רב נחשון גאון זצ"ל וספר בשר ע"ג גחלים ותשובות רבות פסקו דיבם שהיה משומד בשעת קידושי אחיו ועדיין כשמת הוא עומד בשמדותו אינו זוקק את אשת אחיו לייבם ופטורה לשוק ואפילו חזר לאחר מיתת אחיו לא משגחינן ביה ולפר"ח אפילו היה יהודי בשעת נשואי אחיו אם היה משומד בשעת מיתת אחיו אינו לא חולץ ולא מייבם ע"כ:
ונראה שדעתן של הגאונים שהביא המרדכי ז"ל הוא כדעתו של ר"ח ז"ל שהרי לא חלקו בין היכא שהיה משומד בשעת קידושין ללא היה משומד בשעת נישואין אלא כתב סתם יבמה שנפלה לפני משומד ומהר"ם ז"ל מסכים לדבריהם כדכתב המרדכי וכתב עוד מהרר"י בשם א"ז דהך מלתא נשאלה לבני ישיבה דמתא מחסיא והשיבו דאינו זוקק אם היה משומד בשעת קידושין משום דנישואין הראשונים מפילין ולא האריכו בראיות יותר וכן הביא מהרר"י ז"ל בשם רבינו אברהם מרעגשפורק ור"י בעל הטור כתב וז"ל כתב רב שרירא גאון יבמה שנפלה לפני משומד זקוקה לייבם ומתעגנה עד דחליץ ורב יהודה כתב אי כדנסבא בעלה הוי יבם משומד לא בעיא חליצה מיניה ובמגיד משנה הוסיף על מה שכתב בעל הטור שכתב שהרשב"א ז"ל תמה על דברי רב יהודאי דהא לא מפקינן אלא ולד שפחה ונכרית ועוד דמשומד אע"פ שחטא ישראל הוא וקידושיו קידושין וכיון שיש להם קידושין הניח הדבר בצ"ע ע"כ:
וגם ר"י בעל הטור תמה על דברי רב יהודאי וכתב ולא ידענא מה חילוק יש בין אם היה יבם משומד בשנשאת או לא ע"כ ומהרר"י כתב בתשובתו וז"ל ובא"ז הגדול כתב דברי הגאונים מאוד באורך הלשון וגם הראיות מגומגמות קצת והנ"ל תורף הדברים אכתוב שמה שחלקו היכא דהוה משומד בשעת קידושי אחיו כתב הטעם ע"ז דסברי הני גאונים דנישואין הראשונים מפילין וכיון דהוי יהודי בההיא שעתא חייל עליה זיקא ותו לא פקע בשמדותו אבל כשהיה גם בשעת הקידושין משומד אינו זוקק משום שהתורה אמרה כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם יבמה יבוא עליה מי קאמר אפילו משומד והא כתיב דרכיה דרכי נועם אלא מקיש ישיבת אחיו להדדי ומה מת אחד ביהדות אף יבמה יבוא עליה ביהדות וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וקיימי רבנן ומתקני מלתא דאתי בה לידי תקלה וכתב לא יבוא עליה ולא תפטר בלא חליצה כי היכא דאמרינן בהדיא בגמרא דא יהדר לסורו ישראל משומד קרינן ליה ואי קדש קודשיו קידושין אלמא כישראל חשבינן ליה ולא דמי דהתם בידים הוא דקא עביד משומד מעשה ואיסור כרת הוא אבל הכא ממילא הוא ואיסור לאו ואיכא למיחש לעיגון ע"כ תורף הדברים בדרך קצרה ע"כ והמרדכי כתב עוד בשם בעל מחזור ויטרי שיסדו תלמידו של רש"י וז"ל בוודאי אי כשנשאה בעלה ההוא יבם הוה משומד קודם לכן אינה צריכה חליצ' ולא שייך לומר סברא וקבילא ע"כ הרי שבעל מחזור ויטרי תלמידו של רש"י כתב כדעת הגאונים ז"ל האומרים דכשהיה היבם משומד קודם שנשאת דאינה צריכה חליצה וטעמיה דאע"ג דישראל הוא מ"מ אנן סהדי דאדעתא דהכי לא נשאת וכההיא דהגוזל שהביא מהר"ם ראיה לדברי הגאונים ז"ל ולא שייך לומר סברא וקבילה וכההיא דפ"ק דכתובות וכן בפרק מי שאחזו דאמרינן התם דבאונסא דשכיחא לא שייך לומר אנוס הייתי דאבעי ליה לאתנויי וכיון דלא איתני סבר וקיבל דהתם במילי דאי בעי דלהוי ע"ת צריך להתנות הוא דאמרינן הכי דהואיל ואי בעי ליה לאתנויי ולא אתני סבר וקיבל אבל במלתא דמסתמא ע"ת היא ואין צריך בה תנאי דאע"ג שאינו מתנה כמתנה דמי וכדכתבו התוספות בפרק האיש מקדש ובפרק מי שאחזו דיש מקומות דאפילו גלויי דעת לא בעינן פשיטא דלא שייך לומר סבר וקיבל דאנן סהדי דמותנים ועומדים הם: