אור ברסלב
רדך בית א › חדר ג

רדך· רבי דוד ב"ר חיים הכהן

בית א · חדר ג

חדר ב

ולרווחא דמלתא אומר עוד שיש לנו להביא ראיה מפרק ב' דגיטין שאם כתב בגט מקצת האות שלא לשמה דפסול וממנו נלמוד בנדון שלפנינו דתרווייהו מקרא דוכתב ילפינן להו דאע"ג דלשמה מלה ילפינן לה מכל מקום הכי אמר קרא כתוב לשמה ובכל מאי דבעינן כתיבה בעינן לשמה וא"כ בנדון שלפנינו בעינן שאפילו חלק מהאות לא תהיה ע"י חקיקת תוכות כי היכי דבעינן שיכתוב כל חלק וחלק מהאות לשמה כדמשמע מפרק שני דגיטין דגרסינן התם אמר רב נחמן אומר היה ר' מאיר אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר ואמרינן התם איתיבי' כשהוא כותבו כאלו כותבו לשמה מאי לאו כשהוא כותבו לתורף לשמה כאלו כותבו לתופס לשמה לא כשהוא חותמו לשמה כאלו כותבו לשמה והשתא יש לדקדק ולומר דאי סלקא דעתך שאם כתב מקצת האות לשמה הוי כאלו כתבה כלה לשמה אמאי קא משני התם כשהוא חותמו לשמה כאלו כותבו לשמה ומוקי לה חד בחתימה וחד בכתיבה ואע"ג דבתרווייהו לישנא חדא קתני דהיינו לישנא דכתיבא לישני דעדיף מניה ולוקי תרווייהו בחד עניינא ולימא דהכי קאמר כשהוא כותב חלק מהאות של החתימה לשמה כאלו כותבו לשמה פירוש כאלו כותב גם החלק הנשאר לשמה ובהכי מתוקמא שפיר דרישא וסיפא בחד עניינא וכחלק האות אע"ג דהוי מהחתימה שייך ביה שפיר טפי לשון כתיבה וכן נמי שייך ביה לשון זכר או לישני כשהוא כותב מקצת חתימת הגט לשמה או רובה כאלו כותב גם שאר החתימה לשמה והכי קאמר כשהוא חותמו לשמה כאלו חותמו לשמה כלומר כשהוא חותם מקצת חתימתו של גט לשמה כאלו חותם גם שאר החתימה לשמה וכן נמי המקשה אמאי לא קאמר כשהוא כותב מקצת לשמה כאלו כותב גם החלק הנשאר לשמה או כשהוא כותב רוב התורף או מקצתו לשמה כאלו כותב גם שאר התורף לשמה והוה אתי שפיר טפי דבתופס לשמה לא בעינן לכולי עלמא והוי קצת דוחק כאלו דקאמר לפי סוגיית הגמרא אלא וודאי ופשיטא לעניות דעתי דבעינן שכל האות נכתב לשמה ואם נכתב חלק ממנה שלא לשמה פסול דוכתב לה כתיב דמשמע דכל כתב יהא לשמה ואפילו חלק מהאות וא"כ הכא נמי בעינן שכל האות לא תעשה ע"י חקיקת תוכות ואם כתב אפילו חלק ממנה. על ידי חקיקת תוכות פסול דוכתב כתיב לומר דבכל הגט בעינן כתיבה ואפילו בחלק מהאות כדפרישית ולרווחא דמלתא אומר עוד שאין להקשות על דברי אלה מההיא שנוייא דבפרק שני דגיטין דמוקמינן ההיא דוכתב ולא וחקק בחק תוכות ופי' רש"י דחק תוכות של אותיות וכו' כדלעיל ויאמר האומר דמדלא מוקי לה בחק תוכות של מקצת האות ומקצת הכתב על ידי חקיקת ירך אלמא שאם עשה כך דהוי שפיר כתיבה דהא לאו מלתא היא דהתם לא הוצרך התלמוד אלא לתרץ מאי דקשיא לן התם מההיא ברייתא דטבלא ופנקס אההיא דוכתב ולא וחקק ומחלק בין חק תוכות לחק ירכות אבל לענין זה אם יש לחלק בין מקצת האות לכולה לא קא מיירי תלמודא ומלתא דפשיטא היא דמה שפוסל בכתיבת כל האות פוסל במקצתה וכדכתי' וחק תוכות דפוסל בכל האות פוסל גם במקצתה וכן נראה מפי' רש"י שפי' התם לפי שלא צייר את האותיות משמע מדבריו דציור כל האות בעינן ולא מקצת' והאי מלתא דפשיטא היא לעניות דעתי כדכתיבנא ולרווחא דמלתא אומר דתדע שכן הוא דאדדייקת ממאי דמשני התם הא דחק תוכות להכשיר במקצת האות תדוק ממאי דמשני הא דחק ירכות ופי' רש"י ששבח הכתב זו היא כתיבה ותאמר דמשמע מזה שאם כתב מקצת האות ע"י חקיקת תוכות ומקצתה על ידי חקיקת יריכות לאו כתיבה היא מדלא מוקי לה כחק מקצת ירך גוף האות דאין לומר דטעמא דלא מוקי לה הכי משום שהיה צריך לומר דברייתא קא מיירי היכא שמקצת האות בולטת ומקצתה שוקעת ותלמודא סבר דבכי האי גוונא לאו כתיבה היא מטעם שהיא בולטת ושוקעת דאי הכי תקשה על תנא דברייתא גופיה דלמה השמיענו הדין בכתב על גבי טבלא ופנקס ולא השמיענו על גבי טס כי היכי דלישמעינן רבותא דהתם אפשר שתעשה מקצת כתיבת האות בחקיקת ירך ומקצתה בחקיקת תוך וכל האות בולטת כגון שתעשה מקצתה מגוואי ומקצתה מבראי ואפי' הכי הוי כתב ומיהו אם משום הא אין ראיה דיש לומר דתנא דברייתא דטבלא ופנקס לא אתא לאשמועינן אלא דכתב שעל גבי טבלא הוי כתב ולאפוקי מבע"ה אבל בין מקצת האות לכולה לא אתא תנא דברייתא לאשמועינן אלא דדברים פשוטים הם לע"ד דמה שפוסל בכל האות פוסל במקצתה דכתב בעינא בין בכולה בין במקצתה כדפרש.

תוכן העניינים

רדך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה