אור ברסלב
רדיפי מיא שורש עמד

רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל

שורש עמד

שורש ספר

עמדי. עמי. אתי.

[א"ה בהתחלת הענין יש חסרון הניכר והעתקנו התחלת הענין מהספר אפיקי יהודה להמחבר].

א [לפי (למה) שיש במציאות שני מיני שיתופים, א. שיתוף מצביי. ב. שיתוף כחניי ועניניי, לזה הונחו בלשון הקודש שתי מלות, עם, את. יורה כל אחד על ענינו המיוחד.

והנה, לפי ששתוף הכחניי הוא יותר מאומת ויותר עצמיי מהשיתוף המצביי לבד, לכן הונח לו מלת עם, לפי שזאת המלה מיוחדת רק להוראת השיתוף והחיבור. אבל מלת את, אשר עיקר הוראתה הוא על סימן הפעול (ברא את השמים), ועוד ישמש לפעמים בהוראת מן, כצאתי את העיר (שמות ט כט). ואם כן, בהשתמש המקראות במילת את, על השיתוף והחיבור, אינו רק בהשאלה, על כן יורה רק על שיתוף המצביי ומעמדי, אף שאינו משותף בכח. כלומר, שהשיתוף אשר בין המשותפים איננו בכח, רק במצב ומעמד, והוראתו א"כ כמו מלת אצל.

ומה נעמו לנו לפי זה, מה שדרשו חז"ל (קידושין כב א) בפסוק כי טוב לו עמך (דברים טו טז) עמך במאכל עמך במשתה, שהרי היה לו לומר כי טוב לו אתך, אשר הוראתו (כמו וילך אתו לוט) אילו היתה הכוונה שיתוף מקומיי בלבד. על כן דרשו שיהיה ביניהם שיתוף כחניי גם כן, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר. [העתקנו מספר איי הים קידושין כב, בנדפס צב ג].

ויבואר בזה הפסוק (בראשית מג לד) וישתו וישכרו עמו, (ולא כתוב אתו), רמז הכתוב שעכשיו נתהווה בין האחים ובין יוסף שיתוף כחניי (לא כן בהיותם מיוחדים הוא לבדו והם לבדם לא טעמו טעם יין) [עיין מש"כ המחבר בספר איי הים שבת קלט א' בנדפס כו ד].

אמר הכותב (בראשית יב ד) וילך אברם כאשר דבר אליו ד' וילך אתו לוט גו‘. ובסוף הענין אמר (בראשית יג א) ויעל אברם ממצרים ולוט עמו הנגבה. הוא הדבר אשר דברנו, כי בראשית הליכתם רוכבים צמדים, לא היה שתוף כחניי בין אברם ובין לוט. כי אברם הלך לו אל ארץ אשר יראהו הש“י, למה שכן נצטווה מפי הגבורה, עדי יתרחק מעכו”ם, ובכל מקום בואו יקרא בשם ד’. אמנם לוט לא הלך וארח לחברה, זולת לשרתו באשר יהיה שם. ולא היה א"כ בין אברם ובין לוט זולת שתוף מצביי, כלומר המצב והמקום שיתף אותם וקבצם אחד לאחד, לא שתוף כחניי. לכך נאמר שם וילך אתו לוט, (כי זאת המלה המבוארת כמו אצל) כלומר הלך לוט אצל אברם.

אולם אחרי צאתו ממצרים (בראשית יב כ), ויצו פרעה אנשים וישלחו את אברם ואת אשתו וכל אשר לו, אז הלך לוט עמו הנגבה. כלומר הלכו שניהם על כוונה אחת כחניית, היינו להתרחק ממצרים (אשר שלחום המשלחים) ללכת הנגבה, וא"כ לא לבד שיתוף המצב והמעמד צירפם זה לזה, אמנם עוד נוסף כוונה אחת כחניית הוליכה אותם יחד.

ב. ובזה נתבונן מאמר המלאך אל בלעם (במדבר כב כ) אם לקרוא לך באו האנשים, קום לך אתם אחר אמרו ית' קודם זה, (במדבר כב יב) לא תלך עמהם, וחשבו המפרשים כאלו יש בזה שינוי רצון וחלוף הדעת (עיין ראב"ע). אולם למה שהנחנו, יש בזה תיבות מדוייקות מכוונות בשינוי לשון, לא שינוי רצון. והוא כי הש"י אמר לבלעם, לא תלך עמהם. כלומר לא תלך בחברתם על כוונה אחת, והוא לקלל את ישראל, כי אני מצוך לא תאור את העם כי ברוך הוא. והמלאך הבא אחריו מלא הדברים ואמר אם לקרא לך לבד באו האנשים, לאמר בוא אתנו בצוותא חדא, אז קום לך אתם (לא לך עמם) כמו שתרגם יוחנן קום טייל עמהון, כלומר להעתקת הטיול נותן אני לך רשות ללכת אתם, לא לכוונת האירור והקללה.

הבט נא וראה נפלאות מתורתנו בתורה שבכתב ושבע“פ, בקיום ההבדל שבין המלות הנרדפים הנז'. כי על מה שהעידה התורה ואמרה אח”כ (במדבר כב כא) ויקם בלעם בבקר וילך עם שרי מואב, ארז“ל במדרשם במדבר רבה (כ יב), ללמדך שהיה שמח בפרעניות ישראל כמותם. (ולשון רש"י שם, לבו כלבם שוים) עוד שם (במדבר כב לה) ויאמר מלאך ד' אל בלעם, לך עם האנשים גו'. אמרו ז”ל שם, (במדבר רבה כ טו) חלקך עמהם וסופך לאבד מן העולם (ורש“י ז”ל אמר על המקרא הלז, בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. ולא כהנוסח אשר לפנינו, אשר הסמיכו דברים אלו על פסוק לך אתם, ודו"ק).

והיינו כי הרגישו ז“ל מאמר וילך עם שרי גו‘, והיה ראוי את שרי גו’. ע”כ אמרו כי התורה רמזה, כי לא היו די לבלעם שתוף הטיול עם שרי מואב לבד, כמצווה עליו מפי המלאך. אבל נשתתף עמהם גם בכוונה אחת, שהיה שמח בפורעניות כמותם. וכאשר הרגישו ז“ל עוד, מה זה א”כ שהרשה המלאך לבלעם, במאמר קום לך עם האנשים, אשר זה סותר למאמר הראשון לא תלך עמהם, אמרו ליישב זה, כי המלאך רמז לו שתוף כחניי אחר, והוא שיהיה משותף באבדון כמותם.

ג. ובזה יתבארו דברי התורה בדעת יתרו. כי בתחלה אמר מרע“ה לכה אתנו גו' (במדבר י כט) מורה כי לכת יתרו עם עדת ישראל תהיה שתוף מצביי לבד, לא שתוף כחניי. והיינו כי יורם הדרך אשר ילכו בה ואחר כך ישוב לביתו, ובעבור טרחות הדרך ייטיבו לו ישראל מהטובות אשר בידם מאז, מביזת הים ומהביזה אשר במצרים. ושלא יאמר יתרו, א”כ יתרוקן אמתחת ישראל, על זה המשיך מרע"ה לאמר, כי ד' דבר טוב על ישראל. כלומר, וברכת ד' תמלא את אשר נחסר מהטבתינו לך.

ולא הסכים יתרו לזה, אבל אמר לא אלך על כוונה זו, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. ר“ל, מיד אלך, לא אחר זמן כדעתך. אז הוסיף משה מדעתו, אל נא תעזוב אותנו גו'. כלומר, א”כ איפה לכה והדבק באומה זו ובאמונתה ושוב אל תעזוב אותה. (במדבר י לא) כי על כן ידעת חנותנו במדבר גו‘, כתרגומו, וראית נסים ונפלאות אשר עשה הש"י אותנו במדבר. ואז כי תלך עמנו, כלומר שההליכה תהיה אז שתוף כחניי, וכוונה אחדותיית תקבצנו, אז יהיה הטוב ההוא אשר ייטיב ד’ עמנו בהשגחה חדשה ומיוחדת, גם כן נטיב לך. ועל זאת העצה בהליכה עם עדת ישראל הסכים יתרו. [העתקנו מהספר אפיקי יהודה ח"ב עמ' תשסח־תע, ועיין עוד שם עמוד תרלא].

ד. ושלא יאמר יתרו, א“כ יתרוקן אמתחת ישראל, ע”ז המשיך מרע"ה לאמר, (במדבר י כט) כי ד' דבר טוב על ישראל. כלומר, וברכת ד' תמלא את אשר נחסר מהטבתנו לך.

ולא הסכים יתרו לזה, אבל אמר, לא אלך על כוונה זו, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך, מיד אלך, ולא לאחר זמן, כדעתך.

אז השיב משה מדעתו, אל נא תעזוב אותנו גו‘. כלומר, א“כ איפה לכה והדבק באומה זו ובאמונתה, שוב אל תעזוב אותה. כי ע”כ ידעת חנותנו, כתרגומו, וראית נסים ונפלאות אשר עשה הש"י אותנו במדבר, ואז כי תלך עמנו, כלומר, שההליכה תהיה אז שתוף כחניי וכוונה אחדותיית תקבצנו אז, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ד’ עמנו, בהשגחה חדשה מיוחדת, ג"כ נטיב לך. ועל זאת העצה היעוצה בהליכה עם עדת ישראל, הסכים יתרו.

והוא שהעיד נביא האומות על כרחו שלא בטובתו, באמרו על עם ד' אלה, (במדבר כג כא) ד' אלהיו עמו, ותרועת מלך בו. ירצה, הש“י, משלים הוא רצונו בשתוף הכחניי, ואז נאמר עליו, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. ויפול ע”ז תואר מלך, כלומר, בעל רצון והמלכה, וזהו שתוף מלך בו.

ה. ומזה תבין עומק מליצת המקרא, (שופטים ז ד) והיה אשר אומר אליך זה ילך אתך, הוא ילך אתך. וכל אשר אומר אליך זה לא ילך עמך, הוא לא ילך. כי בחיוב אמר, אתך. כי אלו אמר עמך, היה מובן כי לתכלית אחד ולכוונה אחת גמורה משותפת המה הולכים. והש“י ידע, כי אין להם כוונה משותפת גמורה, כי הוא הבוחן כליות. אולם התייחס ללכת עם גדעון, הוא מצד עכ”פ לא ימשך רע מהתחברותם. אבל באזהרתו (בלשון שלילה), אמר, זה לא ילך. כלומר, כי היה חמור גמל, זה מושך כו' וזה מושך אילך. וח"ו תפול מליצת, בהתחברך גו‘, פרץ גו’, והבן: (ועיין [ספר אפיקי יהודה ח“ב עמוד תקמה] דרוש מי שיחור, מאמר השבה עם נעמי גו', ע”ד הנז') ועיי' 19* ערבי נחל א' ב'. שארית דברינו בזה:

תוכן העניינים

רדיפי מיא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה