רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן
בית ב · חדר יא
ואחזיר לדברי הרי"ף ז"ל ואומר דנראה דאפשר דדוקא גבי בעל דידו עדיפא מידה הוא דלא מפקעא ירושה דבעל אלא בגרושין גמורין אבל גבי יבם דידו כידה וגריעה ידו מיד הבעל גם כי לא חלץ מפקעא ירושתו:
והנה אפילו לגבי לכוף אותו להוציא כתב הר"ן זכרו לברכה בסוף פרק המדיר דהמדיר את אשתו מליהנות לה דאין כופין אותו להוציא ואלו בנודרת הנאה מיבמה כופין אותו לחלוץ והיינו טעמא לפי תירוצו הב' דבחליצה הקלו וכאשר אפרש עוד בעזרת האל ונראה שלכ"ז כיון הרמב"ן ז"ל כשבא להודיענו שכל יבמה שחולצת ולא מתייבמת מאיזה סבה שיהיה שהיא נוטלת כתובתה כתב בפרק שני דהלכות ייבום וז"ל כל יבמה שאמרנו שדינה שתחלוץ ולא תתייבם הרי זו נוטלת כתובתה אם יש לה כשאר האלמנות עד כאן לשונו ודקדק הרב בלשונו וכתב שדינה שתחלוץ ולא כתב וחלצה להודיענו דאפילו לא חלצה הרי זו נוטלת כתובתה שאם דעת הרב דדוקא כשחלצה היא דנוטלת כתובה היה לו לפרש בדבריו ולומר וחלצה וכו' שהרי הוא ז"ל לא באר בפסקיו לומר דלא נתנה כתובה לגבות מחיים דיבם וגם כי נזכר בגמרא שאף שכתב בא"ז מקום חולץ ונותן כתובה אין להביא ראיה מזה דלא נתנה כתובה לגבות מחיים דיבם שלשם הוא כותב הדין מה הוא אבל אם תוכל לגבות הכתובה קודם חליצה או לא אין להביא משם וכ"ש שגבי בעל כתב בכ"מ יוציא ויתן כתובה וא"ה הוצרך לכתוב בפרק י"ו דהלכות אישות דלא נתנה כתובה לגבות אלא אחר מיתת הבעל או אם גירשה שמזה יראה שהוא ז"ל דוקא לגבי בעל הוא דסבר הכי אבל לגבי יבם שידו גרועה מיד הבעל לא אלא יש ליבמה לגבות כתובה מחיים דיבם ואם דעת הרב דדוקא חלצה הוא דנוטלת כתובתה הי"ל לבאר דבריו ולומר דדוקא בחליצה קאמר אלא ודאי דעת הרב הוא שכל שדינה שתחלוץ גם כי לא חלצה נוטלת כתובה קודם חליצה וכאן הודיענו הרב דלא נתנה כתובה לגבות מחיים דיבם כל שאין דינה שתחלוץ שמצוה בה לכונסה והוסיף הרב בדבריו וכתב כשאר האלמנות להודיענו שאין היבם יורשה ואע"ג דגבי בעל אין הירושה נפקעת אלא בגרושין או בספק גרושין כדכתב בהלכות נחלות וגם כי דינה לצאת כמבואר בדבריו שכתב בפכ"ב דהלכו' אישות וז"ל הנושא אשה שהיא אסורה לו הואיל ויש לו בה קדושין מתה תחתין יירשנה עכ"ל גבי יבם היכא שדינו לחלוץ ולא לייבם גם כי לא יחלוץ ביבמה נוטלת כתובה כשאר האלמנות שאין רשות בעל עליהן ואין היבם יורשה והשתא ניחא טפי שלא כתב הרב באשה לגבי בעלה בהדיא שכל שדינה להוציא הרי זו נוטלת כתובה כדכתב גבי יבמה דהאי מילתא דפשיטא היא כדפי' ולא הוצרך הרב להודיענו גבי יבמה אלא שהיבם אינו יורשה הואיל ודינה שתחלוץ וא"כ לרש"י ור"ת ז"ל דסברי דבנדון דידן כופין אותו לחלוץ כדפירשתי אפילו היכא דלא תפסה כופין אותו לתת כתובה גם כי לא יחלוץ וכיון שכן הוא השתא דתפסה אין מוציאין מידה הואיל ומספקא לן הלכתא וכדפירשתי: