רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל
שורש חוק
חוק. משפט.
א אמר משה רבינו ע“ה (דברים ד ח) ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים. לא ניחא לי לפרש זה המאמר כפי מה שהבינו המחברים דברי רז”ל, שמפרשים מלת חקה בכל מקום לגזרת הכתוב. למה א“כ העמידו דבריהם (במדבר רבה יט א) חקה חקקתי, גזרה גזרתי, דוקא במאמר (במדבר יט ב) זאת חקת התורה, לא בזולת זה המאמר. גם איך יפרשו חז”ל (בראשית כו ה) חקותי ותורותי הנאמר אצל אברהם, אשר עדיין לא היה גזה"כ, שהרי אפר פרה לא היה בימי אברהם. גם איך יפרשו מאמר (ירמיהו ה כב) שמתי חול גבול לים [חוק עולם], (ירמיהו לג כה) חקות שמים וארץ לא שמתי. (יחזקאל כ כה) חקים לא טובים, שבזה אין מקום לומר שהים או השמים וארץ יש להם גזרת הכתוב.
ב והנראה לי להחזיק דברי רבותינו, שהם ז“ל פירשו כמשמעו של המקרא. כי החוק נאמר על [ענין גבוליי וקצבותיי אשר נתון מאתו ית', כל אחד לפי מה שהוא וכמו חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם], (העושה הגבולותיי), כמו ואכלו את טרף הגבוליי אשר נתן להם מאת המלך. ועל דרך זה למדו חז”ל בפירוש כי חוק לישראל הוא גו' (תהלים פא ה), באמרם, (ביצה טז א) מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כו‘. וכן יתפרש חול גבול לים [חוק עולם], וחקות שמים וארץ [מצבם ומהלכם כפי הקצוב בזמן מאתו ית’]. ורצה, הארבע תקופות קור וחום קיץ וחורף, אשר לא יעבטון אורחותם. [עיין ספר איי הים מסכת שבת (עח א) בנדפס כ־א].
אולם המצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כפלים לתושיה, מעשיי ועיוניי, ולכל אחד מהם יש חוק גבוליי.
במעשיי יש חוק גבוליי, כמה תהא הסלע חסרה כו', הגזלן משלם קרן, הגנב כפל, טבח ומכר ארבעה וחמשה, ואין בהם מלקות. עריות מיתת ב“ד וכרת, האזהרות מלקות. וכיוצא בהם, אשר גבלה התוה”ק לאמר, עד פה תבא לא פחות ולא יותר. ואלה הענינים מגודרים בשם חוקים, כלומר, הנהגות קצובים וגבוליים.
אולם בעיוניים, שם שם לו הש“י ג”כ חוק, לאמר, עד פה יבא העיון לא יותר, בידעו ית' כי השכל האנושי, אין קומתה דמתה לתמרת האמת המכוון בו. ע"כ לא יאחז רק בסנסיניו, לא בשרשי המצוה או המוזהר.
ומן מוצא הדבר תשכיל, כי מאמר חוקים, הנאמר על גבולי המעשה, לא לבד שאיננו מתנגד לשכל האנושי, אבל ג“כ מסכים הוא מאוד לו. כי מי שיש לו מוח בקדקדו יבין ויודע, כי ראוי לקבוע ולקצוב עונש לעובר על האזהרה לפי מה שהוא [יורד] (ויורד) ע”פ מדותיו. לא שישתווה הגונב והרוצח והנואף והנוקב שם, בעונש מיוחד. רק שיתחלפו [אולי צ“ל: עונשי עוברי] (נותני) החקים, לפי הכרת המשערים והאומדים שוקלים בפלס שכלם ונסיונם. אבל החוק המושם על העיון, ולומר כי המושג לפי השכל כן יעשוהו בעליו, או ישב ואל יעשה, בלי ספק אין השכל מסכים לזה. ועכ”ז, אנחנו, מקבלי התורה מאת ד' מן השמים, נטינו שכמינו לסבול המצוה נגד השכל, ובלתי עשות המוסכם אליו. וזה הענין ג“כ מגודר בשם חוק, כלומר קץ וגבול לשכל אנושיי. על זה וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז”ל (יומא סז ב) חקה כו' גזרה כו' אין לך רשות להרהר כו'. כלומר, אין מבוא אצלך בשכלך, שתעיין על ידו, אם יסכים הענין אליו תעשהו, ואם לאו לא. כי בזה שמתי חוק אל השכל אותו לואה ונחלוש בזה.
11ד מעתה נאמר, כי חקים, אם התיבה הוא מופרד מתיבה תורה, יורו על גבולי המעשים. אבל חקת התורה, לפי מה שביארנו [בספר אפיקי יהודה ח“א עמוד מט] דרוש מים הנאמנים, כי תיבת תורה יורה על העיון, ביאורו חקת העיון. ולזה ארז”ל גזרה גזרתי, אין לך רשות להרהר.
והמופת על דברינו, כי בכל מקום פירשו רז"ל חקים אלו המדרשות, והוא גדר החקירה בטעם [המצוות], והנה אין לנו רשות להרהר כו', איך דורשים?
הוא הדבר אשר דברנו, החקים הבלתי סמוכים אל תיבת התורה, נתנו להדרש ולהמתיק. מעתה נאמר, כי החקים המעשיים, לפי מה שנתנו מדברי תורה הק‘, הם צודקים על הנקודה המדוייקת. וכן התקופות והמזלות שקבלנו בסוד העבור, כל האומות מפליאים על הדיוק שבהם, עד שמאלה החקים הגבוליים, המסכימים אל השכל והנימוס והניסיון ילמדו כי רק עם חכם ונבון גו’. (וכן אמרו (שמות רבה טו כה) [מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל (תהלים קמז יט)], ואין חוקים אלא חגים כו‘, מאיזה חודש בכמה חודש כו’.) (דברים ד ח) כי מי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים [צדיקים] (צודקים). ועיי' ס' איי הים שבת ע“ד, מצויין מ”ו, [בנדפס עמוד כ א] מה שכתבנו בזה.