רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל
שורש עם
עם. גוי. אום. לאום.
א אום הפייטנים שמשו בזה המשקל אוֹם, חון אוֹם לשמך מקווה, וחון אוֹם המייחדים גו'. אבל במקראי קודש, לא מצאנוהו, זולת בחבור למ“ד ולאום מלאום יאמץ (בראשית כה כג). אולם יש מפרשים, הבאתי להם על אֵם בחור שודד בצהרים (ירמיה טו ח), שהוא כמו אום, עיין יונתן. ונראה מדברי הרד”ק, כי עקר הנחתו על משפחה חלקיית מכלל איזה אומה. אבל לפעמים נקרא הגוי כולו ג"כ אום.
ב. גוי זה לשון מוהרי“ע שער פ”ו, איזה קבוץ עם שיהיה, כבר יקרא משמות מתחלפים, להתחלפות הבחינות. הנה יקרא גוי, להיותו עם מצויין כאחד העמים, כמ“ש (בהגדש"פ) ויהי שם לגוי גדול, מלמד שהיו ישראל מצוינים שם. ולהיותו רב המספר, יקרא עַם, כאמרו (שמות א ט) הנה עם בני ישראל רב ועצום כו'. ועל המצא עליו המשכת התורה והקיום, יקרא ע”ש כו‘. ולהורות על השורש נקראו בשם בנים, בני מואב כ’ עכ"ל.
והנה לדעת רבי יונה, [א“ה, הובא ברד”ק שורש גוי] זה השם נופל על איש אחד, כמו הגוי גם צדיק (בראשית כ ד). ולפי“ז יש להמתיק, שהכוונה, האם עם כולו, אף שאיננו צדיק, גם צדיק, אף שהוא יחיד כמותו, תהרוג. כי על כללות האומה, יש למנוע ההריגה מצד כללותו, כמ”ש הש“י (יונה ד יא), ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה כו'. וגם גוי על יחיד, אם הוא צדיק ע”ד וצדיק יסוד עולם. אולם יונתן (בראשית כ ד) תרגם הבר עממין גו'. וידובר בלשון זכר, גוי אחד (שמואל ב ז כג), גוי גדול (בראשית יב ב), הגוי הזה.
אבל מלת עם מצינו גם בלשון נקבה, שוֹבְבָה העם הזה (ירמיה ח ה), העם אשר בקרבה יוֹשֶבֶת לבטח (שופטים יח ז), וכן [לך עמי בֹא בחדריך וסגר דלתיך בעדך] חָבִי כמעט רגע (ישעיה כו כ) לשון ציווי לנקבה, כי חוזר על ראש הפסוק.
[שם עם, משותף גם על בעלי חיים דוממים, שהרי נאמר על הארבה] לך אל הארבה עם רב ועצום (יואל ב ב) על השפנים עם לא עצום (משלי ל כו). וכ“פ הרד”ק, וז“ל (ישעיה מג כא) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, שאמר כן על החיות שזכר קודם זה, [במאמר] תכבדני חית השדה. ואמר [בתוכחת מוסר] עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו, ולא אותי קראת יעקב. [ועיין עוד בהגדת מי מגידו לגהמ”ח עמוד יא יב נא].
[עד כאן נמצא בכתב יד].