רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ה · חדר א
ראש המדברים בכל מקום אשרי אנשיך העומדים לפניך ושומעים את חכמתך ברוך ה' אשר חפץ בך ונתנך על כסא ישראל לעשות משפט וצדקה נאה ומקובל עניו מאד וקבל תשובתך הרמתה באת לידי יום ד' סדר הן הראנו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו ובא דברך אלי כחק לישראל הוא ועל אורות טליך וארץ רפאי"ם תפיל:
וז"ל בראש דברך ואתה לא נתיישבת ולא שת לבו כבוד תורתך לכוונת הענין וליסוד הבנין ולא לדברי המפרשים וכיוצא בזה כתב כבוד תורתך בסוף דברך:
ואמרתי אני אל לבי הגם כי מדותיך גזרות מטילים קנאה במעשה בראשית מק"ו ששמו חבלים לקחת בידך וחבלת כרמי בקולך הכי לא די בתת קול והכות על לחיי האמורא ולא אתה לבדך שמעת דברים מפי הגבורה וגם לי לבב ואדברה וירוח לי:
ואמינא דכבוד תורתך לא חש לקמחיה בענין זה ואזור נא כגבור חלציך ונראה דבר מי יקום ואומר אני כמו שאמרו על רבי טרפון בפרק אלו דברים שכל דבריך אינם אלא תמה וזה כי לפי סוגית מי שאחזו נראה דבאומר אמרו הגט בטל לפי פשטא דשמעתא ולפי סוגית התקבל באומר אמרו הגט כשר והר"ן ז"ל הביאה בפרק התקבל כפשטה ואם כן לפי אלו השתי סוגיות יש לנו להסתפק אם הגט בטל או כשר ולא כדברי כ"ת שיש להסתפק אם פסול מדרבנן אם כשר והר"מ ז"ל לפי מה שפירש הר"ן את דבריו רפיא בידיה אי בטל כסוגית מי שאחזו ואי כשר כסוגית התקבל:
ולפי פי' כך יש לפרש דברי הרב הרי זה גט פסול ומתיישבין וכו' כלומר זה הפסול שאמרתי לך אינו כשאר הפסולים שהם מדרבנן אלא יש להתיישב בו הרבה שקרוב הדבר להיות בטל מן התורה ומשום הכי הוצרך לבאר שם מה בין פסול לבטל וכו' ואף על גב שכולל הכלל הזה בפי' כדי לבאר ולומר דמה שאני צריך להודיעך שקרוב להיות הגט משום דלשון פסול משמע מדרבנן ופסול שאני אומר פה אינו כן שזה קרוב להיות בטל מן התורה והכי קאמר הרב הגט פסול שאנו מסופקים דשמא בטל הוא מן התורה שקרוב הוא להיות בטל:
וכבר פירשתי בפסקי אשר שלחתי אל כבוד תורתך על ידי אחי רבי שבתי בבואו מויניזיא מה טעם לא אמר הרב הרי זו ספק מגורשת ועוד אני מוסיף ואומר שמשום הכי לא כתב הרב הרי זו ספק מגורשת שזה הפסול הוא קרוב לודאי והוא יותר חמור מספק דקאמרינן בגמרא דשמא הלכתא כההיא דמי שאחזו שהגט בטל וכמו שאפרש לפנים בעזרת האל ואף על גב דלא נפקא לן מידי בין אם נאמר שהיא ספק מגורשת ובין אם נאמר שקרוב לודאי שהגט בטל:
מכל מקום רצה הרב זכרו לברכה לבאר דעתו דכתב שהוא קרוב לודאי שהגט בטל ולא כתב הרי זו מגורשת כדי שלא יקשה למעיין בדבריו לומר והלא לא מצאנו שבעלי הגמרא מסתפקים בו כשאר ספק מגורש' שהזכיר בדבריו ולא ידעתי מאין ולאין מצא כבוד תורתך שהר"ן זכרו לברכה מפרש דברי הר"מ זכרו לברכה שהוא מסופק אם כשר ואם פסול מדרבנן שכתב וז"ל וכן כתב עליו הר"ן ז"ל וכו' עד וע"כ דרפויי מרפיה בידיה דקאמר אם כשר ואם פסול עד כאן לשונו והיינו פסול מדרבנן לדעת כבוד תורתך:
ואני אומר כי ניים ושכיב רב אמרה להא שמעתתא דהא הוא זכרו לברכה פירש בהדיא בתחלת דבריו וקאמר אבל למאן דסבירא ליה דאומר אמרו פסול משום דמילי לא ממסרן לשליח וכו' והאי פסול דקאמר מלתא דפשיטא הוא דמן התורה קאמר כפשטא דשמעתתא דאי מדרבנן קאמר ועל דרך שאכתוב לפנים בעזרת האל היה לו לפרש דבריו וכן נמי נראה ממה שהקשה בשם הרמב"ן זכרו לברכה וזה לשונו והקשה הרמב"ן זכרו לברכה וזה לשונו והקשה הרמב"ן זכרו לברכה דמאן דפסול באומר אמרו או משום מילי מאי מילי קא מסר איהו לשליח הא לאו מילי מסר אלא הרי הוא עושה שליח שלא בפניו וכי אין אדם עשוי לעשות שליח שלא בפניו ואי סלקא דעתך דסבירא להו להרמב"ן זכרו לברכה או להר"ן זכרו לברכה דמדרבנן קאמר מאי קושיא דילמא אף על גב דאדם עשוי לעשותו שליח שלא בפניו הכא גזרינן אטו לא אמר אמרו אלא ודאי הני רברבי סבירא להו דמדאורייתא קאמר וכתב עוד והרי"ף זכרו לברכה פוסק דאומר אמרו פסול דסמך על סוגית מי שאחזו כמו שמפורש בהלכותיו והיינו מן התורה ואחר כך הביא דברי ר"י זכרו לברכה שאומר דמההיא דמי שאחזו לא אירייא וכו' וכתב אחר כך והרמב"ם זכרו לברכה כתב וכו' נראה דרפויי מרפיה בידיה ז"ל ועל כרחך האי רפויא מרפיה בידיה דקאמר היינו משום דמספקא ליה אי הלכתא כההיא דמי שאחזו והגט בטל כדעת הרי"ף זכרו לברכה וזה פשוט לעניות דעתי:
ובמחילה מכבוד תורתך אני אומר שעל הראשונים אנו מצטערים ואתה בא להוסיף עליהם לומר דמדברי הר"ן ז"ל יראה שהר"ם זכרו לברכה מסופק אם כשר או אם פסול מדרבנן:
ולרווחא דמלתא אומר למאי דסליק אדעתך שהר"ן זכרו לברכה מפרש דברי הר"מ זכרו לברכה שהוא מסתפק אם כשר ואם פסול מדרבנן אשאלך והודיעני מאי פסול ספק יש בדבר ע"כ אין ספק אחר אלא דמספקינן נמי בחתם סופר ועד אם כשר ואם פסול דהא הוא ז"ל בסוגית מי שאחזו אינו מסתפק בה כלל אלא מפרשה כפשטה וכדפרישית ואם כן יש לתמוה על דברי הרב דהא הוא פסק בהדיא חתם סופר ועד כשר ואם כן אומר אמרו ודאי פסול ואם תאמר היינו מה שמקשה הר"ן ז"ל על דברי הרב ז"ל לא היא דא"ה הוא הוה ליה להר"ן ז"ל למתמה ולמימר והלא הוא סובר חתם סופר ועד כשר ומאי מספקא ליה באומר אמרו דבשלמא במה שהוא האמת לעניות דעתי דמספקא ליה אי כסוגית מי שאחזו ובטל ואי כסוגית התקבל וכשר לא קשיא ליה לרב קושיא זו אלא קושית הר"ן ז"ל אלא למאי דס"ד קשיא ואם יתעקש המתעקש ולומר דהיינו מה שמקשה לו הר"ן ז"ל מה שאינו כן לעניות דעתי דנכרים דברי אמת אשאלנו ויודיעני א"כ מה מתרץ הוא ז"ל לדעת הרב ז"ל שכתב וז"ל ואפשר דכיון דבגמרא מוכח דלמאן דסבירא ליה דאומר אמרו כשר ולא תעשה משום גזרה דשמא תשכור עדים חתם סופר ועד כשר דליכא למיחש לחורבא כ"ש לדידן דפסלינן אומר אמרו מספקא דלית לן למיחש לחורבא עד כאן לשונו:
מאי כל שכן שייך הכא דבשלמא במאי דאמרינן בגמרא דלמאן דסבירא ליה כשר ולא תעשה משום שמא תשכור עדים שפיר דמי דלא חיישינן הואיל ולא שכיח וא"כ חתם סופר ועד כשר אלא לדעת הרב אליבא דידך דמספקא ליה אי אומר אמרו כשר או פסול מדרבנן ועל כרחך הספק הוא משום דמספק' ליה בחתם סופר ועד וכדפירשתי קשיא והלא הוא ז"ל פשיטא ליה דחתם סופר ועד כשר וא"כ אומר אמרו פסול ואין להסתפק בו כלל:
ועוד אשאלך והודיעני שאם הרב ז"ל מסופק אם כשר ואם פסול מדרבנן כדעת כבוד תורתך למה לא כתב סתם הגט פסול דהא לא נפקא לן מידי בין אם הוא פסול מדרבנן או ספק פסול שבכל' דין אחד ואל תשיבני כאשר השבתי אני במה שלא כתב ספק מגורשת דלא דמי כלל וקל להבין:
ועוד תמהני לרוב על דברי כבוד תורתך שלא ידעתי באיזה מקום כתב הרב רבינו משה בר מיימון זכרו לברכה שהוא מסופק אם הוא כשר דאדרבה הוא זכרו לברכה כתב שקרוב הדבר להיות בטל ואפילו באומר אמרו אמרינן דהיכא דקאמרינן הגט כשר סתם דאי מדאורייתא דוקא קאמרי דכשר דהיה לו לפרש ולומר דבר תורה כדאיתא בפרקא קמא דגיטין יעויין שם כל שכן בפוסקים שיש להם לפרש ואתה אמרת בדברי הר"מ זכרו לברכה דקאמר ומתיישבים בדבר הרבה שקרוב להיות בטל שבדברים אלו מודיעים שהוא מסתפק דשמא כשר הוא אין זה כי אם מהדברים שהם כהלכתא בלא טעמא שזרים הם ביותר ואינם נטעמים לחוך כלל ואמרתי אני לעצמי יפה שתיקה שלפי שיטתך לא די שלא פירש דבריו והעיקר חסר מהספר אלא דאדרבה כתב הפך סברתך וכתב הגט בטל:
ודרך אגב אומר דמאי האי שכתב כ"ת וזה לשונו דאלא מעתה דספק אצלו אם הגט פסול או בטל הוה לי' למימר הכי ולא לשפוט שהוא פסול ולמכתב בתר כן כה"ג עכ"ל הגם כי זאת הקושיא מתורצת ועומדת היא מ"מ אמינא דלדידך מי ניחא דסברת שהרב זכרו לברכה מסופק אם כשר ואם פסול דהוה ליה למימר הכי ולא לשפוט שהוא פסול ולמכתב בתר כן כה"ג:
עוד הביא כבוד תורתך מה שכתב הר' אברהם דמנפושליר זכרו לברכה בפ' מי שאחזו שכתב ולענין הלכה וכו' ומן הדין אין לי להתעסק בדבריו עם היות שאין חבורו בידי וגם לא שמעתי שמו דבר סמכא הוא עד הנה מכל מקום במה שכתב הוא זכרו לברכה על דברי הר"ם זכרו לברכה שכתב פסול כלומר מדברי סופרים הלא דעתי ג"כ בכך דפסול שכתב הר"ם היינו מדברי סופרים כמבואר בפסקי גם כי דעת הר"ן זכרו לברכה אינו כן כדפירשתי ולא לחלוק עליו באתי ח"ו אלא לדרוש ולקבל שכר ואפשר שהניח לי מקום להגרר בו הואיל ולענין הדין אין בין פירושו לפירושי כלום ועל זה כתבתי לכבוד תורתך בקוצר והאמת שהוא מסופק לעניות דעתי וכללתי דבריו זכרו לברכה ודברי וע"ז כתב סתם שהוא מסופק ועל מה שכתב כבוד תורתך וז"ל הנה שכתבו בפירוש דלדעת הר"ם פסול מדרבנן מבלי שישיתו לב לדבריו האחרונים ע"כ גם כי הוא זכרו לברכה יחיד וכתב עליו לשון רבים לא אחוש לערער עליך בזה אלא שאני אומר דמי הוא זה ואיזה הוא שלא ישית לבו גם לזאת ולא אאריך בזה כי דברים פשוטים הם אכן אני אומר ברוך אתה וברוכ' משנתך כי הזקקתני לכתוב מה שעלה בדעתי לפרש דברי הר"ם זכרו לברכה חוץ מהפירוש שכתבתי בפסקי ב וזה כי הרב רבי' משה בר מיימון זכרו לברכה ראה שלפי סוגית הגמרא מי שאחזו באומר אמרו הגט בטל מן התורה ולפי סוגית התקבל הגט כשר וחשב הרב דבר זה לדוחק ורצה לקרב השתי סוגית בכל האפשר וזה שאפשר לפרש ולומר דאפילו לפי סוגית מי שאחזו אין הגט בטל מן התורה אלא פסול הוא מדברי סופרים דמאי דקאמר רבי יוסי באומר אמרו דפסול מטעם דמילי לא ממסרן לשליח ופסקינן כוותי' במי שאחזו לאו מדאורייתא קאמר דפסול כפשטא דשמעתתא אלא מדרבנן קאמר דגזר באומר אמרו אטו היכא דלא אמר אמרו והכי קאמ' הואיל ומילי לא ממסרן לשליח באומר אמרו נמי פסול דגזרינן אטו היכא דלא אמר אמרו ואם כן אומר אמרו דסבר רבי יוסי דפסול מדרבנן פסול ליה והיינו מטעמא דמילי לא ממסרן לשליח דפסול ליה דאי ממסרן לית לן ליפסל אומר אמרו ומאי דמסקינן התם שהגט בטל עד שישמעו קולו הכי קאמר דלאו הוי גט כשר עד שישמעו קולו ולכן כתב הר"ם זכרו לברכה שהגט פסול פירוש לפסול הגט אין להסתפק בו אלא שמתיישבין וכו' דשמא הוא בטל והיינו משום דפשטא דשמעתתא לאו משמע הכי אלא משמע דרבי יוסי מדאורייתא פסול ליה ודוחק הוא להוציאה ממשמעותא ולפי זה הרב זכרו לברכה פסק מכל וכל כסוגית מי שאחזו אלא שמסופק בפירוש הסוגיא או מדאורייתא פסול ליה ואי מדרבנן פסול ליה וכדכתיבנא וכבר פירשתי למה לא כתב דהוי ספק: