רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל
שורש חשך
חשך. אפלה.
א המבואר במכלול שורש אפל, כי האפלה יותר מן החשך, ע“כ. והאמת אתו, כי חשך עיקר הוראתו מניעה [וחידלון] (חדל) (וכ“כ מוהר”י אברבנאל פרשת בראשית ד"ה וחשך) ור”ל העדר ומניעת האור, והנה אין בהעדר ממש.
אבל אפלה הוא החשך אשר יתהווה מהאדים העולים מן הארץ, ומכסים את עין השמש. ודומה לי שזה החשך היה במצרים, לא העדר האור. שהרי לכל בני ישראל היה אור גו', ע“כ קראו הכתוב (שמות י כב) חשך אפלה. וזהו פירוש (שמות י כא) וימש חשך, שהיה לו ממש, יותר מן החשך, מכח הקיטורים. ויהיה פירוש ואפל ואין נוגה לו, מכוסה. וכן כי אפילות הנה, (שמות ט לב) מכוסות ונסתרות תחת הארץ, וכן כתב הרד”ק, [א"ה שורש אפל] אמנם לא נחית למה שכתבנו. וכן וישם מַאֲפֵל ביניכם ובין מצרים (יהושע כד ז) רצונו, בין עמוד הענן שיכסה את האור, או זולתו.
ב ומזה תבין שמה שאמר הכתוב וְאָפֵל ולא נוגה לו (עמוס ה כ) אינו כפל הלשון. אמנם הפירוש, ענני הצער והדאגה יכסו את אור שמשו, ועי“ז אין נוגה לו. ויהיה פירוש מלת ואפל, תואר, ופירושו כָסוי, או פעל עַבר הוי”ו המהפכה לעתיד, ופירושו וכסהו המכסה. אכן מוהר“א אשכנזי בספרו, טען נגד מוהרי”א בבאור חשך, והחזיק בדעת הרמב“ם [מורה נבוכים ח”ב פרק ל ] והרמב“ן [בראשית א א], כי שם עצם האש היסודי, הוא חשך [לפי שבמקומו המיוחד לו, הוא חשוך, מנוע הראות]. ולהיות שחור עב אין אור, קראו כל העדר האור, חשך. ואפילו שאין שם אש היסודיי, היא חשוכה. והאש שגזר עליה הש”י, תצא ממקומה, ותתמזג אל שאר היסודות, והיינו שנתפס בשמנונית או בלחות הארץ והדומה [ונעשה צח ואדום, ואז], היא המאירה [לארץ ולדרים], ואז נקראת [אש]. ועיין [אפיקי יהודה חלק א' עמוד ז' ח‘] דרוש פוטר מים בע"נ א’, מה שכתבנו בהתפשרות הדברים, וקחם הנה.