אור ברסלב
רדך בית א › חדר לג

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית א · חדר לג

חדר לב

ואשא משלי ואומר הביאני המלך חדריו ואשתעשע בהיכליו חרשתי בעגלותיו ואמצא חדותיו ומאמריו ואפרש דבריו שצריכין ביאור לפי עניות דעתי חדא שתימה היא שהמרדכי יסבור דברייתא דהבונה חדא ועוד קאמר ומהטעם אשר לא נזכר יש. לנו לפסול הגט ולא מטעם וכתבתם שנזכר בברייתא והמרדכי לא פירש דבריו בזה והעיקר חסר מהספר ואדרבה הרב צווח ואומר ואמרינן בפרק הבונה וכתבתם שלא יעשה פתוחין סתומין ולא קאמר ואמרינן בפרק הבונה שלא יעשה פתוחין סתומין אלא הביא קרא דוכתבתם שהביאו שם בברייתא דמניה. קא דייק ועוד הואיל והמרדכי ז"ל ראה בגמרא דאיכא תנא. דמכשר בפתוח ועשאו סתום ורב חסדא נמי סבר התם הכי מנא ליה להרבות במחלוקת ולומר. דתנא דברייתא סבר דפשיטא דסתום ועשאו פתוח דפסול בלאו קרא דוכתבתם. אדרבה יש לנו למעט במחלוקות ולומר דאלמלא קרא דוכתבתם הוה ליה תנא דברייתא לרבי יהודה בן בתירא דמכשיר כאשר מובן מפשט הברייתא דבשלמא היכא דליכא תנא דפליג מצינן למימר בברייתא דחדא ועוד קאמר והטעם הא' לא הוצרך לפרשו משום דפשיטא ליה אלא היכא דאיכא תנא קמא דפליג עליה דתנא דברייתא ומכשיר ורב חסדא נמי סבר כוותיה היכי מצינן למימר חדא ועוד קאמר והנה המרדכי גופיה כתב ואע"ג דאיכא תנא דמכשיר כמו כן איכא תנא דפסול דהיינו לומר הואיל ומצאנו תנא שפוסל יש לפוסלו וא"כ מנ"ל להוסיף פסול על פסול מה שלא מצינו שום תנא לסבור כן ומי דחקו לומר כן וכתב ונהי דפתוח ועשאו סתום אלמלא קרא וכתבתם היה לנו להכשירו משום שהיתה מ"ם סתומה בלוחות אבל מ"ם פתוחה שנדבקה פתיחתה ונסתמה אינה אלא מ"ם פתוחה ולא מ"ם. סתומה יש לנו לפוסלו מטעם שאין כאן אות שהיתה בלוחות הא ליתא שהרי המרדכי ז"ל ונעשית מ"ם סתומה קאמר ועוד דאי הכי הוא לכולי עלמא הוה לי' להמרדכי ז"ל לפוסלו ואפילו אליבא דתנא דמכשיר ולומר דנהי דמכשיר בפתוח ועשאו סתום שיש כאן אות שהיתה בלוחות אבל מ"ם פתוחה שנסתמה שאינה לא מ"ם פתוח ולא מ"ם סתומה וכצורתה לא היתה בלוחות פשיטא דפסול אליבא דכ"ע כי היכי דפשיטא לן כתנא דברייתא אלא וודאי נראה דהא וודאי מ"ם סתומה היא הואיל ונדבקה פתיחתה שאין הפרש ביניהם. אלא הפתיחות והסתימה כדמשמע מלשון סתום ועשאו פתוח הואיל ויש תנא דמכשיר לכן השמיענו המרדכי דהואיל דתנא דברייתא פוסל מקרא דוכתבתם יש לנו לפוסלו נמי בגט ועוד דאי חדא ועוד קאמר בכתב כ"ת יש לתמוה דמ"ל לתנא דברייתא למילף מהאי קרא לפסול השנויים הכתובים בברייתא הואיל ובלאו קרא יש לפסול השנויים ההם מטעם שנשתנית צורתה מקבלתינו כדכתב כ"ת דקרא דוכתבתם למלתא אחרינא הוה ליה למדריש לי' כגון במלתא שמסברא לא היינו פוסלי' אותו אלמלא קרא וכתבתם והוצרך הכתוב ללמדנו הדין ההוא ועוד אני אומר דלפום ריהטא יראה דאי אפשר לומר בלאו קרא דוכתבתם יש לפסול השנויים הכתוב בברייתא דאמינא דלא תהא האות ההיא שנשתנית צורתה אלא חסר ואפילו בחסר האות אלמלא קרא דוכתבתם דדרשינן כתיבה תמה לא הוה דתנן התם אפילו כתב א' מעכבו ופריך בגמרא פשיטא ופירש"י כדכתיב לעיל אם נחסר אות אחת מעכבן פשיטא דהא כתיב וכתבתם כתיבה תמה עכ"ל הרי בהדיא דאפילו היכא שחסר אות אחת בתפילין ומזוזות מטעם דכתיב וכתבתם כתיבה תמה הוא דפשיטא לן דפסול אבל בלאו טעמא וכתבתם כתיב' תמה לא הוה פשיטא לן לפסול להו בהכי וא"כ מנ"ל למרדכי למימ' דחדא ועוד קאמ' ועוד נקש' על דרך אחרת וכדרך שהקשה דלא כתיב בגט הוא דמכשרינן ביה אם אינו מוקף גויל הכי נמי נכשיר אפילו אם חסר אות אחת דהא דמטעמא דוכתבתם כתיבה תמה פירש"י ז"ל דפשיטא לן דפסול אם חסר בתפילין ומזוזות אפילו אות אחת ולא אשכחן בהו טעמא אחרינא אלא שאני אומ' דחדא היא לי ולאו חדת היא לי חדא היא לו דחדא קאמר תנא דברייתא ולאו חדת היא לי דלמדרש דפשיטא קאמר תנא דברייתא וכאשר אבאר וזה שלמרדכי משמע ליה מההוא סוגיא דהבונה דמאי דדריש בברייתא שלא יעשה אלפי"ן עיינ"ן וכו' לאו מטעם דכתיב וכתבת' דמשמע כתיב' תמה הוא דדריש הכי אלא מטעמ' דאם אינה כתיבה הוא דדריש ולפיכך אי לא הוה כתיב בקרא וכתבתם אלא וכתבת את הדברים האלה הוה דריש הכי דסתם כתיבה משמע כתיבה תמה דהיינו שלא ישנה בצורת האותיות כלום:

וראייתו הוא ממאי דמוקי לה התם לההוא דרב חסדא דקאמר זאת אומרת סתום ועשאו פתוח כשר דלא כתנא דברייתא דמייתי התם אלא כרב חסדא ואי סלקא דעתך דתנא דברייתא מהאי דכתיב וכתבתם דהוי לשון כתיבה תמה הוא דדריש הכי אבל לא מסתם כתיבה אם כן אמאי לא מוקמנין ההיא דרב חסדא אליבא דכ"ע ונימא דרב חסדא לאו בתפילין ומזוזות דכתיב בהו וכתבתם דהוי לשון כתיבה תמה קאמר:

וכן בסתם אלא במה דכתיב ביה כתיבה סתם ולא כתיבה תמה כגון גבי גט וכיוצא בו קאמר דסתום ועשאו פתוח כשר ורב חסדא גופיה אי אפילו בסתם תפילין ומזוזות דכתיב בהו וכתבתם כתיבה תמה קאמר מנ"ל למידק מתניתין הכי דקאמר זאת אומרת וכו' והא גבי שבת קא מיירי וגבי שבת בסתם כתיבה הוא שחייב אלא ודאי נראה דכל הני דדריש בברייתא שלא וכו' מסתמא כתיבה הוא דדריש לאו כסתם כתיבה דקאמר תורה אם אינה תמה דהיינו כהלכתה ולאו כתיבה היא ואף על גב דנקט תנא דברייתא וכתבתם כתיבה תמה לאו דוכתבתם דכתיב בקרא משמע ליה לשון תם קא דריש הכי אלא שהיה ר"ל דסתם כתיבה משמע שתהיה תמה באופן שתוכר האות המבוקשת היא ולא אות אחרת שלא יהיה בה שום מקום ובלבול נקט תנא דברייתא ללשון הכתוב וה"ק תנא דברייתא ונראה שגם כן שפירש במאי דפריך התלמוד בהקומץ עלה דההיא מתניתין דתנן התם אפילו כתב אחד פשיטא ופירש"י גבי מזוזה דמטעם וכתבתם כתיבה תמה הוא דפריך הכי וכמו שכבר כתב וגבי תפילין פירש דהא כל קוץ וקוץ אות ביה טעמא וכל זמן שחסר לא הוי כתיבה ולא קאמר לא הוי כתיבה תמה והיינו טעמא דכל סתם חסר ממנ' קוץ אחד או שיכתוב אלפי"ן עייני"ן וכיוצא בו לא כתיבה היא וזהו שפירש רש"י ז"ל דהא כל קוץ וקוץ אית ביה טעמא וכל זמן שחסרו לאו כתיבה היא ובאר דבריו יותר בבאור ממה שכתב גבי מזוזה ונתן טעם לדבריו מפני מה אם חסר אפילו קוץ אות א' דלא הויא כתיבה תמה ואינה כתיבה ואמר משום דכל קוץ וקוץ אית ביה טעמא וכשחסר הקוץ ההוא הכתיבה אינו תם שחסר הטעם והיכא שאין הכתיבה תם לאו כתיבה היא ומה שפירש"י גבי תפילין וגבי מזוזה הכל כוונה אח' ודעת אחד לפי עניות דעתי אבל הקף גויל באות דקאמר רב יהודה לדעת ר"י ז"ל והנגררים אחריו ממאי דכתיב וכתבתם דהוי לשון כתיבה תמה הוא דדריש הכי דהיינו שיהא מקום האות נכר ונבדל ואז תם ונשלם הכתב ההוא וכל זמן שתדבק האות בחברתה אינה נכרת הכתיבה תמה שאין כאן מקום שנשלם בו האות ששתי האותיות הם שלשלת אחת אבל היכא דכתוב כתיבה סתם כגון גבי גט לא בעי שיהא גויל מקיף את האותיות ואם כן עלו דברי המרדכי כהוגן לפי עניות דעתי ואפשר לפרש הברייתא דהבונה על דרך אחרת והכל הולך אל מקום אחד וזה שנאמר דתנא דברייתא דריש סתם כתיבה בענין האותיות שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן וכו' וכדפירשתי ומכתיבה תמה קא דריש שפרשה פתוחה לא יעשנה סתומה סתומה לא יעשנה פתוחה והיינו שתהא תמה מתחלתה ועד סופה כמו שנתנה למשה בסיני וכן שתהיה הפרשה האח' תמה ושלימה ותתחיל בחברתה צריכות להיות על דרך שנתנו למשה בסיני והכי קאמר תנא דברייתא דממה דכתבה תורה וכתבתם דבעי כתיבה ומשמע כתיבה תמה יש לדרוש דרשות אלו והיינו דמסתם כתיבה יש ללמוד שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן וכו' ומכתיבה תמה יש לדרוש שפרשה פתוחה לא יעשנה סתומה וכו' ודיקא נמי דקתני פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה דמשמע כבבא בפני עצמה ולא סמך אשלא יעשנה דקאמר ברישא כי היכא דסמך בענין האותיות שכללם כולם בבא חדא ושלא יעשנה דקאמר ברישא קאי אכולהו אלא קאמר פרשה פתוחה לא יעשנה וכו' דמשמע כבבא בפני עצמה והיינו משום דלא מדרשא דקא דריש פסול האותיות קא דריש פסול הפרשיות דפסלות האותיות קא דריש לה מסתמא כתיבה ופסול הפרשיות קא דריש לה מלשון כתיבה תמה דמשמע בקרא וכדפירשתי:

ומעתה אומר דלפי האי פירושא דפרישית דעתו של המרדכי זכרו לברכה לפי עניות דעתי ואמרתי דלאו מלשון כתיבה תמה דריש תנא דברייתא דהבונה פסול האותיות דקאמר שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן וכו' ניחא מה שיש להקשות בההיא סוגיא דהקומץ גם כי למה שכבר פירשתי ניחא ולא תקשה לנו קשיא זו מכל מקום אני אומר דלפי זה שפירשתי דעת המרדכי זכרו לברכה נמי ניחא בלאו ההיא דלעיל ואפשר שדעתו של המרדכי זכרו לברכה בכך וכתב מה שכתב וזה שיש לתמוה בההיא דהקומץ דקא פריך גבי קוצו של יו"ד פשיטא ואליבא דרבינו תם זכרו לברכה בקוצו של יו"ד השמאלי קאמר התם ואפילו הכי פריך פשיטא ואם כן כל שכן בהני שהזכירה הברייתא דפשיטא שהספר נפסל בכך ואפילו לפירוש רש"י זכרו לברכה נמי שפירש קוצו הימני אף על גב דקוצו הימני הוי מגוף האות מכל מקום הואיל ופשיטא לי' לתלמודא בקוצו של יו"ד דפסול הוא הדין בהני דאורייתא יש לנו להקשות ולומר פשיטא דפסולות אף על גב דנשתנית צורתה לצורת אות שהיתה בלוחות מכל מקום הואיל ונשתנית לאות שאין שמה כשם האות המבוקשת ועל ידה משתנית כוונת התיבה נראה דפשיטא שהספר נפסל בכך כמו היכא דחסר קוצו של יו"ד

ועוד יש לתמוה ולומר דאי הכי דברייתא לא פשיטא לן דפסולין אמאי קא תריץ בהקומץ דהני דברייתא קא משמע לן ההיא מתניתין דהקומץ וקא משמע לן שיש לדרוש מוכתבתם כתיבה תמה דהיינו שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן וכו' והוה אתי שפיר טפי לישנא דאפילו כתב אחד דנקט תנא דמתניתין כדהוה אתי שפיר לפי מאי דהוה סלקא דעתין דלקוצו של יו"ד אצטריכא ליה לתנא דמתניתין לאשמוענין דהוה ניחא ליה לתלמודא טפי לאוקמא ליה למתניתין דלגופה של אות הוצרכה מלאקומי לה ליותר רבותא דהיינו לאינו מוקף גויל כדמתרץ בתר הכי והיינו טעמא דלישנא אפילו כתב אחד וכו' משמע לי' שפיר טפי שהפסול הוא מגופה של אות ולא מזולתה ואם כן יש לתמוה דאמאי לא קאמר דאצטריכא ליה לתנא דמתניתין לאשמוענין האי דרשא דדריש תנא דברייתא דהבונה מלשון כתיבה תמה דכתיב בקרא והיינו אפילו כתב אחד דקאמר תנא דמתניתין:

ועוד יש לתמוה על כל המפרשים שסוברים שדבוק אות לאות קיל טפי מפסול האות מצד עצמה וכן הוא לעניות דעתי אפילו למפרשים הסוברים דדבוק אות לאות נמי הוי חק תוכות אף על גב דלדעתם כל כך הוא תיקון דבוק אות לאות כתיקון דבוק אות לעצמה היינו משום דסברי דדבוק אות לאות נמי חמור הוא וצריך את כולה ואף על גב דקיל מדבוק האות וי"ו לעצמה מכל מקום גם פסול הקל הזה אין לו תקנה אלא כפסול החמור ממנו ולעולם פסול דבוק אות לאות קיל טפי מדבוק האות לעצמה לכולי עלמא לעניות דעתי ואף על גב דבתקונם שוים הם לדעת קצת מפרשים וכדפירשתי אלא שאני אומר לדעת המפרשים כדי להקשות אפילו אם אהיה איזה חולק על סברא זו אליבא דאיזה מפרש ואני אומר דלמאן דסבר דמוכתבתם כתיבה תמה הוא דדריש רבי יהודה שיהא גויל מקיף את האות קשיא ליה לרבי יהודה מברייתא דהבונה דדריש כתיבה תמה שלא יעשה אלפי"ן עייני"ן וכו' דאי ס"ד כדרבי יהודה לאשמוענן תנא דברייתא רבותא אלא שיש לדחות ולומר דאי משום הא לא קשיא דמאי דקאמר תנא דברייתא פרשה פתוחה ולא יעשנה סתומה היא רבותא טפי ותנא דברייתא לא זו אלא אף זו קאמר וכן נמי יש לומר דתנא דברייתא נמי בפסול האות מצד עצמה ולא נקט שיהא גויל מקיף אותה שהפסול הוא מזולתה ואף על גב דהויא רבותא טפי משום פתוחין סתומין קאמר דהוי פסול האות מצד עצמה וקא משמע לן דאף על גב ששוין בשם פסול ולאפוקי מדרבי יהודה ולפי מה שפירש תנא דברייתא לא דריש הכי מלשון כתיבה תמה אלא מסתם כתיבה לא קשיא ולא מידי הני דקאמר תנא דברייתא בפסול האותיות מלתא דפשיטא היא דאינה כתיבה חוץ מפתוחין סתומין דקאמר ואגב שהוצרך ללמדנו בפתוחין סתומין קאמר נמי השאר ובפתוחין סתומין הוצרך ללמדנו משום דשוין בשם ולאפוקי מדרבי יהודה בן בתירא ואין לומר דמלשון כתיבה תמה קא דריש לכל פסול האותיות ואגב פתוחין סתומין קאמר להו תנא דברייתא וכדפירשתי דאי הכי אי אפשר לומר דמלתא דפשיטא היא דיש לומר דתנא דברייתא הא אתי לאשמוענין דלשנא דוכתבתם יש לדרוש כתיבה תמה ואם כן התם בהקומץ הוה ליה לומר דתנא דמתניתין הא אתי לאשמוענן שיש לדרוש מוכתבתם כתיבה תמה וכדפירשתי ואל תקשה לי לומר אכתי קשה דלמה לא תרץ בהקומץ דאפילו כתב אחד דתנן במתניתין מ"ם פתוחה שעשאה סתומה אצטריך ליה לתנא דמתניתין למימר הכי והיינו כתנא דברייתא ודלא כרבי יהודה דיש לומר דעדיפא ליה לתלמודא לתרוצי. לה למתניתין אליבא דכולי עלמא ואין לומר דנהי דמההיא דהקומץ מוכח שפיר דפסול האותיות דקאמר תנא דברייתא מסתם כתיבה קא דריש לה הואיל ופריך התם פשיטא וכדפירשתי אלא פתוחין סתומין מנא ליה למרדכי דמסתם כתיבה קא דריש להו תנא דברייתא דהא כבר הוכחתי בדעתו של המרדכי מההיא סוגיא דהבונה וכן משמע נמי מהברייתא וכדפירשתי ועוד אני מוסיף לומר שאין אנו צריכין ראיה לזה דעל האומר שמכתיבה תמה קא דריש תנא דברייתא שלא יעשה פתוחין סתומין להביא ראיה דמסתמא אין לנו לומר הואיל ונפקא מינה קולא במקום דכתיב כתיבה סתם כגון גבי גט ומה נפשך תנא דברייתא תרתי קאמר וכדפירשתי חדא מסתם כתיבה בציור האותיות וחדא מלשון כתיבה תמה וכדפירשתי ואנן לחומרא אית לן למיזל ולא לקולא וכל שכן דתנא דברייתא בחדא כללא כללינהו ובחדא מחתא מחתינהו וכדפירשתי:

ואם כן עלה בידינו דמסתם כתיבה קא דריש תנא דברייתא לכתיבת סתם האותיות ואפילו לפתוח שעשאו סתום וכדפירשתי:

ונראה דמשום הכי כתיב המרדכי ואמרינן בפרק הבונה וכתבתם שלא יעשה פתוחין סתומין ולא כתב ואמרינן בפרק הבונה וכתבתם כתיבה תמה שלא יעשה פתוחין סתומין והיינו דמסתם כתיבה קא דריש לה וכדפירשתי אבל ההיא דרבי יהודה דבעינין שיהא גויל מקיף את האות מלשון וכתבתם דמשמע כתיבה תמה קא דריש לה וכדפירשתי ואם כן עלו דברי המרדכי כהוגן לעניות דעתי:

וכדי שיהיה נקל לכל מעיין לדעת הכלל העולה מחבורי זה אכתבנו בחתימה שבסוף דבר הכל נשמע בצלצלי שמע דכרתי עידי חתימה ואומר בנה בניתי בית זבול לאותיות מכון לכתב תמות ושלמות ואם נגוז"ו ועב"ר שהכלל העולה מחבורנו זה הוא שהלכה היא לעניות דעתי שכל אות שנדבקה לעצמה בין דבוק עב בין דבוק דק בין קודם שנגמרה האות בין אחר שנגמרה אין כאן אות והאות פסולה ואם בא לגרוד הדבק הוי חק תוכות אלא צריך לגרוד את כולה וכדפרישנא הנראה לעניות דעתי כתבתי ואל אלי התפללתי שיצילנו משגיאות כה אמר דוד הקטן בן לאדוני כמהר"ר חיים הכהן זכרו לברכה:

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה