אור ברסלב
רדיפי מיא שורש הוד

רדיפי מיא· רבי יהודה ליב אדל

שורש הוד

שורש דלף

הוד. הדר. יפה. נעים.

א ראיתי למי שהעיר בשרשיו שלו, כי הוד נופל בטוב על המראה הנופלת בחוש על הנגלה, אמנם הדר רומז על הנסתר, כי כן יפול [טעם הדר] על הכחות הנפשיות.

אמר המשורר (תהלים מה ד־ה) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. והדרך צלח, רכב על דבר אמת וענוה צדק, ותורך נוראות ימינך, ע"כ.

כפל מלת והדרך בפסוק השני, ולא במלת הודך, הוא כי הגבור העריץ, [המרצח] (המנצח) שלא ע"פ יודעי דת ודין, אין בו הדר כחות הנפשיות הצודקות, כי למה יומת הנרצח מאתו, מה עשה. אבל הגבור הצדיק, אשר במשפט יעמיד ארץ, כי כן דבר המלך לפני כל יודעי דת ודין, ישא הוא עליו תואר הוד, גם תואר הדר. הוד, על הגבורה, הנגלית לעיני רואיו, וההדר על המובן מפנימיות צדקותיו ומלחמות השם, אשר נלחם בשונאיו להעמיד הדת על תלה.

לזה, אחר שתארו בשם הוד והדר, כפל ואמר, והדרך, כלומר ממה שתארתיך בשם (נושא) הדר, הוא למה שאתה צולח ורוכב על דבר אמת (ויהיה מלת צְלַח רְכַב, מקור). [וענוה צדק, כלומר, לא כמי שנאמר עליו (תהלים י ב) בגאוות רשע ידלק עני.] יומשך לך מזה, כי ימינך, הנאדרי בכח חרבך (הודך) [תורך], נוראות, כלומר, וראו כל עמי הארץ כי שם הדר נקרא עליך, ויראו ממך, ע"ד שאמר הכתוב ויהי דויד לכל דרכיו משכיל וה' עמו. וירא שאול כי הוא משכיל מאוד ויגר מפניו7.

ולזה שאמר דוד ע“ה (תהלים כא ו) גדול כבודו בישועתך, הוד והדר תשוה עליו. ביאר בזה ראשית דבריו מ”ש (תהלים כא ב) ד' בעזך ישמח מלך ובישועתך מה יגל מאוד. ר“ל כי במה שנתן הש”י עוז למלך לנצח אויביו, הוא שמח. אבל איננו עדיין בבחינת גילה מאודיית, כי אולי [אויביו] (אוהביו) המנוצחים, ברשעתם נפלו לפני המלך ולא בצדקת המלך, אבל בישועתך, כלומר במה שהשיג ממך תשועה קנינית (והוא העטרת פז ודומיו), אז גדול כבודו של המלך, כי בזה מראה כי הוד והדר תשוה עליו, על המלך בצדקתו ויושר לבבו.

ב ונ“ל כי מזה דרשו רז”ל (ויקרא רבה ל ט) במאמר ולקחתם פרי עץ הדר גו‘, זה הקב"ה כו’ ע“ש. והיינו כי אם לא היה בפרי הלזה רמז להקב”ה, לא היה לו לתאר בשם הדר, כי אין בפרי עצמו ענין נסתר מהכחות הנפשיות. ע“כ אמרו כי ירמוז טעם הנסתר שבמצוה זו, הוא הקב”ה. (והתייחסות פרי עץ הדר להקב“ה, ת”ל בארנו [בספר אפיקי יהודה עמ' תתקה] דרוש מים בששון ע"ש). ועל דרך זה דרשו על הפסוק (איכה א ו) ויצא מן בת ציון כל הדרה, על השכינה [א“ה, זה לשון המדרש, (איכה רבה א לג) כל הדרה זה הקב”ה]. והיינו ג“כ, כי על היופי הו”ל לומר ויצא כל הודה.

ובזה יתפרש לנו מאמרו של דוד ע"ה (תהלים קיא ב־ג) גדולים מעשי ד' גו' הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד.

וזה נמשך למ“ש (תהלים ח ב) ד' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. אמרנו (בדרוש מי שיחור), כי יש בזה שאלה גם תשובה. השאלה היא, מה אדיר שמך בכל הארץ, כלומר אתה ד', אשר עזבת את העליונים, והשכנת קדושת שמך בתחתונים בארציים, מה אדירות שמך בזה. ובאה התשובה, אדירות הש”י הוא אשר תנה הודך על השמים.

והוא למה שאמרו ז“ל בתנחומא (פ' בחקותי ד) וידבר ד' איש כי יפליא בערכך, ע”ש הכתוב (תהלים פט ז) כי מי בשחק יערך לד‘. אמר הקב"ה, מי שהוא עושה כמעשיי יהא דומה לי כו’. התחיל הקב“ה מצוה מצוות והן עושין, התחיל הקב”ה אומר למלאכי השרת כי מי בשחק יערך לד‘, כשם שישראל עורכין כו’ ע"כ.

והנה אחר שהסכמנו למעלה בפתח דברינו, כי שם הוד נופל על הנגלה, א"כ מעשה המצוות, למה שישראל עושים בפועל, מתואר בשם הוד, אבל [המכוון] העיוני הסופיי אשר במצוות, מתואר בשם הדר.

והנה ביארנו בהרחבה מאמרם ז“ל במדרש [בראשית רבה (ח ה) בשעה שבא הקב”ה לברא את האדם, נעשו מלאכי השרת כתין כתין וכ' חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים וכ', מה עשה הקב“ה, נטל אמת והשליכו לארץ. אמרו מלאכי השרת, רבון העולמים, מה אתה מבזה תכסיס שלך], תעלה אמת מן הארץ. (עיי' [ספר אפיקי יהודה חלק א עמוד סא] דרוש מים הנאמנים כ'), כי במצוות המעשיות גברו המצוקים על האראלים, להיות דבר המלך ודתו מגיע אל הארץ. והעליונים ממתינים, עד יעלו מלאכי אלהים מאלה המצוות בסולם ההשתלשלות, ואח”כ יורדים לפרנס הארץ ומלואה תבל ויושבי בה.

א"כ יפה השיב המשורר, כי מה אדיר שמך בכל הארץ [ממה ששם יְתַנוּ צדקות ה' (הנקראים הוד) ומשפטיו על ישראל]. הוא אשר אתה נותן הודך מהתחתונים על השמים. כי להעליונים אין הוד, רק הדר.

ומה נמרצו אמרי יושר של המשורר במאמר (תהלים קיא ג) הוד והדר פעלו, על דרך אמרם ז“ל התורה היא אש שחורה ע”ג אש לבנה (ירושלמי שקלים פ“ו הל”א), שר"ל יש בתורה נסתר ונגלה. ודבק למה שנאמר קודם זה גדולים מעשי ד' (עיי' שורש גדל ויתבשם לך) דרושים לכל חפציהם [כי המעשה האנושיית תתחלף בפחות ויתר, לאיש כמעשהו].

והשלים במאמר וצדקתו עומדת לעד, רמז למה שכתבנו אנחנו כי האומה הישראלית מתוארת בשם תמיד (ע“ד (עיין [ספר אפיקי יהודה עמוד תלה] דרוש מי מנוחות ג). ורמזו בזה למאמר כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע. רצו בזה, כי בין אם נשתדל באיזה פעולה מעשיית, בין בהשתדלות מושכלות, אשר גדרם שמיעה והבנה, מהם נקח לעבוד את ד'. וז”ש וצדקתו עומדת לעד, בתתו התורה עומדת לעד, לקיים בלי הפסק, בין במעשה בין בעיון ודו“ק. [ועיין בספר אפיקי יהודה חלק ב' עמוד תקמ”ח].

ג אמנם ההבדל בין יפה לנעים, יתבאר על פי אמרם ז“ל במדרש (שיר השירים רבה א טז א) אמר ליה ר' חנינא, אף היא קלסתו בלשון כפול, שנאמר (שיר השירים א טז) הנך יפה דודי אף נעים. אמרה לו רבש”ע, אף שאתה מביא עלי, נעים הוא, למה שאתה מחזירני ומביאני לידי מוטב. אף ערשנו רעננה, זה בהמ“ק גו' ע”כ. רחוק ממי שנאמר שכן פירש האלקיי לשון אף, דא"כ מה יעשה במאמר אף ערשנו רעננה.

והנראה לומר כי בעלי הדרש הבדילו, בין מלת גם, למלת אף. ועוד הו“ל הבדל בין יופי ובין נעימות. כי מלת גם, אינו רק להודיע שהגוף המצורף היה ג”כ באותו מצב והדומה, אבל מלת אף תדובר בלשון רבותא, לומר כי מסברא החיצונה לא היינו מסכימים. ומזה נגזר לשון רז"ל אף על פי, כמו (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם גו‘. כלומר, היה מן הסברא, אחר שהם ארצות נכר, לא בארץ אשר ד’ דורש אותה, יעזבו לעיט הרים ולבהמת הארץ. אמר שאיננו כן, כי אף בארץ אויביהם לא מאסתים גו'.

לך יום אף לך לילה (תהלים עד טז). נמשך למ“ש במדרש (בראשית רבה ג ו) ויקרא אלהים לאור יום, [אמר רבי אלעזר, לעולם] אין הקב”ה מייחד שמו על הרעה. ולחשך קרא אלהים, אין כתיב כאן, אלא ולחושך קרא לילה ע“כ. והיה מן הסברה לומר שא”כ אין לנו רשות לייחס את הלילה אליו ית‘. אמר המשורר אינו כן, אבל לך יום אף לך לילה. ופשר הדבר, כי מצד שהרעה של הקב“ה הוא לתכלית הטוב, נאמר שהוא שלו. ועכ”ז אין הקב“ה מייחד שמו על שם רע לבד, כיון שאיננו רע ודו”ק8 [ועיין ספר אפיקי יהודה חלק ראשון עמוד שג]. [אף כי אמר אלהים לא תאכל מכל עץ הגן. שעורו, אף ע"פ שאמר כו’.]

כי ההבדל שבין הנעימות ובין היופי הוא, כי הנעימות ידובר לפעמים על נושא, איננו טוב, רק שהוא עצם מתקבל לפני משיגיו, ומצד זה הוא נרדף ג“כ אל הטוב, כמו (בראשית מט טו) וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה. (תהלים קלג א) מה טוב ומה נעים שבת גו‘. וכן הוא נרדף לאהבה, (שמואל ב א כג) הנאהבים והנעימים בחייהם כו’. וכבר ידענו מליצת החכם, גם ענוש לצדיק לא טוב. ועכ”ז שר משה ובני ישראל, (שמות טו ו) ימינך ד' נאדרי בכח ימינך ד' תרעץ אויב. כלומר, כי גם הרעיצה מתוארת בהוד והדר, לפי שתכליתו הוא טוב (עיי' דרוש שירת הים).

וזהו שאמר הנך יפה דודי, כלומר, נמשך מאתך ענין היופי המשותף מכל הנבראים, והוא ההשפעה הטובה. אף נעים, כלומר גם ענין הנעימות, אשר איננו מתואר ביופי, ג“כ מיוחס אליך. ובארו חז”ל, שהכונה, כי גם החרון והאף שאתה מביא, נעים הוא, כלומר מתקבל, למה כו', לפי שהוא לתכלית טוב, וק"ל9.

תוכן העניינים

רדיפי מיא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה