אור ברסלב
רדך בית ח › חדר ז

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית ח · חדר ז

חדר ד

ולרווחא דמילת' אומ' דנרא' שרבותינו ב"הת ז"ל פשיט להו דאיכא לאקולי טפי בשבויה בטענת כל דהוא גם כי בערמה היא עושה דמערמה ואינה מערמה שוות ונר' דהיינו טעמא כדפרישות דהא במאי דפרכינן התם בפ"ב דכתובות גבי בנתיה דמר שמואל הא איכא עדים במ"ה כתב וז"ל אין לפרש דלמא איכא עדים דא"כ תקשה ליה נמי אמתני' וכו' ומזה הדוחק פי' דהכי פריך האי יצא קול דאיכא עדים במ"ה ומסיק התם דפריך דהא יצא קול דאיכא עידי טומאה והשתא יש לתמוה דמי הדחיקם לפרש ולומר דהא יצא קול וכו' פריך אי משום דלא פריך אמתני' דילמא במתני' ליכא למפרך מידי משום דלא נודע הדבר דבתחבולה עשתה ומ"ה תכן דנאמנת וליכא למיחש למידי אבל בבנתיה דמר שמואל שנודע הדבר שבתחבולה עשו כדי להתירם להנשא פרכינן שפיר דדילמא איכא עדים וכו' אלא ודאי נראה דפשיט להו לרבותינו בעלי התוספו' ז"ל דבשבויה כל כך הוא לנו אם הכרנו בה שבערמה ותחבולה עשתה כדי להתירה להנשא כמו היכא שלא הכרנו בה לכך דבין כך ובין כך דוקא היכא שבאו עדים קודם שהתירוה לינשא הוא שיש לנו לאוסרה אבל התירוה לינשא וכ"ש בנשאת ואפילו שלא אמרה לב"ד ולא כלום כדפרישית לא דאין זו בכלל גזרת חכמים כדכתיבנא וזו וזו שוות דבין כך ובין כך לא תצא מהיתרה ומ"ה קשה לרז"ל בעלי הת' שאם סברת הגמ' להקשות דדלמא איכא וכו' ה"נ ה"ל להקשות במתני' והיינו משום דפשיטא להו ז"ל דשוה השבויה העושה ערמה ותחבולה להתירה להנשא לאינה עושה דאי אית לן למיחש בחדא אית לן למיחש בחברתה והיינו טעמ' כדפרי' וא"כ בטענת כל דהו דאית לן לאקולי בה מקילין דאין לנו בה אלא בגוונא דגזרו בה אבל בגוונא אחרינא ליתא בכלל הגזר' וכדפרי':

ואם לחשך אדם דלפי האי דפ"ל דבנשאת בה אחרי שביתה איתא לן להתירה טפי מנשבית אחרי שנשאת לכהן הואיל ובנשאת אח"כ קא עבדא מעשה כדפרי' א"כ מאי פריך התם בפ"ב דכתבו' נשביתי וטהור' אני למה לי דהא כתבו בתו' התם וז"ל קשה לרשב"א אמאי לא משני משו' דבעי למיתני סיפא אם יש עדים שנשבית ואמרה טהורה אני אינה נאמנת וי"ל דמשום הא לא אצטריך דמסיפא דמתני' שמעינן לה דקתני עיר שכבשה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות ואינה נאמנת לו' טהורה אני עכ"ל והשתא מאי מתרצי' דאי מסיפא דמתני' ה"א דוקא כהנות דהיינו נשי כהנים דלא קא עבדי מעשה בתר שנשבו דהיינו שינשאו לכהנים שכבר נשואות היו להם הוא דפסולו' וכההיא דסוף ד' אחין דהוה ס"ד לפרושי מאי דתנן התם כהנות דנשי כהני קתני אי לאו ההיא דרב ששת וכו' כדאית' התם אבל היכא שנשבית קודם שנשאת לכהן אף על גב שיש עדים שנשבית הואיל וקא עבדא מעשה בתר שביתה דנשאת לכהן תהא נאמנת להכי אתא מתניתן דתנן נשביתי וטהור' אני סתמא דנשמע מינה דבכל שבויה קתני לה למתניתן בין שנשבית אחר שנשאת לכהן ובין קודם שנשאת לכהן נשיבהו ונאמר דסברת התלמוד היתה דאי הכי עדיף טפי הוה ליה לתנא למתני התם במתני' סתם נשים ולו' כל הנשים שנמצאו בתוכה כו' ולא הוה ליה להאריך ולמיתני כולי ההיא מתני' דנשביתי וטהורה אני וכו' דהא מה דנקט במתניתין לישנא דכהנות לא נקטינן אלא משום דהוה בעי למיתני ההיא דרבי זכריה בן הקצב דקאמר המעון לא זזה ידו וכו' וכדכתב הר אשז"ל ואם כן הוה ליה לתנא למיתני כל הנשים ולא ליחוש לההיא דר' זכריה בן הקצב כי היכי דלא לאורוכי במילתיה למיתני רישא דמתניתן ואין להקשות ולומר דאי הכי תקשה נמי דלמה ליה ההיא מתניתן דתנן בפרק הבא על יבמתו וכן הבא על אחת מכל העריו' וכו' דמינה אנהרינהי רב ששת לעיינין דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה ליתני הכא בפ"ב דכתובו' כל הנשים שנמצאים בתוכה דמינה נשמע דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה דמשו' דאיכא לספוקי בהו שמא נאנסו הוא דפסולה לכהונה דמתני' דפרק הבא על יבמתו אצטריך לאשמועינן דאפילו נאנסה שלא כדרכה ובהעראה פסולה לכהונה:

ואין להקשות ולומר דאכתי קשה דרב ששת אמאי אנהרינהי לעיינין מההיא דהבא על יבמתו דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה והא מהא מתני' דפ"ב דכתובות נמי דתנן נשביתי וטהורה אני סתמא מצינן למילף דאשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה דשתי תשובות בדבר חדא דניחא ליה טפי למידק מההיא דהע"י משום דמהכי אפילו נאנסה בהעראה ובאונס:

ותו דאי מהכא הוה אמינא דלעולם דוקא באשת כהן קא מיירי מתני' וכדמשמע לישנא דסיפא דקתני כל כהנות ומאי דאצטריך רישא דמתני' דקתני נשביתי וטהורה אני וכו' אגב סיפא נקט לה כדמשני התם בגמרא וגם כי יש להאריך בזה עוד קצרתי מקוצר הפניות:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה