רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ז
חדר א
קול שאון מעיר קול מהיכל משבר הרים ומפרק סלעים קול אומר קרא בגרון אל תחשוך ותגלה לשנונים השערה מחשוף הלבן לבון ערו' דבאתרך דלבונה קדים לחדודך שמע קול ענות החברים המלחשים לא קול ענות חלושה אלא קול ענות גבורה במלחמתה של תורה נצים וחשים לחש באזניהם שתה בצמא את דבריהם והנחש בך לא יחוש ואל ישיאך לבך לאמר מה לך לבקש גדולות אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך ובכן ירצה י"י מעשיך והנח להם למורים בתורה שלא כהלכה ולא ידבק בך מאומה להם לבדם תהיה המלחמה ערוכה כי מדה זו יצתה מפי הקדוש ב"ה לטובה וחזרה באתרה ואיש באחיו נכשל במארה ואליכם רבותי אקרא המתנדבים בעם בשפה ברורה אי בעית אימא גמרא ואי בעית אימא סברא כחמה ברה להגדיל תורה ולהאדיר' באהלים אגורה ולא באהלו דרב עוירא קנא קנאתי בהוללים ובאל מתהללי' לאמר אם קטן אני בעיניכם חכם אני בעיני ראש שבטי ישראל אני אני אמלוך וכסא ממלכות אהפך ספיר ונופך אתן למשפך הלא הוא ר' שמואל פוייזו הדר בעיר הזאת אשר הוא מתפאר בסמיכתו ותקנתו קלקלתו וקלקלת בני דורו קורא:
אני עליו ועל כל השומעים אליו הוי אומר לעץ וכו' הלא הוא תפוס זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו כי אם רוח יתירא והלצות והזיו' ובצורתא דשמעתא לא ידע ולא מידי ובפרט כתוב לא ידע לא מהם ולא מהמהם בחשיכה יתהלך ואפילו בפוסקים ידו קצרה במקום עיון קצת אוי לעינים שככה רואות ולאזנים שככה שומעות שאיש כזה יתעטף בטלית שאינה שלו ויורה הוראות:
זאת ועוד אחרת אשר בלבי כאש בוערת הומיה וסוררת לאמר קיים מצות חז"ל שאמרו מפרסמין את החנפים מפני חילול השם הגד לכל מה שיחו ושיאו כי כולו חנף מרע מתגדל בזרוע התחבולה והמרמה אמור לכל שאין בו יראה גונב דעת הבריות גומל שקרים ומראה להם כאלו יראתו גדולה קורא אני עליו כי לא לפניו חנף יבא כי רבים בנים עשו חיל החניפות והוא עלה על כולם ולזה ימוטו בו כל סרני ארץ ואין כאן משום לישנא בישא כההיא דאגור בפ' ערבי פסחים ולאפרושי מאיסורא שרי כדמוכח מההיא עובדא רב חסדא דפ' הכותב דלא גרע בה רבא וכן מההיא עובדא דההוא סומא דפ' האומר וכן מההיא עובדא דנזקין דההוא דאתא לקמיה דרבי אמי וכדכתב הסמ"ג בסי' רי"ג בלא תעשה וגם אני נזקקתי לזה היום מיומים להודיע למעלתכם מה טיבו של זה האיש כי נבהלתי על מעשה הרע הנעשה בעיר הזאת עלי משכבי בלילות אזכור מאמרות פיהו סכלות רעות ודלות ולא אדום ואתחולל וחשבתי אפרסם טיבו של זה האיש כי היכי דלא לימרו האי גברא דחיל חטאין הוא כי שמועתו גדולה וכל תלמיד חכם שלא תהה בקנקנו ולא אכל עמו כוורא דמלחא יחשבנו לחכם וצדיק לפי הוראתו הראשונה וחניפותיו וגניבת דעת הבריות שבו ולא יאמינו דברי בתורף המעשה באדם כשר סתם אלא ביודע ומכיר טיבו וחשתי שמא תדינוהו לכף זכות וח"ו תתרשלו מלכתוב ודנתי ביני לבין עצמי אם אומר ואם לא אומר והסכמתי לאומרה מפני חילול השם דהשתא כל בר דדחיל חטאין ימהר ויחיש לכתוב על המעשה הרע הזה:
וזה תורף המעשה כאשר הוגד אלי:
יהודי אחד ושמו משה ביטון נסע מפה היום כמו שלשה שנים ובא לדור שם במקומות ההם עם אחיו ר' יצחק ביטון הרופא ובעת נסיעתו קרא לרב הנזכר בחברת ארבעה יהודים אחרים שם האחד ר' יהודה צרפתי נ"ע ושם השני סימן טוב לוי ושם השלישי חיים בר' אברהם ושם הרביעי יצחק ואמר להם שרצונו בזה שאם לא יבוא עד תשעה חדשים שיכתבו ויתנו גט לאשתו וזה סדורו ר' שמואל דיין ר' יהודה צרפתי סופר סימן טוב לוי וחיים בר' אברהם עדים ויצחק שליח אחר כך אמר להם כתבו וחתמו ותנו גט לאשתי וכל זה נכתב ע"י ר' יהודה הנזכר שנמנה לסופר ונתן כתב מנוי זה ליד רבי' שמואל הנז' והרב הנזכר נתעכב מלסדר הגט הנזכר עד עתה:
ויהי כי ארכו הימים קרה מקרה שקודם כתיבת הגט נפטר ר' יהודה הנזכר ויצחק השליח וחיי לנו ולכל ישראל שביק ור' יהודה הנזכר הניח שלשה בנים יצחק ואברהם ומשה והם מגידים ואומרים שאביהם נ"ע אמר לפני מותו לנכבד אחד שהלך לבקרו שמו מסיר אנגיל נוחו עדן אשר הוא נעדר ממנו בעת דע אדוני שאני נמניתי ממשה ביטון להיות סופר לכתוב גט לאשתו ועתה אני אומר בפני כבודך שאם הדין נותן שסופר יכול למנות סופר אני ממנה לסופר בגט הנזכר ליצחק בני הגדול ואחר עבור כמה זמן משנפטר ר' יהודה נ"ע רצה הרב הנז' לסדר הגט וכתיבתו ושכח שכתב המנוי נתן בידו וחשב שנשאר ביד ר' יהודה הנז' ושאל לבנו אברהם אם באולי ידע מכתב המנוי הנז' באיזה מקום הניחו אביו נ"ע שיקחהו ויתנהו לידו לידע איך יתנהג בסידורו של הגט הנז' לבל יזוז מסדורו של הבעל ואברהם הנזכר השיבו כי לא ידע מכתב המנוי הנז' דבר אבל יבקשהו בספרי אביו שמא הניחו באיזה סופר ובקש ולא מצא ובכן נמנע הרב הנז' מלסדר הגט הנז' עם היות שלא ידע סדורו של הבעל ואחר כמה ימים דרך מקרה מצא הרב הנזכר כתב מנוי הנז' תוך ספרו ותיכף רצה לסדר הגט וקרא לאברהם בנו של ר' יהודה הנז' לכתוב הגט הנז' ואברהם הנז' אמר לו אדוני אודיעך שאבי נ"ע צוה לפני מותו לאמר שאחי יצחק יהיה סופר במקומו והרב הנז' השיבו שאין לחוש מזה כי הוא במקום ב"ד וב"ד יכולים למנות סופר ושליח וכ"ש שכתב המנוי הנז' כותב שהוא אמר כתבו וחתמו ותנו שפי' הוא שנתן להם רשות לעשות הם כאשר ירצו או יכתבו או יאמרו לאחרים לכתוב וליתן והראה לו כתב המנוי הנז' שהיה כתיבת ידו של אביו נ"ע וזה העני אברהם סמך עליו וכתב הגט הנז' והרב הנז' נעשה שליח ונתנו ליד האשה ובא אחר כך אברהם הנזכר וספר אלי המעשה מתחלה ועד סוף וכשמעי כן חרד לבי בקרבי ושאלתי פי סימן טוב לוי שהוא א' החתומים בגט כסדרו של הבעל איך היה המעשה והוא השיבני שכן הוא האמת שהבעל משה ביטון הנז' מנה לסופר ליהודה צרפתי ושליח ליצחק ועדים הוא וחיים כנ"ל וכשמעי כן שלחתי לאמר לרב הנז' שאם הדבר כן כאשר סיפר אלי שהגט שסדר אינו גט ויעיין בדבר והרב הנז' בזדונו הקשה השתדל וקדש האשה ההיא שנתגרשה בגט זה עם בחור אחד פולייש מאנשי מקומו ואמר לו אני רב מוסמך סמוך עלי גם חלק מהקהל אומרים הואיל וגם הוא רב יש לנו לסמוך עליו כי לא לחנם סמך המסמיך את ידו עליו וכל זה עשה ממעוט היראה שבו והוא א"ח רא"ש מתחלתו ועד סופו ורוצה הוא בקב ותפלות מט' קבין ופרישות רוצה הוא שיתגדל בהמון ואף שמעשיו תפלי"ן שתחלתו שוגג וסופו מזיד ויצרף איסור להתיר ממה שיפריש א"ע מן האסור ולא יראה אצל ההמון שהוא גדול ובראותי כן אמרתי לא אסתר והוצאתי לשונו של הרמב"ם ז"ל שהכל מבינים בו שכתב בהדיא שגט כזה בטל הוא והראיתיו לאנשי קהלנו ובראות הנז' כי טעה הזיד ואמר עם היות שכתב המנוי שנכתב ע"י ר' יהודה הנז' כתוב שנתמנה לסופר הוא ויצחק נוחו עדן לשליח מכל מקום הוא אמר לנו על פי אמרו לסופר ליכתוב ולשליח ליתן או יהיה שליח איזה מכם שירצו ואמר שגם העד האחד מהעדי' החתומי' בגט מעיד בזה וזה העד הוא נער תלמידו שכל מה שאומר לו זה הוא מעיד וכשהגיעו הדברים לאזני בהכירי תוכו לפי קוצר השגתי שאין בו יראה כלל מראה ענוה ותומה ונפש זכה ונטהרת ותחתיה תעמוד הבהרת והגאוה והחסרון והיראה וגם כי יחנן קולו אין להאמין בו כי שבע תועבו בלבו חשבתי שזה העני מעיד לשקר וכתב המת ודברי בניו ודברי סימן טוב העד יוכיחו שדבריו הבל אלא שחשב עתה יאמרו הכל שכדין עשה ואפי' בצורבא דרבנן דיראתו גדולה אמרו האי צורבא דרבנן דאמר מילתא אם אחר מעשה אמרה אין שומעין לו כל שכן לאיש כזה שלבי יודע שאין בו ממשות ואע"ג דהתם בצורבא דרבנן לא לגבי עדות אמרו מ"מ אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר ואמרתי למגידים אלו הדברים שאף אם הדבר כן הגט פסול כאשר אכתוב לפנים בע"ה וכשנשמעו הדברים נתקרב אצלי אחד מנכבדי קהלנו אהובו והראה לי העתק מכתב המנוי שכתב ר' יהודה כפי סדרו של הבעל וראיתי שהיה כתוב כסדר שכבר כתבתי ואמרתי לו שלפי זה הגט שעשה הרב הנזכר אינו גט והוא שאלני לאמר לו כיצד היה לו לעשות שהיה איזה צד היתר בדבר ואני עניתיו שאם הבעל היה אומר בהדיא אמרו לאברהם בר' יהודה שאני ממנה אותו לסופר לכתוב יש איזה דעת מהאחרונים שמתיר ואין לפוסלו מצד הסופר לדעתו ובשעת הדחק אפשר היה יכול הטוען לבחור הרע מהיותר רע ממנו ולטעון בטענות ולומר שעל המתירים סמכתי שדעתי לא כן הוא וכאשר אבאר בע"ה אבל הואיל ולא אמר הבעל דברים אלו כל אפין שוין שצריכה גט אחר והגט זה בטל או ספק וכאשר אכתוב בע"ה וכשהגיעו דברים אלו באזניו אמר לכל שהבעל מנה אחד מבניו של ר' יהודה לסופר אמרו לו השומעים ומה תשיב בכתב המנוי שהוא כתיבת יד ר' יהודה הנפטר וגם בניו אומרים ששמעו מפיו שהוא נתמנה לסופר והוא השיב ואמ' שאם ר' יהודה הנזכ' אמר כן לא אמר אמת כי בעת שמנהו הבעל לסופר ענה ואמר לו אני איני יודע לכתוב בטוב השיב הבעל ואמר א"כ יכתוב אותו אחד מבניך א"ל ולמה לא נכתב כל זה בכתב המנוי אלא כותב אח"כ אמר לנו כתבו וחתמו ותנו ולא יותר אמר להם לא חששנו לכותב אבל אני ותלמידי שנינו מעידים בדבר זה וכן כתבו וחתמו ותנו הכתוב בשטר המנוי ר"ל עשו כאשר תרצו והיתה שעת הדחק כי היתה נזנית עמו בלי גט וראוה עדים ואמרתי מוטב יבא עליה בהיתר ממה שיבא עליה באיסור והביא להם ראי' מהרופאים שבכל הקדחות נותנין לחולה קודם ההרקה שרופי לבשל החמר ובקדחת דברית שהדבר רחוק מריקים תיכף בלי שיתנו לו שרופי וכשהגיד לי המגיד שגעוניות אלו אמרתי אמרו לו לעני דכל שכן דגרע טפי שאם יש שם עדות שנזנית עמו היא אסורה לו אף שהגט כשר ואם אין שם עדים אלא שיצא קול ושם מזנה פריצותא הוא דחזו לה ולא חיישינין ועכ"ז שאלו לו לאמר להם מי הוא זה ואיזה הוא המכשיר באומר אמרו לפלוני לכתוב גט לאשתי שסמך עליו מפני הדוחק הנז' ושאלו לו והשיב אני רב ויודע אני מה שאני עושה ואסדר דברי בכתב וכל זה כדי לדחות השעה לבקש בספרים שמא ימצא המתיר בהיות שנאמר לו שאני אמרתי שיש מתירים במפרש שם הסופר והמתירים הם הרא"ה והר"ן אבל לא כאשר הבין הוא והמגיד לו את דברי כי בעונותיו אין לו כל כך ידיעה לדקדק בדבריהם הטיב וכאשר אכתוב לפנים בע"ה ומכ"ת יודעים שדבריהם של החכמים אלו מסודרים על הגמרא ולא ידע זה העני מוצאו ומובאו אא"כ ילך ויבקש כל מקום מסכת גיטין עלה עלה ולזה היה דוחה השעה אוי לעינים שכך רואות שאפילו אם הוראתו היתה כדין הואיל ובעת שהורה לא היה לו על מה לסמוך אלא כעור הממשש באפילה עליו נאמר כי רבים חללים הפילה וכו' כי כך בעורון יעשה תורתו פלסתר ויצרף איסור להיתר וכ"ז מצד חסרון ידיעתו וחסרון יראתו שאין דעתו כי אם להתגדל בתחבולה ומרמה ויהי כי רצה השם לגלות קלונו להודיע לרבים סכלותו ורשעתו וקוצר ידיעתו גלגל הדבר שאחרי שמעו כל הכתוב למעלה הלך וסדר כתב אחר וכתב בו איך שהבעל אמר אמרו לאברהם לכתוב גט לאשתי ולכל מי שתרצו ועשו שליח לכל מי שתרצו והלך ומצא לסימן טוב העד הראשון וא"ל הנה זה הכתב הוא העתק כתב המנוי שכתב ר' יהודה וכדי להיות בידי לראי' בעבור שיש מערערים בדבר חתום ידך וזה העני סימן טוב האמין בו ולא ראה מה שהיה כתוב שם כי חשבו לחסיד גדול ולא ישקר ולא יעשה עולה ולא ידבר רמי' כי גדלה ידו בחניפות וגניבת דעת הבריות ושמועתו גדולה בהמון וכל מי שלא אכלו עמו כוורא דמלחא וחתם ידו בכתב ההוא וכשמעי כן שאלתיו ואמרתי לו סימן טוב אמת הוא שחתמת בכתב ר' שמואל והשיבני אמת הוא שחתמתי כי הוא אמר לי שהוא העתק מכתבו של ר' יהודה צרפתי אמרתי לו עני דע שלשם היה כתוב כה וכה כאשר שמעתי והוא השיב ואמר לא ידעתי מזה דבר כי אני חושב שהוא מחסידי עליון וחשבתי שאמר לי האמת וכן חתמתי אבל האמת הוא כאשר הגדתי לכבודכם מתחלה וכן כתוב בכתב המנוי שכתב ר' יהודה שאמר לי דברים אלו היו עמדי שנים מאנשי קהלנו וכשנשמעו הדברים הלך הרב הנזכר מלשין רב וכמעט בלעו חי על הדברים אשר אמר זה העני השיבו לו אני האמנתי לכבודך אבל איני יודע שהבעל סדר דבר אחר אלא כאשר כתוב בכתב המנוי שהוא כתיבת ר' יהודה נ"ע א"ל א"כ אינך זוכר אבל אני וחיים תלמידי יודעים שכן הוא סוף דבר נתגלה קלונו לחלק מאנשי קהלנו ועם כל זה יראים לדבר ולגלות הדבר מצד עוזריו לגודל חניפות וגניבת דעת הבריות שבו וכל אחד אומר מה לי לחלוק עמו אף שכבוד שמים הוא הנה הוא רב וכדאי הוא לסמוך עליו כי אין דעתינו ודעתו שוים וקצרה השגתנו מלחקור אחריו וכתיב לא תסור מן הדבר וכו' ואין הדבר תלוי בנו אלא על המסמיך אותו ועל שאר הגדולים שבדור לכן אמרתי על מי תלוי הדבר לא עלי שאני בשכונתו והוצרכתי לגלות אזנכם רבותי כדי למחות בדבר כי אני אין יכולת בידי כי יאמרו לי מי שמך לאיש שר ושופט עליו הנה גם הוא רב מוסמך ומי הוא פה אשר יוכיח ביניכם והוצרכתי לפרוש השמלה לפניכם ובכן את נפשי הצלתי ורישי בקרירי:
חדר ב
ובכן שאלו לו למה לא חשש לדברי בע"ה שכתב דלאפוקי נפשיה מפלוגתא טוב הדבר שהעדים שהיו בעת שאמר הבעל לסופר לכתוב גט לאשתו הם בעצמם יחתמו בגט כי היכי דלא להוי חצי דבר והיינו משום דהרי"ף ז"ל סובר דההיא דאמרינן במרובה ובחזקת הבתים בג' כתות דעדי חזקה דמהני היינו משום שעדו' כל כת מועיל לענין פירות ומ"ה כתב בעל התרומות לדברי הרי"ף ז"ל ולהיות כת א' בעדות זו בלא זו אינה מועלת להיות הגט כשר דמקרי חצי דבר להרי"ף ז"ל וכדברי הרי"ף כתבו התוספות בחזקת הבתים בשם הרשב"א וא"כ בנדון שלפנינו שעדי מנוי הסופ' אפילו לפי סדרו ומאמרו של הרב הטועה הם הוא עצמו וחיים בר' אברהם ועדים החתומים על הגט הם סימן טוב לוי וחיים בר' אברהם חצי דבר קרי' ליה לכל מה שמעיד כל כת וכת:
כל זה ראיתי לכתוב למעלתכם ואף שיש כמה דקדוקים אחרים שהיה לו לעני הדעת לחוש לדקדק בהם ולא חש נלאתי מלכותבן כי הכל גלוים אצל כת"ר וידעתי בבירור שאם תכתבו לו או מכ"ת או איזה חכם מעיר אחרת לומר לו שטעה באיזה דבר מיד הוא ותלמידו מוכנים להעיד בכל מה שיערר כל חכם שכן היה:
לכן מורי ורבותי אם ייטב בעיניכם להזהר בדבריכם ולכתוב לו שיכתוב למכ"ת תורף המעשה מתחלתו ועד סופו ולראות סדריו טוב ונעים כי בזה הדרך תוכלו לצאת ידי שמים ואני כמזכיר למכ"ת בהכירי טיבו ולא כמזהיר גם אם ייטב בעיני כ"ת שאחרי שתשמעו סדריו המקולקלים לכתוב במרק"א או באיזה מקום שימצא הבעל בעת ההיא לסדר גט אחר ולשולחו לזאת העניה בכן שכרכם הרבה מאוד כידוע למכ"ת שהזהיר וזריז בדבר זה ה"ז משובח עד כה היו דברי ובכן את נפשי הצלתי ורישי בקרירי אין עוד רק לכרוע על ברך להתחנן לאלהים להרבות בחכמתכם ובחברתכם תלמידים הגונים אוי"ר:
נאום הטרוד בתהפוכות זמנו דוד הכהן בכמוהר"ר חיים הכהן ז"ל: